דברי גאונים ל

טו אם הנתבע טוען א"י אם פרעתיך. וגם התובע אומר שאינו יודע או יורשים התובעים מהיוה מה שחייב לאביהם. והלוה טוען א"י אם פרעתיו וגם היורשים אינם יודעים. עיין בש"ך סי' ע"ה ס"ק ס"ה שהביא בשם המהרשד"ם שהנתבע פטור כיון שגם התובע טוען ספק. ועיין משל"מ פ"ג מה' שאלה ופקדון דין א' שפירש בדברי הרשב"א דהיכא דהתובע לא הו"ל למידע אם פרע הנתבע לא מגרע ספיקו וחייב הלוה לשלם. ודו"ז הביאו בספרו קצוה"ח סי' ע"ה סס"ק ו' עיי"ש. ועיין בשער משפט סי' הנ"ל ס"ק ח' שמשיג על המשל"מ. ודעתו דבין ביתומים ובין במלוה עצמו אף דלא הו"ל למידע מ"מ הלוה פטור. ושם בסי' צ"א ס"ק ב' הוכיח כן בראיות. ועיי"ש בסס"ק הנ"ל שכתב דהיכא שאין הלוה מסופק אם פרע רק עפ"י עד אחד שמעיד שפרע. ובלא העד אינו עולה על דעתו שום ספק נראה דמחויב לשלם ליורשי המלוה אף שתובעים בספק דכיון שיודע בודאי שחייב לו אלא שהספק בא לו עפ"י העד י"ל דאין העד נאמן לעשות ספק על פיו. כיון דבלא העד היה חייב לשלם נמצא דאין עד אחד קם לממון לפטור. ועיין בשו"ת שואל ומשיב ח"ב סי' קפ"ז והבאתיו בדיני יתומים התובעים כלל מ"ה סי' ה'. שדעתו כהרב משל"מ הנ"ל דהיכא דהתובע לא הו"ל למידע הלוה חייב לשלם בין למלוה בין ליורשי המלוה. ועיין עוד בענין זה בשער משפט סי' צ"א אמצע ס"ק ד'. והנה הרב הגאון בעל שואל ומשיב לא ראה דברי השער משפט הנ"ל. ואם היה רואה כל ראיותיו בזה אפשר שהיה מסכים לדעתו ועמ"ש בנתיבות בביאורים סי' נ"ט ס"ק א'. ועמ"ש בדיני עד מסייע כלל ע"ה סי' ט':

טז היכא שהלוה טוען איני יודע אם פרעתיך וגם המלוה אומר שאינו יודע. ויש עד אחד מסייע להנתבע שפרע. עיין בסי' הקודם לזה וע' בדיני יתומים התובעים כלל מ"ה סי' ה' מה שהבאתי שם בשם הגאון בעל שואל ומשיב. שנראה שם דעתו דלא כדברי השער משפט שהבאתי בסי' הקודם:

יז אם התובע תובע בברי והלוה טוען א"י אם פרעתיך במקום דלא הו"ל למידע. דעת המשל"מ פ"ד מה' שאלה ד"א דפטור ועיין בשו"ת שמן רקח ח"ב סי' נ"ט והבאתיו בדיני אונאה כלל ו' סי' ל"ב. ועיין בתומים סי' ע"ה ס"ק כ"ב ובנתיבות סי' הנ"ל בביאורים ס"ק ה' שפסק ג"כ דפטור כדעת המשל"מ, אם לא הוכח שהחסרון הידיעה באה לו מחמת פשיעתו עיי"ש ועיין שו"ת אמרי אש חחו"מ סי' י"א. ועיין בשואל ומשיב מהד"ק ח"ב ססי' קל"ד שגם דעת הרדב"ז שפטור וכתב שצ"ע דבש"ך סי' קכ"א ס"ק כ"א ושם בסעי' י"ב ובש"ך ס"ק כ"ב מוכח דאף בלא הו"ל למידע חייב ועיין בתשו' מהרי"א הלוי בח"ב סי' קי"ט שפסק ג"כ דפטר:

יח אם הנתבע טוען א"י אם פרעתיך על כל המנה. והתובע מודה שנפרע חמשים. עיין בשער משפט סי' ע"ה ס"ק ז' שפסק שמחויב התובע לשבע שבועת המשנה שלא נפרע כל המנה אף דקיי"ל בא"י אם פרעתיך דנוטל בלא שבועה. מ"מ כיון דלפי דברי התובע פרע לו מקצת החוב והוי פוגם חובו אמרינן דפרע דייק דמפרע לא דייק כמו בפוגם שטרו. וכל זמן שלא נשבע הוי טענתו רק טענת ספק:

יט וכן אם תובע ממנו מנה והנתבע משיב נ' פרעתיך בברי. ונ' א"י אם פרעתיך אין התובע יכול לגבות הנ' של ספק רק בשבועה. אף דאין התובע מודה כלל שנפרע מ"מ כיון דלפי דברי הנתבע פרע לו מקצת החוב והוה פוגם והיה צריך לשבע. א"כ יכול הנתבע לעכב המעות עד שישבע על החמשים שמסופק אם פרע לו. כן מבואר שם. ועיי"ש בסי' פ"ז ס"ק א':

כ שכיר שתובע מבעה"ב דמי שכירתו ובעה"ב טוען א"י אם פרעתיך. דעת הש"ך ברס"י פ"ט דנוטל השכיר בלא שבועה ועיי"ש בשער משפט ס"ק א' שכתב דבעבר זמנו יש להסתפק אם נוטל בלא שבועה כיון דאיכא תרתי חזקה דבל תלין וחזקה דאין שכיר משהה שכירתו:

כא יתומים שתובעים מאחד אמר לנו אבא שאתה חייב לו מנה. והנתבע משיב איני יודע אם פרעתיו. עיין בדיני יתומים כלל מ"ה סי' ט':

כב אם טוען הנתבע א"י אם נתחייבתי לך במקום דלא הוה לי' למידע. אם מחויב לשבע שאינו יודע. עיין בש"ך סי' ע"ב ס"ק נ"א שכתב בפשיטות שצריך לשבע. ועיין בשער משפט סי' צ"ה ס"ק וא"ו שהראה פנים לכאן ולכאן מכמה מקומות. וסיים שאין לו הכרעה מבוררת בזה:

כג אם טוען הנתבע א"י אם נתחייבתי ויש לו עד המסייע לו בברי שאינו חייב לו. אם העד פוטרו משבועת א"י עיין בדיני עד מסייע כלל ע"ה סי' ח':

כד מי שנתן לשומר לשמור טבעת. ובתוכה היה תקוע אבן טוב. ואח"כ נאבד האבן מן הטבעת או כל כיוצא בזה והשומר טוען שמא נאבד האבן אצלך קודם שלקחתי הטבעת ולא השגחתי בטבעת בעת שקבלתי אותו מידך אם היה בו אבן הוי א"י אם נתחייבתי. עיין בדיני שומר כלל צ"ו סי' ס"ה:

כה ראובן מכר לשמעון מאה כורים תבואה שיש לו על עליה אחת כל כור בדינר ונתן לו שמעון עשרים דינר על המקח. ועל מותר הדמים נתן לו כת"י לשלם לו עד ח' ימים. והותנה ביניהם שהרשות ביד שמעון ליקח התבואה עד י"ד ימים. ובהגיע תור השמנה ימים. שילם שמעון לראובן על הכת"י רק עיכב בידו איזה סך דינרים עד שיקבל התבואה באמרו אולי בעת המדידה יחסר מן המאה כורים. ונתרצה ראובן. ואחר איזה ימים אמר המוכר ללוקח קבל את תבואתך כי בעל העליה אינו רוצה עוד להניחו על עלייתו. והשיב לו הלוקח שלח את מי שתרצה לקבל משם התבואה ולהניחה על עליה אחרת