דברי גאונים שטז

דלא הפקדת אצלי אינו נאמן לעשות עצמו רשע ובשער משפט סימן ע"ג ס"ק י"ג הניח בקושיא למה אינו נאמן במגו ובשו"מ מהד"ד ח"א סימן ל"ו דף ל"ב ע"ד פסק כריב"ש:

לט ראובן נתן זהב לאומן לעשות לו ממנו טבעות ועבר זמן הרבה ולא עשה הטבעות וראובן תבע אותו הרבה פעמים והאומן מדחה אותו ואח"כ נאנס הזהב מהאומן ע"י גזלנים. עי' בשו"ת התשב"ץ ח"ב סימן רס"ו שיצא לחלק דאם ראובן היה דוחקו לעשות טבעות. והאומן היה מדחה אותו לפי שהיה טרוד בשאר מלאכות הרי דין האומן כש"ש ופטור מאונסין אבל אם ראובן אמר לו כיון שעכבת מלאכתי עד עתה החזיר לי הזהב. א"כ אין דינו כדין אומן אלא כדין נפקד המעכב הפקדון בידו שלא ברצון המפקיד ואינו שומר עליו ונתחייב אף באונסין. שהרי בפשיעת עיכובו נאנס ועוד שאפילו היה לו דין אומן אם שלח יד בזהב הזה ועשה ממנו מלאכה אחרת הרי הוא באחריותו אף לאונסין וחייב לשלם עי' בסי' רצ"ב:

מ שומר חנם וש"ש ושואל אם יכולין לחזור בתוך ימי שמירתם כמו פועל דיכול לחזור בחצי היום. עיין במחנה אפרים הל' שומרים סימן י"ח ובתומים סי' ע"ד ס"ק וא"ו ובשו"מ מהד"ב ח"א סי' ע"ד ע"ט. ושם ביאר הדינים אם צריך להודיעו שחוזר משמירתו ואם לא הודיעו ונתן לאחר לשמור מי שהבעלים רגילים להפקיד אצלו:

מא שומרים שקיבלו עליהם השמירה לזמן קצוב מה דינם אחר שכלתה זמן שמירתן הנה בשואל וש"ש מבואר דינם בחו"מ סי' שמ"ג ס"א דשואל אחר שכלתה זמנו נעשה ש"ש. ושם בסעיף ב' דש"ש אחר הזמן נעשה עליו ש"ח. ואם אמר לו הש"ש אחר הזמן טול את שלך אם הוי עדיין ש"ח הנה המחנה אפרים בהלכות שומרים סימן כ' נסתפק בזה ופלפל בדברי התוס' פ' הזהב דף מ"ט בעובדא דשומשמי. וסוף דבריו נראה דעתו דאף בכה"ג הוי ש"ח ויעו"ש בהג"ה מהש"פ שכתב לחלק דאם כבר הקדים לו לו שכרו ואינו מגיע לו כלום וא"ל טול את שלך הוכיח שם מדברי הראשונים דבכה"ג אפילו ש"ח לא הוי. וכבר קדמו בזה הש"ך בסי' ש"ו ס"ק ב' יעו"ש. וכ"כ בסימן ע"ד ס"ק ט"ו. ואם הוא ש"ח לזמן ואחר שכלה הזמן נאבד ממנו בפשיעה אם עדיין דין ש"ח עליו. הרב מחנה אפרים שם סימן י"ט האריך לברר דין זה וסוף דבריו הוכיח לדינא דש"ח אחר שכלתה זמנו לא הוי שומר כלל ופטור אף מפשיעה. וצ"ע שלא הזכיר כלל מדברי הרמ"א בחו"מ סי' ע"ד סעיף ג' דאף אחר הזמן צריך עכ"פ לומר טול את שלך. ובלא זה לא פקע ממנו חובת השמירה והוא דברי הב"י בשם מ"כ יעו"ש בסמ"ע ס"ק ח' ובש"ך ס"ק ט"ו וט"ז דמיירי בש"ח ודו"ק וכן משמע בסימן רצ"ג סעיף א'. ושוב מצאתי בשו"ת זכרון יוסף חחו"מ סי' א' אות ט"ז שפסק ג"כ בפשיטות דצ"ל טול את שלך וציין לסמ"ע וש"ך הנ"ל אולם יש לדחות דשם מיירי דוקא בפקדון מעות ולכך תפסו בלשונם בכה"ג שאמר לו טול את שלך כי היכא דלפטור אף היכא שאין המעות צרורים וחתומים דמותר להשתמש בהן והוי ש"ש. כמבואר שם בש"ך ס"ק ט"ו שתירץ בזה קושית הסמ"ע. ועדיין צ"ע בהפוסקים שציין הש"ך בס"ק הנ"ל:

