דברי גאונים שיט

התשובה באות ה"א וז"ל הנותן מעות לשליחו ליקח לו סחורה וישב והלך לו ולא קנה כלום וביטל כיסו וכו' מבואר מהריטב"א הנ"ל שחייב לשלם הריוח ברור שהיה יכול להרויח ולפענ"ד כל הפוסקים מודים לו. מ"מ הואיל ולא מצאתי כן להדיא וכו' ע"כ כשיבא לידי אראה לפשר עכ"ל החת"ס הרי דאף מניעת הריוח שגרם השליח ע"י פשיעתו שלא קנה הסחורה דע"ז לא היה שום קנין ומשיכה והמעות הרי הם בעין והחזירם להמשלח מ"מ חייב השליח לשלם הריוח שהיה יכול המשלח להרויח שהוא דבשלב"ל יען שסמך עליו המשלח. א"כ ק"ו בנדון המהרי"ט שהוא שליח בשכר לקבל הסחורה מן המביא במנין שכתב לו. ולהשגיח שלא יחסר ולמכרה אח"כ דמבואר בסי' קפ"ה ס"א דהסרסור יש לו דין שליח. ודאי אם היה ברור לנו שאם היה פותח השק והיה רואה שחסר. היה יכול להציל את המשלח מן ההפסד קרן עכ"פ. ודאי חייב הסרסור לשלם להמשלח עכ"פ הקרן של הכלים שחסרו. וכל הפוסקים הנ"ל חדשו רבותא דאף במניעת הריוח חייב השליח אבל בהפסד הקרן ודאי חייב. ועפי"ז נכונים דברי תשו' באמ"ח שהובא בספרי בכלל צ"ה סימן עי"ן בסרסור ששלחו לו סחורה למכרה ומיד שבא הסחורה על העגלות עד שלא משך אותה הסרסור לרשותו פשע הסרסור בשמירתה והיה הפסד. ופסק עפ"י הראיות שהביא שם בספרו שהסרסור יש לו דין שליח ושליח אין צריך משיכה לכן חייב הסרסור בכל שינוי שישנה יעו"ש בגוף התשובה ונכון מאוד בק"ו מדין הנ"ל שהשליח חייב במניעת הריוח מכש"כ בהפסד הקרן. ועפי"ז מובן פסק הרי"ף בתשובה והובא בסעמ"ש סי' ס"ו ס"ק ל"ב בראובן שמסר ללוי שטר חוב שיש לו על שמעון לגבות ממנו ואבד לוי את השטר ופסק הרי"ף דאם בפשיעה אבד ושמעון כופר את החוב חייב לוי לשלם לראובן כיון דהוי גורם לאבד ממון של ראובן וכתב השעמ"ש דאכתי יש לדון בדין זה לפי דעת הפוסקים בסי' רצ"א וסימן ש"ז דשומר אינו חייב באחריות עד שיעשוך החפץ א"כ בנדון הרי"ף למה יתחייב הרי לא משך השליח גוף הממון רק השטר ובמה נתחייב בשמירת הממון יעו"ש. ולפי הנ"ל י"ל דגם להפוסקים הנ"ל דבעי משיכה ס"ל להרי"ף דדוקא בשומר שמוסרים לו החפץ לשמור אותו שיהיה בעין ת"י אבל בשליח למכור החפץ או לקנות כיון שנסתלקו הבעלים וסמכו עליו חייב אף בלא משיכה כמו בדין הנ"ל ששלח שליח לקנות ולא קנה שהפוסקים הנ"ל מחייבים אותו אף על מניעת הריוח עכ"פ ס"ל להרי"ף דחייב בגרמתו שאבד השטר לשלם את הקרן. עוד נ"ל לחייב את הסרסור בנדון המהרי"ט באם היה ברור לנו שהיה יכול המשלח להציל מטעם אחר עפ"י מה שפסק המרדכי והובא בחו"מ סימן קע"ו סעיף מ"ב ובסימן שפ"ח סעיף ד' בשותפים שהיה להם חוב אצל השר ופטרו אחד מהם באונס פטור ובלא אונס חייב עיי"ש בש"ך ובקצוה"ח ובנדון המהרי"ט גרע משותף דהרי כל הפטור של המוליך