דברי גאונים לא

וכן עשה המוכר. ולאחר איזה ימים בא הלוקח לקבל תבואתו ונמצא חסר עשרים כורים. ועתה המוכר תובע מותר מעותיו בכת"י שתחת ידו. וטוען מה שחסר ברשותך חסר כי אני מסרתי להשליח מאה כורים תבואה בשלימות והשליח גנב. או אח"כ נגנב על העניה והשליח שלוחך כי אתה אמרת לי לשליח את מי שארצה עיין בשו"ת עבודת הגרשוני סי' פ"ז שפסק דאף אם מודה הלוקח לכל דברי המוכר. מ"מ פטור הלוקח. כיון דלא נתברר לנו אם היה למוכר מאה כורים תבואה בעת שמסר להשליח וגם קודם לזה לא נמדד התבואה נמצא שלא היה מעולם חזקה לתבואה זו שנאמר ברי שנולד הספק ברשות הלוקח. ושמא חסר היה ברשות המוכר. ועיין מ"ש דו"ז בקצוה"ח סי' רכ"ד ס"ק ב' וע"ל כלל פ"ח סי' ח':

כו אם הלוה טוען א"י אם פרעתיך. ויש רגלים לדבר שפרע. עיין בדיני יתומים התובעים כלל מ"ה אמצע סי' ה':

כלל י דיני אחריות א הא דמבואר בח"מ סי' רכ"ו סעיף א' בראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות וטרפה לוי מיד שמעון אם רצה ראובן לעשות דין עם לוי עושה וכו'. עיין במהרש"ך ח"ג סי' יו"ד שכתב דקושטא דמילתא דחייב ראובן לילך ולדון עם לוי. ומאי דקאמר בלשון מצי. היינו שלא יוכל לוי לדחותו ולומר לו מה לי ולך כמבואר שם בש"ע:

ב מי שמכר קרקע לחבירו. שהדין מבואר בסי' רכ"ה שחייב באחריות אם בא אחד והוציא מיד הלוקח בב"ד של ישראל דוקא אבל אם עכו"ם הוא שהוציא ממנו פטור המוכר דהוי אונס עיי"ש. עיין מהר"י אדרב"י סימן ק"י שכתב דה"ה אם המוציא הוא ישראל והוא אלם דלא ציית דינא הוי ג"כ אונס ופטור המוכר. והובא דבריו בספר בני חיי על החו"מ סימן הנ"ל אות ד' והוא פשוט:

ב ראובן מכר בית לשמעון וקבל עליו אחריות שאם יצא הבית מיד שמעון באיזה אופן שיהיה מחויב המוכר להשתדל להחזירו ולהעמידו ביד שמעון. ואח"כ יצא עירעור על הבית. ופזר הקונה הוצאה ושחדים ע"ז. כתב המבי"ט ח"א סי' קמ"ה שחייב המוכר להחזיר ההוצאה להקונה וכש"כ אם אמר לו המוכר שיתן שוחד:

ד אם כתב בשטר מכירה שהמוכר מחויב להעמיד הקרקע ביד הקונה מנוקה מכל עירעור ומכל מערער עיין בכנה"ג סי' רכ"ה והובא דבריו בבני חיי סי' הנ"ל בהגה"ט אות ט' שיש פלוגתא בזה. אם גם עירעור עכו"ם בכלל או דוקא עירעור ישראל קבל עליו עיי"ש:

ה ראובן מכר קרקע לשמעון בתנאי מפורש שאינו מקבל עליו אחריות מן השררה. ואם יערער השררה על הקרקע מחויב שמעון לפייס אותו. ובגמר המקח נתעורר ביניהם איזה קטטות ועי"ז נתבטל המקח. ואח"כ בהרבות שמעון רעים וגם הוסיף לראובן בדמים חזרו וגמרו המקח ולא הזכיר ראובן מתנאי הנ"ל וברבות השנים נתעורר דיני דינים על הקרקע מחמת השר. והוציא שמעון הוצאות. ועתה תובע ההוצאות מרא בן. וראובן טוען שעל תנאי הראשון מכר לו ואף שלא הזכיר התנאי במקח השני סמך עצמו על מה שהתנה במקח הראשון. עיין בדיני תנאי כלל קי"ג סי' ל"ו:

ו שלשה אחים היו מוחזקים באוצר אחד והלך האח הגדול שבהם ומכרו לראובן בשטר ובקנין. וחשש ראובן פן יבואו האחים ויערערו על חלקם לכך כתב המוכר אחריות בפירוש וקנה מידו שאם יבוא א' מהאחים ויערער על חלקו שמחויב הוא באותו אחריות הבא מחמתם ואח"כ בא א' מן האחים ואינו רוצה במכירת חלקו. עיין בשו"ת בית יהודא חח"מ סי' כ"ז שפסק דאע"ג דבעלמא אין אדם מוכר דבר שאינו שלו. מ"מ בנ"ד כיון דקיבל עליו אחריות זה בפירוש מחויב המוכר לפייס לו ולהרבות לו בדמים עבור חלקו אף יותר משווי' ואם לא יתרצה אחיו אז הו"ל המוכר אנוס ופטור מהלוקח ובטל המכירה הנוגע לחלק אחיו. עיי"ש שהאריך בטעמו. ולפע"ד צ"ע לדינא. ע' בספרי זה בדיני חיוב כלל מ"א סי' ג' וע' בנתיבות סי' ס' בביאורים ס"ק יו"ד ובחידושים ס"ק י"ז:

כלל יא דיני אמנה א ראובן אמר לשמעון שהוא צריך למעות בלייפסיק עד סך אלף זהובים כסף. ואם יוכל ליתן לו שמה הסך הנ"ל יתן לו כעת איזה סחורה בעד הסך הנ"ל. והשיב לו שמעון שכעת אין לו מעות בלייפסיק. אבל יראה להשתדל מאיזה איש אחר. ובכן הלך שמעון אצל לוי ודבר אתו אם יוכל ליתן לראובן סך אלף זהו' כסף בלייפסיק ואמר לו לוי הן. ובכן נשאו ונתנו יחד שמעון עם לוי על איזה סחורה שיתן לו שמעון עבור האלף זהו' שיתן לוי לראובן ונתן לו כתב ביד שמעון שכתוב בו בזה הלשון (איך פאר שפרעכי אן הקצין ראובן אלף ריינש כסף לייפסיק קוראנט צו בצאהלין וואס איך מן שמעון דעם ווערט בקומין האבע ח' אייר שנת. לפ"ק נאם לוי עכ"ל) ובכן הלך שמעון עם כתב זה לראובן. והסתחר עמו על הסחורה הנ"ל ונתן לו מחיר הסחורה הכתב הזה. ואחר איזה ימים היה שמעון לפליטה וברח. ועתה תובע ראובן ללוי שישלם לו האלף זהו' כסף על הכת"י הנ"ל. ולוי משיב לו שעדיין לא קיבל משמעון כל הסחורה עבור כתבו ושמעון חייב לו עוד סחורה ליתן בעד ששה מאות רייניש כסף על הכתב הזה והאמין לו ונתן לו בידו הכתב הנ"ל