דברי גאונים שא

ראובן שלח את שמעון לקנות לו קרקע מעכו"ם אחד ונתן לו נ' זהובים שיתן להעכו"ם ערבון על המקח והלך שמעון וקנה ונתן לערבון ק' זהובים שנתן נ' זהו' ממעות שלו וכתב השטר על שם שמעון. ועתה חוזר ראובן מהמקח. עיין בתשו' בית שלמה לגיסי הגאון מסקאלא בחחו"מ סי' ד' שפסק דלא קנה ראובן כיון שהמוכר הוא עכו"ם ואין שליחות לעכו"ם לפי"מ שכתבו התוס' בב"מ דף ע"א ע"ב בד"ה בשלמא וכיון דקרקע אינה נקנה בלא שטר והשטר נכתב רק על שם שמעון א"כ כיון שאין שליחות לעכו"ם לא קנה ראובן. ועי' במקו"ח סי' תמ"ח סוסק"ט ד"ה והנ"ה. וע"ש בריטב"א ובתשו' הגאון רע"א סי' קכ"ט. וכיון ששמעון מוחזק ברשות בהחמשים זהובים שנתן לו ראובן בשליחות שיתנם להעכו"ם לערבון פטור שמעון מלהחזיר אם ראובן לא יקיים המקח כמ"ש הרמ"א בסי' קפ"ב סעיף א' בשם הרשב"א אבל החמשים זהובים שנתן שמעון משלו שלא בשליחות ראובן וגם מה שהוציא אח"כ אין לו תביעה על ראובן:

מב אחד היה לו בעיר אחת קאמיסיאנט הנקרא שפיליטע"ר. ושלח לו לאטריע צעטוליך להחליפם מחדש כי כן הוא נימוס המלך שמי שלא עלו כימורי"ן שלו במשיכת הלאטריע היה צריך להוסיף דמים שיתנו לו צעטיל אחר מאותם כימורי"ן על הזמן השני של משיכת הלאטריע. והשפיליטער שכח והעביר המועד ולא החליפם ועי"ז נפסדו כל הצעטליך ששלח לו. עי' זה בדיני גרמא כלל ט"ו סי' ח'. וע"ש עוד בשליח או שפיליטער שנתעצל ופשע בעשיית פראטעסט על וועקסיל הנצרך לפי דינא דמלכותא דחייב לשלם כמו שהיה שוה למכור יעו"ש ביאור הדבר. וע"ש בסי' י"ב בסוחר ששלח להשפיליטער ט"ו ככרות ברזל לשלחם למקום אחר ואח"כ כששלחם השפיליטער טעה וכתב באגרת העגלן במקום ט"ו י"ג. ועי"ז היה הפסד ב' ככרות ברזל:

מג שליח שבא ללוה עם השט"ח בידו ואמר שהמלוה שלח אותו לגבות חובו. ופרע לו הלוה ולקח השטר מידו. ועתה המלוה חוזר ותובע מן הלוה באמרו שלא עשאו שליח אלא מסר לו השטר בפקדון או על אופן אחר והלך והטעה את הלוה. עי' בס' עה"ש סי' נ"ז אות י"ד שהביא בשם הרב תורת חסד סי' רס"א שפסק דהשליח נאמן. ועי' במבי"ט ח"א סי' רס"ו שכתב ג"כ ואם יבא המלוה ויאמר לא שלחתיו אינו חוזר וגובה מהלוה דלא גרע השטר שבידו מהראה כת"י של המלוה שיפרע לו דיכול הלוה ליתן לו (הוא בחו"מ סימן קכ"א). אולם מהרי"ן מיג"ש בתשובה סי' רי"ג פסק דחייב הלוה לפרוע להמלוה דאין השטר שביד השליח ראיה ששלחו המלוה לגבות. וכ"כ הרמ"ה בתשובה סי' רמ"ג דלא נפטר הלוה דאין אנו יודעים על איזה דרך בא השטר ליד השליח. וכבר אמרו מי שהיה השט"ח יוצא מתחת ידו אינו גובה מהלוה אם לא שכתב המלוה על השטר התקבלתי (כמבואר בסי' ק"ל סעיף ג') הרי שאין ראיה מהוצאת השטר. וע"ש בש"ך סימן ק"ל סס"ק ח' בשם בעה"ת:

מד מי שכתב לשפילינוער שלו תלך אל ראובן ותאמר לו שישלח לי מעותי על ידך. וכן עשה ראובן ונתן השליח המעות ולקח האגרת הנז' לראיה ועוד לקח. כתב מהשליח איך שנתן לו המעות. ואח"כ נאנס או נאבד המעות מיד השליח. עיין בשו"ת תורת חסד סימן ק"ס שנסתפק בזה ודעתו נוטה להחמיר על הלוה כיון שהמלוה לא כתב אל הלוה כלל רק שכתב אל השליח לא עדיף הכתיבה מאמירה פא"פ לך אמור לפלוני שישלח לי מעותי על ידך דלא מהני רק אם מינה אותו בפני עדים (עי' חו"מ סימן קכ"א סעיף ב' ג' בסמ"ע ובש"ך) אולם כיון דמהרשד"ם סימן מ"ב כתב להקל בנדון זה על הנתבע וגם במהרש"ח סימן ס"ג כתב בפשיטות כדברי זקנו על פיהם יקום דבר עכת"ד:

מה ראש הקהל שמסר מעות הקהלה למשרת של שמש הקהל שיתן אותם להנאמן הגובה של הקהל אשר תחת ידו התיבה עם מעות הקהל וברח המשרת עם המעות אם חייב הרה"ק לשלם להקהל. וכן אם השמש הלך וגבה מיחידים מס או ערך שהושם על כל יחיד לצורכי הקהל ונאבד או נאנס המעות מהשמש אם מחויבים היחידים לשלם עוד הפעם עי' בכלל צ"ו סי' כ"ז כ"ח כ"ט ל':

מו לוה ששלח חובו ע"י שליח להמלוה והשליח נתן לו המעות ולא קיבל ממנו השטר. ועתה טוען המלוה סטראי דמבואר בסי' נ"ח ס"א דהיכא דהמלוה נאמן לטעון סטראי מחויב השליח לשלם להלוה. אם מחויב הלוה לשבע נגד השליח שהמלוה משקר ושאינו חייב לו חוב אחר עיין בדיני סטראי כלל ע"ג סי' וא"ו:

מז ראובן ושמעון שותפים וראובן נתן רוב המעות וגם וועקסלין ליד שמעון ללות עליהם לצורך השותפות ועתה יש וועקסל ביד לוי על ראובן מסך מאה זהו' ואמר ראובן ללוי שהיום יתן לו שמעון על הוועקסל שלו סך שמנים זהובים וגם שמעון אמר לו כן. ובאותו יום שלח לוי לשמעון אחר מעות ושלח לו שמעון סך שמנים זהובים ואח"כ בא השליח והביא בחזרה לשמעון סך שלשים זהובים באמרו שלוי לקח רק חמשים זהובים מה שחייב לו שמעון ורוצה שראובן ישלם לו כל הסך מאה זהובים על הוועקסיל שלו עי' בשו"ת מהריא"ז ענזיל סימן סמ"ך שזיכה את ראובן:

מח אם השליח אומר שפרע למלוה. והמלוה אומר שלא קיבל שהדין מבואר בסי' קכ"א סעיף ט' דנשבע השליח שנתן ונשבע המלוה שלא קיבל וישלם הלוה ע"ש בשער משפט ס"ק י"א שכתב מסברא ושכן משמע להדיא בחידושי הרמב"ן דהיינו דוקא במלוה ע"פ. אבל במלוה בשטר אינו מחויב המלוה לשבע רק באם טוען הלוה אשתבע לי דלא פרע לך השליח. ואם השליח טוען אני מהפך שבועתי על המלוה שישבע שלא קיבל ממני ואני אשלם מכיסי. והמלוה