דברי גאונים שטו

לו. ועוד דלא פשע כלל דלא הו"ל לאסוקי אדעתי' שיניחו טלית של שמעון במקום ראובן. ועוד אני אומר שאין השמש ש"ש כלל כי שכר שמשותו הוא נוטל לא שכר שמירה אם לא שהתנו עמו הקהל להדי' וגם אין לחייבו משום שמסרו לקטן דהא אבידת הטלית לא בא מחמת זה. ותו דלא פשע לדעתו אלא בטליתו של ראובן לא בטליתו של שמעון ומצי למימר סמכתי שאף אם יאבד הטלית. ראובן לא יזקיקני לפרוע. וגם דטלית אין דרך הקטן לאבדו. ע"כ תבנא לדינא דשמעון מחויב להחזיר הטלית לראובן. והעתקתי כל תורף דבריו למען ללמוד למקום אחר:

לב עיין בשו"ת חסד לאברהם חחו"מ סס"י כ"א שדעתו דבעל רחיים לא הוי שומר על התבואה שמביאין לרחיים שלו לטחון. כיון שידוע שאין בעל הרחיים יושב בעצמו ברחיים לשמור התבואה רק שמעמיד שם איש אחר והבאתי דבריו בדיני מציל חבירו בממון עצמו כלל ס"ב ססי' י"ב יעו"ש הנדון:

לג אשה אחת לקחה תינוק של אחותה על זרועותי' ואחותה נתנה מטבע או חפץ ליד התינוק ואח"כ נאבד מיד התינוק פסק בשו"ת צמח צדק סי' כ"ג שנושאת התינוק פטורה מלשלם. כיון שאחותה לא אמרה לה כלום בעת שנתנה המטבע לתינוק גרע מהנח סתם ולא קיבלה עליה שמירה כלל. ועי' בשער משפט סי' צ"ו ס"ק ה' שחוכך בזה מדברי המחבר בסימן שמ"ט סעיף ב' ושם בסמ"ע ס"ק ד' דגרע בהניח לפניו ולא אמר כלום מאמר הנח לפניך. דבסתם אמרינן מסתמא קיבל עליו השמירה ולכך חייב הבעל בפשיעה על הפקדון שקיבלה אשתו יעו"ש מה שהקשה על הסמ"ע. וכבר קדמו דו"ז בסימן שמ"ט ס"ק ב' ושדי בי' נרגא בדברי הסמ"ע. ולפי"ז עולים דברי הצ"צ יפה לדינא:

ועי' בשו"ת התשב"ץ ח"ד בטור השני סי' כ"ד בראובן שהניח טבעת על הארגז בבית שמעון ואמר לשמעון אני מניח הטבעת אצלך עד שאלך למקום פלוני. ותיכף אחזור ואקחהו. ולא השיב לו שמעון מאומה ואח"כ נגנב הטבעת מן הארגז ושמעון אומר שברור אצלו שהעכו"ם הנכנסים ויוצאים אצלו גנבוהו. וראובן אומר שהוא פושע למה הניחו על הארגז במקום שאנשים באים יעו"ש מה שהעלה:

לד עי' במחנה אפרים ה' שומרים סימן ב' שנסתפק באם הביא כלי לביתו של חבירו ואמר לו שמור לי כלי זו והלה שותק אי נימא דנתחייב משום שתיקה כהודאה וכתב דלא הוי שתיקה כהודאה דלא כבני אהרן ועי' בזה בשו"מ מהד"ב ח"ב סי' כ"ח בד"ה והנ"ה בה"א דאמר"ו שהקשה עליו מש"ס קידושין דף י"ג ועיין לקמן סי' מ"ד:

לה ראובן הכניס כליו לביתו של שמעון שלא מדעתו והלך לו לעיר אחרת. וכאשר בא שמעון לביתו לקח הכלים והשליכם לחוץ ונאנסו עיין בשו"ת שמן רקח ח"ב סי' פ"א שמברר שיטת המחבר ורמ"א בסימן שי"ט. והעלה דלהרא"ש אם אין הבעלים בעיר חייב מדינא להודיע לב"ד קודם שמוציא את הכלים מביתו. ואם הבעלים בעיר מחויב להודיע לבעלים ואחר שהודיע פטור אף מגניבה ואבידה. ואם הוציא לחוץ קודם שהודיעו חייב אף באונסין ועמ"ש בדיני מזיק כלל נ"א סימן י' בנדון זה בשם החו"י שו"ר שהפ"ת הביא בסימן שי"ט סק"א את דברי החוו"י ולא ראה תשו' שמן רוקח ולדינא שניהם לדבר אחד נתכוונו:

לו אחד שכח מלבוש אצל שמעון ושמעון לבש את המלבוש ונסע לדרך עד שנתקלקל המלבוש מחמת הגשמים ועתה תובע משמעון לשלם לו כל שיווי המלבוש ושמעון טוען שיקח המלבוש וישלם לו הפחת שנפחת. עי בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"ב ססי' קע"ה ששמעון יש לו דין גזלן כמבואר בסי' שנ"ט סעיף ה' וגנב וגזלן מחויב לשלם כל החפץ ואין שמין לו השברים כמבואר בסימן שנ"ד סעיף ה' ומה שטען שאינו יודע אם היה שוה כ"כ שתובע ממנו הוי א"י אם החזרתי כיון דגזלן נתחייב משעת הגזילה וגם כיון שמודה שנפחת מעט הוי מחשויל"מ כמבואר בסי' רצ"ח:

לז ראובן שכר משמעון זוית אחת בביתו להניח שם סחורה. ואח"כ נגנבה הסחורה וטוען ראובן ששמעון הוא ש"ש. ושמעון טוען כי לא קיבל ממנו שכר על השמירה רק שכירות המקום ועוד טוען שאמר לו הנה הבית לפניך עיין בשו"ת זרע יעקב סי' מ"א שהאריך בראיות ופסק דמצד טענה הראשונה לא נפטר מלהיות ש"ש דלא גרע מאומן דג"כ אינו נוטל שכר בעד השמירה. ואפילו אם אמר לו הנח סתם דפסקו הרמב"ם והרא"ש דהוי כהנח לפניך דלא הוי אף ש"ח. היינו דוקא באמצעה של חצר או בשוק הוא דאמרינן הנח סתמא עול ונטור לעצמך קאמר אבל בבית שהוא דר בה עול ואנא אנטור לך קאמר. וכ"כ בהגהות איז בפ' שור שנגח:

וגם הרב כנה"ג הביא חילוק זה בסימן רצ"א בהגה"ט בשם הרב מעשה חייא. ונראה דמסכים לחילוק זה אמנם מצד טענה שניה דא"ל הא ביתא קמח או הנח לפניך ודאי דפטור דכל הא ביתא קמך בין בחנם בין בשכר בית אינו לא ש"ש ולא ש"ח ופטור אפילו פשע. ונשבע היסת שכך אמר לו עכת"ד. ועיין בחו"מ סימן רצ"א סעיף ב' וסעיף ג' ובסמ"ע ס"ק ד' וס"ק וא"ו. ובש"ך ס"ק וא"ו וס"ק ח' ט'. ובנתיבות בביאורים ס"ק ב' ה' וא"ו. ועיין לעיל דין למ"ד ל"א ודו"ק:

לח הפקיד חטים ביד חבירו ועתה טוען הנפקד שמכר החטים בשעת הזול ורוצה לשלם למפקיד דמי המכירה עיין בריב"ש סימן שצ"ו שאם יש לו עדים שמכרם בעת הזול א"צ לשלם רק כפי שמכרם דהו"ל גזלן ומשלם כשעת הגזילה. אבל אם אין לו עדים אף שיש לו מגו