דברי גאונים שכ

לעיל בשם תלמיד המהרי"ט הוא הכנסה"ג שמבואר שם עובדא דמהרי"ט הנ"ל בשם מורו שחייב אותו מטעם דאינו נאמן לומר טעיתי על כת"י:

שוב מצאתי בתשו' שבות יעקב ח"ג סי' קמ"ב שנשאל כגוונא דעובדא דמהרי"ט בראובן ששלח לשמעון ע"י שליח שק צרור וחתום עם מטבעות של כסף ובתוכו גם מטבעות של זהב שיקנה בהם איזה סחורה ויתן לו שכרו. וכתב לשמעון כמה משקל השק עם המטבעות ושהוא חתום בחותמו. ומסר השליח השק לשמעון ונתן לו שמעון מכתב לראובן שקיבל ע"י השליח על נכון השק מחיתם. ואחר איזה ימים כתב שמעון לראובן שמצא בתוך השק רק המטבעות של כסף ולא שום מטבעות של זהב. וראובן טוען מאחר שכתבת לי שקבלת השק על נכון עם כתבי שכתבתי לך בודאי שקלת את השק וראית אחר החותם. ושמעון טוען לא דקדקתי אחר המשקל והחותם כיון שהשליח מוחזק לנאמן. והשיב השבות יעקב וז"ל כיון שהשליח שמעון יש לו שכר מראובן הוי לי' שומר שכר ואין לך פשיעה גדולה מזה כיון שראובן כתב לו שמשקלו כך וכך ושיראה אחר חתימתו והוא האמין להשליח ולא דקדק בכך הוי לי' פשיעה גדולה ואפילו שומר חנם יש לחייבו דאלו היה מודיע תיכף לראובן שחסר היה יכול להוציא מהשליח מכ"ש זה שהוא שומר שכר עכ"ל הרי שפסק ממש כהמהרי"ט דחייב משום פשיעה אף דבעובדא דידי' מבואר שראובן המשלח תובע משמעון השליח ושמעון הוא המוחזק ופסק דשמעון חייב לשלם מכיסו ולדעת בעל הערך שי היה לו לפטור את שמעון המוחזק מספיקא דדינא הנ"ל שלפי טענת שמעון לא עשה משיכה בהמטבעות של זהב שטוען שחסרו מהשק וחייבו השבו"י אף אם היה ש"ח מכ"ש בנדון המהרי"ט שהיה ש"ש. ולפי שעה אשתמיט לי' להשבו"י תשו' המהרי"ט הנ"ל שלא הביאו לסיוע לדבריו. שו"ר בפ"ת לחו"מ סי' רצ"ב אמצע ס"ק ד' שהביא גם כן עובדא דהשבו"י הנ"ל לדינא:

מח אם נפל שריפה בבית השומר וקדם והציל חפצים שלו ועי"ז נשרף הפקדון הש"ך בסי' ש"ג ס"ק ז' למד מתשובת הרמ"א דהוי פשיעה וחייב אף בש"ח. והנו"בי מהד"ק סי' ל"ו ונחתם סופר חו"מ סי' ט"ז השיגו עליו ופסקו דש"ח פטור בכה"ג ושגם הרמ"א סובר כן וכבר קדמם בזה הרב בשו"ת שב יעקב סימן כ"ג ועי' בשו"ת שמן רקח ח"ב סי' ס"ב שהעלה דהוא ספיקא דדינא ולדעתי אין ספקו מוציא מידי ודאי הגאונים הנ"ל דרב גוברייהו אף להוציא ממון. וכ"פ דו"ז בקצוה"ח שם סק"ג. וע"ש בפ"ת ס"ק ד' וס"ק ה' ועיין בכלל פ"ח סי' א' בד"ה וביות"ר קשי' ל"י שהבאתי ראיה לדבריהם. ועיין בשו"מ מהד"ד ח"ג סי' קמ"ג שהסכים ג"כ להנו"ב:

וע"ש בשו"מ בשנים שהשלישו מעות אצל הרב ושלמו לו שכר שלישות ואח"כ היה שריפה בביתו והרב ברח. אולם אשתו ועוד אנשים נכנסו והצילו הרבה דברים ועל המעות הנ"ל אומרת שאינה יודעת אם נגנב או נאבד ובא השאלה כיון שהניח לכנוס אנשים אחרים במקום הפקדון הוי פושע. ואם נימא כל המפקיד ע"ד אשתו ובניו הוא מפקיד ואם היא מחויבת לשלם מנ"מ ונצ"ב שלה וע"ל בדיני משכון כלל נ"ד סי' י"א בשם המהר"ם שיק בדין אם נשרף המשכון או נאבד בעובדא כזה:

אחד השליש נדוניית בנו מעות מזומן וגם כפות כסף אצל שליש ואירע שריפה גדולה ונשרפו הרבה בתים וגם כל הינו ורכושו של השליש והשליש לא היה אז בביתו כי נסע לדרכו רק אשתו ובניו נשארו בביתם ולמחרתו הלך המשליש עם עוד אנשים לחפש שמה אולי ימצאו דברים מוצלים מהאש ומצא המשליש שלשים זהו' מזומן וגם כפות של כסף קצתם היו של המשליש וקצתם של השליש ולקחם הכל המשליש ומחזיק בם עבור מעותיו. והשליש תובע להוציא מידו באמרו ששלו הוא והמשליש טוען כיון שלא היה השליש בביתו אולי לקח עמו צרור הכסף המושלש וגם אפילו נשאר בביתו מאן מוכח שנשרף המעות שלו עיין בתשו' הרי בשמים סימן מ"ב שכ' עפ"י הרמ"א הנ"ל בסימן ש"ג וע"ש בנתיבות סק"ו דהיכא דלא היה יכול להציל מן השריפה כמו בנ"ד אף אם היה ש"ש ואף שא"י בבירור שנגנב ויוכל להיות שנגנב אז מ"מ הוי אונס ופטור. ומה שטוען המשליש שמא לקח עמו השליש המעות המושלש ולא נשרף ושל השליש נשרף עיין בחו"מ סימן רצ"ד סעיף ד' בטוען שנאנס הגלימא הנפקד אצלו והביא עדים שנאנס גלימא ואינם יודעים אם היה גלימת המפקיד פטור ולפי"ז ה"נ כיון שידוע בעדים שנשרף וגם המשליש מאמין לו שנשרף א"כ שפיר יוכל השליש לומר לו שלך נשרף ותירץ קושית הב"ח שהביא שם הש"ך. והנה אם היה הדברים של המשליש מעורבים עם של השליש הוא מבואר בסי' רצ"ב סעיף וא"ו דבמעות חשבינן ההפסד לפי ערך וצריך השליש לישבע כמה מעות היה לו ויהיה נחשב לפי ערך לענין השלשים זהו' שנמצאו. ולענין הכפות של כסף אם של שניהם היו שוים הרי מבואר ברמ"א שם דיכול המוחזק לומר דלמא שלך נשרף (ותפיסת המשליש שתפס הכפות לא מקרי תפיסה כיון שתפס בעדים) ודומה לזה מצינו בבכורות דף י"ח ע"ב בהפקיד בהמה והניחה בעדרו ומתה בהמה אחת בעדרו וכו' ע"ש ובתוס' ב"מ דף ק' ע"א ד"ה ולחזי דמועלת חזקה של בעה"ב וכו' וה"נ בנ"ד יכול השליש לומר להמשליש כפות שלך נשרפו וא"י המשליש לתופסן. וכ"מ בגיטין ס"ו ע"א גבי גניבא יוצא בקולר הוי וכו' ע"ש במפרשים וכו'. אמנם מבואר בקצוה"ח סי' רצ"ד (סק"ה) דצריך לישבע שבועה שאינו ברשותו דהוא מתקנ"ח שמא עיניו נתן בו א"כ כל שלא ראו עדים אם נשרף זה שהפקיד אצלו אכתי לא יצא מחשש דשמא עיניו נתן בו ועי' בש"ך סימן ס"ו ס"ק קכ"ד א"כ כראה דיכול להשביעו שבועה שאינו ברשותו עכת"ד וצ"ע מה שהביא