דברי גאונים שה

מהגאון מו"ה מנחם מענדל זלה"ה שהיה אב"ד דפה שבא עובדא זאת לפניו וכתב וז"ל ונראה דסתם הראות הסימן הכוונה למסור הסימן לפלוני כי כמו שזה צריך להראות כדי שיתן לו המעות. כן צריך פלוני להסימן להראות אח"כ להמשלח שנתן המעות לשלוחו ושלא יאמר לא שלחתי אליך סימן שתתן לו. וכן מורה לשון הש"ע סי' קכ"א סעיף ג' והיל"ך הסימ"ן ובסי' שאח"ז בסימנים ואותיות מרא"ה שז"ה הסימ"ן ששלח לו. רק י"ל דשם מיירי בכתב שאינו שוה כלל. הדרך למסרו. אבל טבעת זהב צריך שיתן לו רשות בפירוש שימסור לזה וצ"ע עכ"ל. ועמ"ש בכלל שאח"ז סי' ו':

סז ראובן יש לו שותף במדינה אחרת ואמר לו שמעון כתוב לשותפך שיקנה לי שם חפץ פלוני וישלח לי עם הסחורה שישלח לך. וכתב לו ראובן כן ושלח השותף החפץ עם סחורתו של ראובן וטבעה הספינה בים ותבע ראובן לשמעון שישלם לו בעד החפץ. עי' בב"י ססי' קע"ו שהביא בשם רב האי גאון שפסק דאם שמעון קבל עליו אחריות החפץ מעת שישלחנו שותפו. משתבע שותפו דראובן ששלח החפץ כמו שכתב לו ונטבע בים. ומחויב שמעון לשלם. ועי' בדיני דבר שלא בא לעולם כלל כ"ד סי' י"ז שהארכתי שם בשאלת התשב"ץ בכיוצא בזה ובדין רבינו האי הנ"ל. ועי' בכלל פ"ח סימן י"א י"ב:

סח מי ששלח כסף ע"י שליח למדינה אחרת למכרו שם. ונתן רשות להשליח שיקנה לעצמו סחורה בעד המעות שיפדה שם בעד הכסף ואח"כ נלקח ממנו הכסף בבית האוסר. עי' בדיני שומר כלל צ"ו סי' י"ז:

סט ראובן יש לו פאטו"ר (בלשונינו שפיליטע"ר) בעיר אחרת ושולח תמיד להפאטור סחורה למכור ולקנות בהמעות סחורה אחרת. ואירע שגנבים חתרו חתירה בלילה תחת בית הסחורה וגנבו כל הסחורה ועתה ראובן טוען שהפאטור הוא ש"ש עבור שלוקח שכרו ב' ממאה מסחורה שמוכר וחייב בגניבה ואבידה. דבר זה הוא תלוי בפלוגתת גדולי האחרונים בתשובותיהם המהר"ם ן' חביב הובאה תשובתו בשו"ת גינת ורדים סימן א' פסק שאין הפאטורי"ס מחויבים לישב ולשמור בלילה. ואדעתא דהכי שולחים להם הסחורות להניחם במקום המשתמר כמנהג המקום. והו"ל כאלו התנו שיפטרו מגניבה ואבידה והרב גו"ר בסי' ב' הסכים עמו להלכה בשם כמה גדולי האחרונים שפסקו כן. ועי' בשו"ת זרע יעקב סי' כ"ה שהביאם ג"כ להלכה. אמנם לחלק יצא דזה דוקא אם נגנב הסחורה המשתלח לו. אבל אם מכר הסחורה ונגנב המעות אצלו חייב אף באונסים כיון שיש לו רשות להשתמש בהמעות ביני ביני הרי הם באחריותו עד שיקנה סחורה אחרת עבורם להסוחר שלו. וע"ש בסי' מ"א שהביא בשם מהרשד"ם סימן קל"ד ומהרש"ך ח"ב סי' קס"ט שפסקו דהפאטו"ר פטור מגניבה ואבידה והרב מהרש"ח ומהרח"ש ומשפט צדק לא סמכו על הוראה זו. ועכ"פ הפאטור יכול לומר קי"ל ע"ש. ועי' בזה בדיני שומר כלל צ"ו סי' כ"ה:

ע ועי' בשו"ת באר מים חיים סי' כ"ב שנשאל בפאטו"ר ששלחו לו סחורה למכור. ומיד שבא הסחורה על העגלות לעיר הפאטו"ר לבית המכס עד שלא משך אותה הפאטור לרשותו פשע בשמירתה והיה הפסד. ורצו מקצת המורים לזכות את הפאטור מצד שאף שהוא ש"ש. מ"מ כיון דקיי"ל בכל השומרים שאינו מתחייב בשמירה עד שימשוך כמבואר בסי' רצ"א. והפאטור הזה עדיין לא משך מבית המכס לרשותו א"כ פטור אף מפשיעה והרב המחבר דחה דבריהם והוכיח בראיות נכוחות דהפאטור יש לו דין שליח. ושליח א"צ לא קנין ולא משיכה רק בדיבור בעלמא כמבואר ברסי' קפ"ב. וא"כ חייב הפאטור בכל שינוי שישנה כמבואר בסימן הנז':

ועי' בתשובת בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא בחחו"מ סי' ס"ג שנשאל בנדון סוחר ששלח ע"י הבע"ג כמה ככרות ברזל לעיר אחרת להשפיליטוער למכרו וכאשר הגיעו הבע"ב לשם צוה אותם השפיליוער להניח הברזל בחצר בית חותנו אשר הרשה תמיד לחתנו להניח שם בלי שום תשלומין והשפיליטער לוקח מהסוחר שכר טירחא מהברזל הנמכר על ידו. ונגנב משם כמה ככרי ברזל. וטוען השפילינוער דכיון שעדיין לא קיבל שכר טירחא מהברזל שנגנב ולא עשה בו משיכה וגם לא הונח ברשותו ע"כ אין לו דין ש"ש ופלפל שם אם הוי כהקדים לו שכרו מטעם שכ' המרדכי ע' האומנין לענין סרסור דהוי ש"ש אף בשעת הליכה בהאי הנאה דיכול למכרו ולהרויח בו והביא קצת פוסקים דל"ס להו כן ומסיק דמלבד זה כוון שהסוחר שלח הברזל שיהיה ת"י השפיליטער והוא צוה להבע"ג להניח בחצר בית חותנו אם אין עדות ברורה שנגנב משם הוא בכלל מזיק עי' בנתיבות סימן ש"א סק"ב ומכ"ש בנ"ד דגרעי' לשמירתו דהא חותנו ודאי לא הוי רק ש"ח עי' בנתיבות סי' רצ"א ס"ק כ"ז וס"ק ל"א ומכ"ש בנ"ד דנראה יותר דחותנו לא קיבל עליו שמירה כלל דהוי כמו הא ביתא קמך עי' ברמ"א רסי' רצ"א ובנתיבות שם סק"ז ובכה"ג ודאי דהוי מזיק וחייב אף בלא משיכה:

עא אחד שלח שליח בשכר עם שט"ח להביא לו מעותיו מן הלוה שדר במדינה אחרת וציוה אותו שבחזרתו עם המעות ישכור עוד יהודי לילך עמו והוא ישלם. ואח"כ נגנב ממנו המעות בדרך. עי' בשבות יעקב ח"ג סי' קע"ז שתמה על השואל מה יצא לשאול בזה דודאי הוי על המעות ש"ש וחייב בגניבה ואבידה. ואי משום דהשכיר עוד יהודי לילך עמו בשכירות המשלח והוי כמו שלוחו ויש לו דין שמירה בבעלים כמו שמבואר בסי' שמ"ו סעי' וא"ו יעו"ש בש"ך ס"ק ד'. הא ליתא דכיון שהמשלח בעצמו לא דיבר עם השליח עצמו רק שציוה לו שהוא ישכור לא הוי שלוחו ממש ובזה כ"ע מודי דלא הוי שמירה בבעלים כי דין שעירה בבעלים גופא חידוש הוא וכו':