דברי גאונים שיז

למה היה לו לשמעון לעכב הסחורה כ"כ זמן ברשותו ולא כתב לו שיבוא אחר הסחורה עיין בזכור לאברהם חו"מ ח"ב ערך שומר מה שהעלה בזה:

מו מי שהוא חייב לחבירו מנה. ונתן הלוה למלוה חפץ למכרו ולהשתלם מחובו. ונאבד החפץ מיד המלוה. עי' בדיני משכון כלל נ"ד סימן ח':

מז ראובן שלח לשמעון הדר בעיר אחרת שק מלא כסף למכרו שם. וכתב ראובן לשמעון כל סכום הכלים של כסף שיש בהשק. ושמעון השיב לראובן שקבל השק שלם בלי חסרון ואחר ימים פתח שמעון השק למכור הכסף וחסר קצת כסף מן השק עי' במהרי"ט חח"מ סי' פ"ו שפסק דשמעון חייב מטעם ש"ש ואם ישנו לאותו כתב ששלח שמעון לראובן מקבלת השק של כסף שהגיע לידו שלם אינו נאמן לומר שמתחילה כשקיבל השק היה חסר הכסף הנז'. כיון שסותר דבריו הראשונים ואינו יכול לומר טעיתי שאין אדם עשוי לכתוב שבאו כל החפצים בשלימות אם לא שמנאם א' לא' ואפילו בדבר שעשוי לטעות כגון בחשבון אמרו בסוף פ"ק דגיטין (בעובדא דהנהו גינאי) דלא מהימן לומר טעיתי בחשבוני ואעפ"י שכתב הרא"ש שכשהיה החשבון שלא בפני עדים מצי למימר טעיתי היכא דאית ליה מגו דכל שלא בפני עדים סמכא דעתיה לומר אי טעינא קמהדרנא בי. אמנם בכתב שיצאה מתחת ידו אין אומרים כן דמה זו סמיכה הרי כתבו גלוי לכל העמים. כש"כ שאין כאן מקום לטעות במנין החפצים הנקובים בשמות. ואם יאמר שלא פתח השק רק שקבלו שלם. מה שלימות יש בשק. אם לא ידע, מה שבתוכו ואין לך פשיעה גדולה מזה דהיה לו לפתחו ולכתוב לבעליו שחסר אולי יציל את שלו מהשליח דקיי"ל רועה שהיה יכול להציל ע"י רועים ומקלות ולא הציל חייב. כ"ש זה שלא השגיח בתוך השק אם הם שלמים. ואם ליתא לאותו כתב בעולם (ר"ל ושמעון מכחישו שלא כתב לראובן האגרת הנ"ל) מאחר שראובן תפוס תפיסה מעולה כמו שאמר. נשבע שכן כתב לו שמעון שהגיעו החפצים לידו בשלימות ושוב יתפרע ראובן ממה שתחת ידו כל מה ששוים אותם החפצים עכ"ל המהרי"ט:

וזה עת לא כביר נדפס ס' ערך שי על החו"מ וראיתי בסי' קפ"ה סעיף ז' שהעתיק דברי מהרי"ט הללו ופירש כוונתו בדרך אשר מעולם לא עלה זאת ע"ד המהרי"ט ואבוא על סדר דבריו. וראשית כתב וז"ל הדברים ככתבם אינם נכונים לדינא דמ"ש דאינו נאמן לומר טעיתי על כתב ידו הא הש"ך בחו"מ סי' קכ"ו ס"ק ס"א העלה להלכה דנאמן לומר על כת"י טעיתי במגו דפרעתי עכ"ל הערך שי. ומכח קושיא זאת סיים שם וז"ל אולם במהרי"ט שם מבואר דראובן (המשלח) היה בידו מעות של שמעון (הסרסור) ובזה שפיר פסק כיון דלית לי' לשמעון מגו דפרעתי משום דראובן מוחזק עכ"ל ותמה אקרא איך העלים עיניו ממ"ש המהרי"ט תוך כ"ד וז"ל ואעפ"י שכתב הרא"ש שם (בעובדא דהני גינאי) שכשהיה החשבון שלא בפני עדים יכול לומר טעיתי היכא דאית ליה מגו וכו' בכתב שיצאה מתחת ידו אין אומרים כן וכו' דהרי כתבו גלוי לכל העמים עכ"ל ולדברי הע"ש מאי מקשה המהרי"ט על עצמו מהרא"ש הלא התירוץ מבואר בהקושיא דהרא"ש כתב דנאמן לומר טעיתי היכא דיש לו מגו וכאן ראובן מוחזק ושמעון תובע ואין לו מגו לכך אינו נאמן לומר טעיתי ומה לו להמהרי"ט לתרץ ולחלק דהכא על כתב ידו אינו נאמן לומר טעיתי וגם איך העלים בעל הע"ש עיניו שהמהרי"ט כתב מפורש דאף שכתב הרא"ש שנאמן במגו לומר טעיתי אבל בכת"י אינו נאמן הרי דלא ס"ל כהש"ך ובעל הע"ש מקשה עליו מהש"ך ורוצה להשוות מדותם במה שמפורש להיפוך אתמהה. אמנם האמת יורה דרכו שהמהרי"ט לא נחית לחלק בדין טעיתי אם יש לו מגו אם לאו. ולא הזכיר בכל השאלה והתשובה שראובן היה מוחזק במעות של שמעון עד סיים תשובתו שאם אין ביד ראובן הכתב הנ"ל ששלח לו שמעון ושמעון מכחיש שלא כתב בזה כתב המהרי"ט שכיון שראובן מוחזק ושמעון תובע ע"כ ישבע ראובן שכתב לו ונפטר מהממון כמו דקיי"ל בכ"מ דנשבע ונפטר. אמנם לעיל לענין טעיתי לא רצה לתרץ לחלק מדברי הרא"ש כיון דכאן אין לו מגו דא"כ היה מבואר מדבריו דאם יש לו מגו נאמן לומר טעיתי אף על כת"י ובאמת סובר המהרי"ט דאף ביש לו מגו אינו נאמן בכת"י כמו שכתב בפירוש לכן חילק לדעתו הלכה לאמתו דהרא"ש כתב רק לענין חשבון בע"פ נאמן במגו אבל על כתב יד אינו נאמן אף במגו דלא כהש"ך והוא כמבואר בדבריו בהדיא לכל הרואה והוא פשוט. ומלבד זה נאמן עלינו תלמיד המהרי"ט הוא הכנסה"ג שהביא בסי' ע"ט בהגהות ב"י אות יו"ד תשובת מורו המהרי"ט הנ"ל וז"ל פאטו"ר (הוא סרסור) ששלח אגרת להמשלח (שקיבל השק עם הסחורה) בלי נזק ובלי חסרון כלל. ואח"כ כתב לו שחסר מן השק אינו נאמן לומר טעיתי מורי הרב בתשו' חלק חו"מ סי' פ"ו עכ"ל הכנסה"ג ולפי דעת הע"ש בכוונת המהרי"ט שלכן אינו נאמן הסרסור לומר טעיתי משום שהיה המשלח מוחזק במעות הסרסור נגד הסחורה שחסר לו ואין להסרסור מגו לא היה לו להכנסה"ג לסתום דינו אלא לפרש שפסק כן המהרי"ט דוקא בנדון זה שכל דין המהרי"ט תלוי בזה אם היה המשלח מוחזק. אמנם התלמיד עמד על דעת רבו שטממו משום שעל כת"י אינו נאמן לומר טעיתי במגו כפשטות לשון המהרי"ט. וגם היטב לראות מה שהקשה מהרא"ש דנאמן לומר טעיתי במגו וחילק בין חשבון בע"פ לכת"י דעל כת"י אינו נאמן לטעון טעיתי אף במגו כמ"ש לעיל. ולכן לא הזכיר המהרי"ט כלל מזה שהמשלח היה מוחזק. רק בסיום התשובה שכתב שאם אין תח"י. המשלח הכת"י ששלח לו הסרסור והסרסור מכחיש שלא שלח הכת"י שמן הדין היה צריך הסרסור לישבע ולפטור מן החפצים שחסרו ע"כ סיים מאחר שהמשלח תפוס תפיסה נשבע המשלח שכן כתב לו הסרסור ויתפרע מהממון