דברי גאונים שיג

נתחייב באונסין אפילו לא היה רק ש"ח כמבואר בסי' רצ"ב גבי חנוני דנעשה הלואה גבי' אחר שהשתמש יעו"ש בש"ך ס"ק ט' בשם הרי"ף. ולפמ"ש שם בנתיבות ס"ק יו"ד דאפילו לא השתמש רק בפרוטה אחת הוי כנשתמש בכל המעות. א"כ בנ"ד חייב השליח בכל המעות באונסין דלא כהרב עדות ביהוסף וצ"ע:

יז מי ששלח ע"י אחד כסף למכרו בעיר אחת ונתן המשלח רשות להשליח לקנות לעצמו איזה סחורה בעד המעות שיפדה שם עבור הכסף ואח"כ נלקח ממנו הכסף בבית האוסר. פסק בשו"ת הר המור להגאון ר' מרדכי בנעט סי' מ"א. דהשליח פטור דלא היה שואל על הכסף כיון שלא היה לו עוד שום הנאה ממנו רק ישבע שבועת השומרים המבוארים בסי' רצ"ה ס"ב:

יח מי שהפקידו אצלו בהמה שתהא עושית ואוכלת ונאנסה. פסק בתשב"ץ ח"ג סימן רס"א דהשומר פטור כי הוא רק ש"ח שאינו לא נושא שכר ולא שוכר ולא שואל שיתחייב באונסים יעו"ש. ועי' עוד דיני שומרים בבהמה בכלל ק"ה:

אחד קיבל פרתו של חבירו לרעות עם בהמותיו במרעה שלו בשכר קצוב. וחלתה הפרה ועסק בעל המרעה ברפואתה ולא עלתה בידו עד שמתה הפרה. ותובע בעל הפרה שישלם לו יען כי אלו היה מודיע לו מחוליה היה משתדל לרפאותה כי הוא בקי ברפואות. ואם לאו היה שוחטה. עי' בתשו' חסד לאברהם מהד"ת חחו"מ סי' ל"ח שכ' דודאי בעל המרעה הוי ש"ש משום שנהנה בדמי שכירות המרעה. ואף שבעל הפרה ידע שהוא מסרה לרועה ובכה"ג לא מחייב משום שומר שמסר לשומר. מ"מ כיון שראה שחלתה היה לו להודיע לבעל הפרה. אמנם מ"מ לא נוכל לחייבו משום שלא הודיעו ולא שחטה קודם שמתה והוכיח בראיות שהוא פטור:

יט ראובן ביקש משמעון להשכיר לו סוסו. ולא רצה שמעון. ושוב הפציר בו ראובן. והשיב לו שמעון לך וקח הסוס ותקן לו הברזלים ואיני רוצה בשכירות. וכן עשה ואח"כ מת הסוס עיין בספר זכור לאברהם חו"מ ח"ב ערך שכירות שבא עובדא זאת לפניו והשיב בתשובתו באורך דישבע ראובן שמת הסוס ויכלול שלא פשע וכו' ואז פטור ראובן. ואדרבה שמעון צריך לפרוע לו מה שהוציא על הסוס עכ"ד וצ"ע בתשובתו הנ"ל:

כא ראובן שלח חפץ ביד שמעון למסרו ללוי ויהודה ופגע שמעון בלוי ואמר לו הנה החפץ ששלח בידי ראובן למסרו בידך וביד יהודה והשיב לו לוי תנהו ליהודה כי הכל אחד. וכן עשה שמעון. ואח"כ נאבד החפץ מיהודה. ועתה טוען ראובן על שמעון שפשע במה שמסרו ליד יהודה לבדו. עי' זה בדיני שליח כלל צ"ה סי' כ"ז:

כב ועיין עוד בדיני שליח הרבה דינים הנוגעים לדיני שומרים יעו"ש:

כג ראובן היה לו חפץ בפקדון ביד שמעון הדר בעיר אחרת. ונסע לוי לשם והבטיח לו ראובן שכר שיביא לו הפקדון מיד הנפקד. ונתן לו אגרת ע"ז. ובבוא לוי לשם שלח את יהודה עם האגרת לשמעון שיתן לו הפקדון. ונתן שמעון ליהודה. ואח"כ נגנב הפקדון מיהודה. עי' בשו"ת הר הכרמל חחו"מ סי' ט"ז שפסק דלוי פטור. ולא הוי ש"ש שמסר לש"ח. דכיון שעדיין לא בא הפקדון ליד לוי ולוי לא מסר הפקדון מידו ליד יהודה לא הוי אלא גרמא. עכת"ד. ונראה דאף לפמ"ש בדיני גרמא כלל ט"ו סי' ח' ולקמן סימן נ"ד ובדיני שותפים כלל צ"ט סימן י"ח. דבשומר ושליח חייב אף בגרמא היינו על החפץ שנמסר בידו לשמור חייב אף שנפסד רק ע"י גרמתו שהרי התורה חייבה בפשיעה אף שהוא רק גרמא. אבל בנדון הנז' לא נמסר עדיין בידו שום דבר שיחול עליו תורה שומר והוי כמו אינש דעלמא דפטור בגרמא. אולם יש לעיין מדינא דלקמן סימן מ"ד בשם השער משפט בשליח לגבות חוב מן הלוה ואבד השטר דחייב לשלם אף דאין דין שומרים בשטרות מ"מ כיון דנעשה שליח לגבות המעות נתחייב בשמירת המעות אף דעדיין לא בא לידו יעו"ש בגוף דברי השער משפט שהעיר בזה וכ' דחייב ואף דיש לחלק בין שטר לנ"ד שכתב רק אגרת. מ"מ סברא א' הוא. אדרבה כאן בפקדון יותר הדעת נוטה שכיון שמסר לו אגרת ליתן הפקדון לידו תיכף נסתלק משמירת הנפקד דודאי ימסור הפקדון לשליח כיון דהוא בעין. אבל בחוב אף שמסר לשליח השט"ח לא נסתלק המלוה משמירת המעות דפן לא יתן לו הלוה דמלוה להוצאה ניתנה. ועכ"ז חייבו שם מטעם דהמלוה סמך עליו ונסתלק משמירתן. יעו"ש בגוף הדברים באורך:

כד אם הנפקד לא מכר החמץ בע"פ אם הוי פושע ואם לא ביערו אם יכול לומר לו אחר הפסח הרי ש"ל. עי' במג"א סי' תמ"ג ס"ק ה'. ובאבן העוזר ובח"י שם. וע"ש בשערי תשובה וביד אפרים ופמ"ג. ועיין בשו"ת שואל ומשיב מהד"ק ח"ג סימן ר"כ שדחה השגת האהעו"ז:

וע"ש במהד"ד ח"ב סי' קנ"ג כל דיני הרי שלך לפניך וע"ש במהד"ב ח"ג סי' ס' ובמהד"ג ח"ג סי' ל"א ושם אם יכול לומר לו בתוך הפסח השל"פ. ועיי"ש במהד"ה סי' כ"ב. ועי' בחת"ס או"ח סי' ק"ה מה שביאר בדין זה וחידש דאם נגנב החמץ מהשומר אחר הפסח דפטור דעפרא בעלמא הוא. ועי' בקצוה"ח סי' שס"ג ובס' יהושע בפסו"כ סימן קמ"א:

כה ראובן היה לו פאטו"ר (בלשונינו שפיליטעך) במדינה אחרת שראובן שולח לו תמיד סחורה למכור שם ואירע מקרה שהפאטור הניח הסחורה במאגיזין במקום שדרך כל הסוחרים והפאטורוס להניח שם סחורתם וסגר במסגרת כדרכו. ובבוקר מצא המאגיזין נעול כשהיה והסחורה נגנבה. עמ"ש בדיני שליח כלל צ"ה סי' ס"ט וסי' ע' בנדון הפאטורוס אם הם ש"ש. ועי' בס' פרח שושן חחו"מ כלל א' סי' א' ב' שפלפל בזה על הרב גינת וורדים בכלל וסי' א'. ודעת כולם שוה דהפאטור הוי ש"ש וחייב בגניבה ואבדה אף שהוא נוטל השכר רק עבור טרחתו במכירת הסחורה