הכלים תלוי רק בהסרסור ולא בהמשלח כלל וכיון שנתן לו הסרסור כתב פטור שמסר לו כל השק בשלימות בלי חסרון כלל פטרו מן המשלח שאינו יכול שוב לתבוע ממנו כלום כי עשה את שליחותו בשלימות ע"כ אם היה ברור לנו שהיה יכול המשלח להציל ממנו ודאי חייב הסרסור לשלם כמ"ש המהרי"ט. ומעתה דעת לנבון נקל שכיון שאם היה ברור שהיה יכול להציל חייב הסרסור ממילא אף אם הוא ספק אם היה יכול להציל ג"כ חייב כמו ברועה בסימן ש"ז סעיף יו"ד שהבאתי לעיל דאם אינו ידוע אם הרועה היה יכול להציל חייב מספק. ועי' בשעמ"ש סי' קפ"ה ס"ק א' מ"ש בשם הגאונים וכאן לא פשעו הבעלים כלום שהרי הודיע להסרסור כל סכום הכלים שיש בהשק ועבור זה משלם לו שכרו שישגיח שיהיה הכל בשלימות והוא אדרבה נתן להשליח כתב פטור שמסר הכל בשלימות. אמנם אף אם נניח דמחמת ספק אם היה יכול להציל הוי הסרסור כמו איני יודע אם נתחייבתי גם כן יפה פסק המהרי"ט בעובדא דידי' שמבואר שם בסוף התשו' שהמשלח מוחזק כנגד הכלים שחסרו במעות הסרסור והוי הסרסור התובע מהמשלח א"כ אף אם הסרסור טוען איני יודע אם נתחייבתי לך עבור הכלים הרי עי"ז הוי תביעתו מהמשלח תביעת ספק ופטור המשלח אף שגם הוא אינו יודע כמבואר בסימן ע"ה סעיף י"ח ע"ש בש"ך ס"ק ס"ה דאם תובע לחבירו הלויתך מנה ואיני יודע אם פרעתני והנתבע משיב ג"כ הלויתני מנה ואיני יודע אם פרעתי לך פטור. אך כ"ז נכון אם יש תח"י המשלח הכתב ששלח הסרסור שקיבל את כל הכלים בשלימות אז הדין עם המשלח שפטור מתביעת הממון שתובע הסרסור מחמת הטעמים הנ"ל אבל אם אין הכתב הנ"ל תח"י המשלח והסרסור מכחישו שלא כתב. ע"ז סיים המהרי"ט מאחר שראובן המשלח תפוס (שהוא מוחזק בממון של הסרסור) הדין שראובן נשבע שכן כתב לו הסרסור ונפטר ככל דין כ"ה שנשבע ונפטר דלא כספר ערך שי שפירש כוונתו מכח ספיקא דדינא שיכול לומר קי"ל כי אין שום רמז במהרי"ט מכל הפלוגתא ומטענת קי"ל. וכן מבואר בס' משפ"ש להגאון מהרש"מ בסימן קע"ו סעיף י"ב בד"ה והנ"ה במח"א אחר שהביא דברי הש"ך שחולק על המהריב"ל ופסק דנאמן לטעון על כת"י טעיתי בחשבוני. הביא מתשו' תורת חיים שפסק דאינו נאמן כדעת מהריב"ל ואח"ז כתב וכן מצאתי כיוצא בזה בתשו' מהרי"ט חחו"מ סי' פ"ו בדין ראובן ששלח לשמעון שק עם כלי כסף וכתב שמעון לראובן שקיבל השק בלי חסרון כלל. ואח"ז טען שטעה שחסר לו. והשיב המהרי"ט וז"ל ובכיוצא בזה אינו נאמן לומר טעיתי וכו' ואעפ"י שכתב הרא"ש דאם היה החשבון שלא בפני עדים נאמן לומר טעיתי במגו וכו' בכתב שיוצא מתח"י אין אומרים כן עכ"ל ומבואר דלא כהש"ך בזה עכ"ל המשפ"ש הרי דפשיטא לי' להגאון הנ"ל ג"כ דהמהרי"ט לא ס"ל כהש"ך הנ"ל דלא כספר ערך ש"י שהעביר עליו את הדרך. אמנם א"צ לראיה יותר ממה שהבאתי