מב ראובן נתן לאומן טבעת של זהב ואמר לו עשה לי טבעת כזה. ונשאר הטבעת ביד האומן לראות בו ולעשות כמתכונתו ונאבד עיין ברדב"ז ח"ג סימן שפסק דהאומן חייב לשלם דבהאי הנאה שרואה בו ועושה כמוהו כדי ליטול שכרו הוי ש"ש ופשוט הוא. ומ"מ אם אמר לו האומן טול הטבעת שלך שכבר ציירתי בדעתי דמותו איך לעשות והשיב לו ראובן מ"מ תניחהו אצלך כדי שתביטו בו ולא תטעה במלאכתך בזה אני אומר שפקע מיני' דין ש"ש ולא הוי אלא ש"ח ועיין בתשב"ץ ח"ד בטור השני סי' למ"ד שנשאל ג"כ בנדון זה ממש וכוון להלכה בשני האופנים כדברי הרדב"ז:

מג אומן שאמר לבעלים גמרתיו ולא באו הבעלים ליטול הכלי שמבואר בסימן ש"ו ס"א דהוה רק ש"ח. עיין בשער משפט סי' קפ"ו ס"ק א' שהעלה דאם לא היה לו שהות להודיע לבעלים שגמר מלאכתו ובתוך כך נגנב ג"כ פטור יעו"ש הטעם:

מד ראובן מסר לשמעון שבעיר אחרת סחורה לחנות שלו למכור בדמים קצובים והמותר יהיה לשמעון והיה מונח הסחורה אצלו זמן רב ולא יכול למוכרה ויהי כאשר בא ראובן לעיר שמעון א"ל טול סחורה שלך כי לא יכולתי למוכרה קחה לביתך. א"ל ראובן מה בכך יהיה עוד אצלך ונשארה שם הסחורה ונגנבה. ותובע ראובן משמעון באמרו כי סרסור הוא ש"ש. עיין בשו"ת הר הכרמל חח"מ סימן י"ז שפסק דכיון שא"ל שמעון טול את שלך לא הוי אפילו ש"ח וכלתה שמירתו ואע"ג דפייסי' ראובן להניחה עוד בחנותו ושתק הוי רק כמו הא ביתא קמך דלא הוי שומר כי חישב בעצמו מה איכפת לי' אם הניחה כיון שפטרתי עצמי מכל שמירה במה שאמרתי לו טול את שלך ועי' בסימן ק"כ דעת פוסקים דגם בלוה שאמר למלוה טול מעותיך פטור מגניבה עכת"ד. ועיין בנתיבות סי' רצ"א בביאורים ס"ק ה' לענין אם שתק ועי' לעיל סי' ל"ג ל"ד. ועי"ל מ"ש בדין מ"א בש"ש שאמר טול את שלך:

מה ראובן תובע משמעון מנה באמרו שחילה פניו שישלח לו אוקיא משי ושאר מיני סחורות. ושלח לו. ושמעון משיב שלא צוה עליו לשלוח רק המשי ולא יותר ושאר הסחורות שלח לו שלא בציוויו. ואח"כ כשראה את ראובן בירי"ד עיר פלוני אמר לו למה שלחת לי הסחורה אשר לא צויתיך בא וקח אותה לביתך. ולא בא ראובן ליקח הסחורה. ואח"כ שללו החיל כל הסחורה זאת היא טענת שמעון. וראובן מכחישו שלא דיבר לו מאומה בירי"ד הנ"ל ליקח הסחורה בחזרה. וא"כ