דברי גאונים שב

טוען כמו כן ישבע השליח שנתן לי ואפטור את הלוה הדין עם מי. עיין בדיני היפוך שבועה כלל למ"ד סי' א':

מט אחד מכר סחורה לחבירו ופרע לו הלוקח בעד הסחורה ואח"כ שלח המוכר ללוקח הסחורה ע"י שני אנשים ופטרם משבועה. ועתה אומרים האנשים השלוחים בפני הב"ד שמסרו הסחורה ליד הלוקח אלא שאח"כ תפסו ממנו הסחורה עבור החוב שחייב להם הלוקח והלוקח מכחיש שלא נתנו הסחורה לידו וגם שאינו חייב להם. עי' בשו"ת פרשת מרדכי חחו"מ סי' י"ג דכיון דפטרם המוכר משבועה שפיר נאמנים במגו דאהדרינהו למוכר שהיו פטורים ומועיל עדותם נגד הלוקח שמסרו לידו ונפטר המוכר אך צריכים לישבע נגד הלוקח שהוא חייב להם כנגד הסחורה ויכולים להחזיק מה שבידם. וגם לא הוו נוגעים בעדות מחמת שתפסו הסחורה כיון שלא היו צרכים להעיד רק שנתנו להלוקח הסחורה אלא שהוסיפו דברים איך שאח"ז תפסו הסחורה בחובם. ומה שאינו צורך לעדותו לא מגרע כלל עיקר עדותו וגדולה מזה כתב הש"ך בסוסי' קכ"א ס"ק נ"ז יעו"ש וכסברא זו כתב הח"צ בתשו' ס' מ"ד ע"ש בהגהות דבהמ"ס:

נ ראובן שלח את שמעון לשלם עבורו המס להקאססע והלך שמעון ופרע ולא לקח קוויט והוכרח ראובן לשלם פעם שנית עי' בדברי חיים ח"ב חחו"מ סי' יו"ד שפסק ששמעון פשע בשליחותו שלא לקח קוויט ולא נכתב בפנקס הערכי כדד"מ במסים לא דמי לשטר בסי' נ"ח ומחויב שמעון לשלם לראובן:

נא ועיין במבי"ט ח"א סי' רל"ב בראובן ששלח לעכו"ם החוב ע"י שליח ולא הזכיר להשליח שיש לו אצל העכו"ם כת"י וגם לא אמר לו שיפרענו בפני עדים והלך השליח ופרע לעכו"ם בלא עדים ולא לקח ממנו הכת"י והוכרח ראובן לשלם פעם שנית להעכו"ם ועתה תובע מהשליח שגרם לו היזק וכתב לחייב את השליח משני טעמים א' משום דהוא שליח בשכר ומוטל עליו לטרוח לפרוע בפני עדים ב, משום דהוא עכו"ם אשר פיהם שוא ידברו והיה לו לחוש ולטעם זה אפילו בשליח בחנם יש לחייב ועי' בש"ך סימן נ"ח ס"ק יו"ד שהביא דבריו וסיים בצ"ע לדינא. וע"ש בנתיבות כ"כ:

איברא דמדברי הרדב"ז שהבאתי בדיני א"י אם נתחייבתי כלל ט' סי' י"א מבואר כדברי המבי"ט בטעם השני שנשאל בראובן שאמר לשמעון תן להעכו"ם עבורי המנה שאני חייב לו ועתה העכו"ם תובע המנה מראובן באמרו ששמעון לא נתן לו ושמעון טוען שנתן לו. ופסק לחלק שאם שמעון לא בא להוציא מראובן כגון שהיה חייב לראובן או שראובן נתן לו המנה ליתן לעכו"ם ודאי שמעון נאמן בשבועה. אולם אם שמעון בא להוציא מראובן מחמת שראובן ביקש אותו בתורת הלואה ליפרע לעכו"ם אפשר דמצי ראובן לומר קי"ל כהנך רבוותא דס"ל דדוקא חנוני עם פועל נשבעים ונוטלים אבל בשאר שליחות אינו נשבע ונוטל אלא בראיה שעשה שליחותו. וגם בנ"ד דהוה עכו"ם אפשר גם הרי"ף והרא"ש מודים דאינו כשבע ונוטל דסתמו כפירושו כאלו אמר בהדיא הב לי' בסהדי לפי שפיהם שוא ידברו וכו' יעו"ש הרי מבואר החילוק שכתב המבי"ט בעכו"ם אולם עכ"ז יש חילוק גדול ביניהם לדינא דהרדב"ז לא כתב לחייב בעכו"ם רק אם בא להוציא מן הלוה כאמור בהדיא ובנדון המבי"ט בא השליח לפטור עצמו ומ"מ חייבו מטעם שהוא בעכו"ם והיה לו ליתן בפני עדים וזה מבואר ההיפוך מדברי הרדב"ז שפסק דנאמן לפטור עצמו אף בעכו"ם. וכיון שהמבי"ט עצמו כ' בטעם הנז' בלשון אפש"ר יש לחייבו בעכו"ם לא אתי ספקו ומוציא מידי ודאי הרדב"ז:

ועי' בשו"ת זרע יעקב סי' ס"ב שנשאל בנדון המבי"ט ממש שהלוה נתן לשליח מעות לפרוע לעכו"ם ולא פירש לו כלום והלך ופרע ולא לקח השטר מהעכו"ם ועתה תובע העכו"ם שנית מהלוה וכתב שהוא פלוגתא דרבוותאי אם מחויב השליח ליתן להמלוה בפני עדים כיון שלא אמר לו הב לי' באפי סהדי עיין ברמב"ם פט"ז מה' מלוה מ"ה ע"ש בהה"מ שדעתם דדוקא בחנוני ופועלים אבל בשליח ובע"ח צריך ליתן בפני עדים ויש מהפוסקים שמחלקים בין אם בא להוציא כמו בחנוני לאם בא לפטור עצמו דנאמן בלא עדים. ועי' בב"י סי' צ"א מ"ש על מ"ש הטור אם אמר הלוינו מנה ופרע לבעל חובי וכו' ועי' בכנה"ג סי' הנ"ל בהגהב"י אות א'. ועי' ברדב"ז סימן ת"ה (כמו שהעתקתיו למעלה) ועי' בתשובת מהרשד"ם סי' קכ"ו וכו' והאריך עוד הרבה בדברי הפוסקים ומסיק לדינא בנ"ד ששמעון בא לפטור עצמו אין עליו אלא חרם וסתם מפני שטענת העכו"ם לא מחשיב אצלינו לטענת ודאי לחייבו שבועה ולכל המרבה יתנו לו שבועה עכ"ד ודבר זה אי מחייבין שבועה על טענת עכו"ם עיין באות מכו"ם כלל ע"ז סי' ה':

ומה שהביא הרדב"ז והרב זי"ע פלוגתת הפוסקים בשליח ובע"ח אם מחויב ליתן להמלוה באפי סהדי כבר קבע מרן הב"י בשלחנו הטהור סי' נ"ח ססע"י א' וסי' קכ"א סעיף ט' יעו"ש בש"ך ס"ק מ"ה שהרבה להביא דעת הראשונים דא"צ ליתן בפני עדים ומבואר בסי' צ"א ססע"י א' שהב"י השוה מדותיו ופסק דנאמן אף להוציא כמו בחנוני ופועלים יעו"ש בש"ך ס"ק ז' ח' וע"ש בבאה"ג מה שציין להה"מ:

נב ראובן נתן חפץ לשמעון שילך למשכנו אצל איזה איש להלוות לו מעות. והלך שמעון ומשכנו אצל עכו"ם אחד והביא המעות לראובן ובהגיע זמן פרעון נתן ראובן המעות לשמעון שילך לפדות משכונו. וכפר העכו"ם שלא נתן לו שום משכון. ותובע ראובן משמעון דמי המשכון מפני שלא היה לו למשכן אצל עכו"ם בלא עדים ושטר. עי' בחו"מ סי' קכ"א סעיף י"א וע"ש בסמ"ע.