דברי גאונים ש

א"כ כל מה שאני קונה הרי הוא לעצמי ואחזיר לשמעון ולוי מעותיהם. וכשבא השליח לביתו טוענים שמעון ולוי שמה שקנה יהיה לאמצע. והאריך לברר דעת הפוסקים (יעוין בחו"מ סימן קפ"ד סעיף א') ולדינא העלה דאם המעות לא היו מעורבים זכה ראובן במקחו אליבא דכ"ע כיון שקנה במעותיו. רק אף אם בשעה שקיבל מהם המעות עירבם ראובן במעותיו. מ"מ מצי ראובן המוחזק לומר קי"ל כדעת ר"י והטור והרמב"ן דכיון דפירש בהדיא דלעצמו הוא קונה קנה עכמ"ד. ועיין בזכור לאברהם חו"מ ח"ג ערך שליח שהביא דעת מהרשד"ם ורמזו הכנה"ג וכו' דאפילו קנה השליח במעות המשלח. י"א דנאמן בדיבורו הקל לומר דחזר משליחותו וקנה לעצמו וא"צ אפילו שבועה ועי' בתשובתי וכו' דנראה דעכ"פ צריך לקבל ח"ס יעו"ש מה שציין בזה. וע"ש אח"ז מ"ש בענין אם אמר לחברו לקנות לו דבר ולא נתן לו מעות רק נתרצה השליח לקנות לו במעותיו. ואח"כ טוען לעצמי קניתי יעו"ש. וע"ע מדיני לעצמי קניתי בכלל נו"ן מ"ש בשם שו"ת ב"א:

לה אחד העמיד נימורין על הלאטריע ולא נתן מעות כי ביקש מהמחזיק הלאטריע שילונו ואח"כ יחזיר לו. ויצאו הנימירין ועדיין לא שילם המעות בעד עמידת הנימורין ורוצה המחזיק הלאטוריע לזכות לעצמו הריוח מיציאת הנימירין יען שהוא נתן המעות. עי' בשו"ת דברי חיים ח"ב חו"מ סי' כ"א שכ' שפשוט דזכה המשלח כמ"ש בסי' קפ"ג באומר לשליח זבין לי וזבן לו אפי' בדמיו זכה המשלח ע"ש בב"ח וש"ך וט"ז ונתיבות ועי' בכלל ס"ו סי' ח':

לו ראובן היה חייב לשמעון מנה וללוי מנה והלך ראובן לארץ רחוקה ושלח אגרת ליהודה שהמנה שחייב לו יהודה יפרע עבורו לשמעון. והלך יהודה ופרע המנה ללוי. אם מחויב יהודה לחזור ולפרוע לשמעון, עי' בדיני מעמד שלשתן כלל נ"ט סי' וא"ו ובדיני שעבודא דר"נ כלל ק"ח סי' ח':

לז שליח או אפוטרופס שהשכיר בית בפחות משווי' ולקח שוחד מהשוכר עבור זה ואח"כ נשרף הבית. ותובע השוכר מהשליח שיחזיר לו השוחד שלקח. עי' בדברי חיים ח"ב חחו"מ סי' מ"ו שכ' דאף אם לא היה נשרף הבית אין השכירות קיים כיון שהשכיר בפחות משווי' ע"י השוחד שלקח יכול המשלח לבטל השכירות אם ירצה לבטל. ואם ירצה לקיים השכירות מחויב השליח להחזיר לו השוחד שלקח כי שלו הוא שהרי שכירות הבית שוה כ"כ יותר. וא"כ שהבית נשרף שיש בזה שני דעות אם הבעה"ב צריך להחזיר הדמים שקיבל בעד שכירותו (כונתו להסמ"ע סי' שי"ב ס"ק ל"ד וע"ש בפ"ת ס"ק י"א) וא"כ נהי די"ל דאין מוציאין מיד הבעה"ב המוחזק. אבל במה שביד אחרים בודאי מוציאין להחזיר להשוכר כדברי הב"י ורמ"א שם:

לח ראובן עשה שליח להשכיר הבית או רחיים שלו לשני שנים והלך השליח והשכירו לג' שנים ולא הודיעו שהוא שליח ראובן ושהבית הוא של ראובן ונכנס השוכר ברחיים והחזיק בה כמו חודש ימים ואח"כ נתודע לראובן שהשליח שינה והשכיר על ג' שנים ורוצה לבטל כל השליחות ולהוציא את השוכר מן הרחיים. ולוי טוען לאו בע"ד דידי את כיון שלא אמר לי שהוא שליח תלך ותדון עמו. עי' בשו"ת מהריב"ל ח"א כלל י"ג סי' ע"ט. ובשו"ת מקור ברוך סי' נו"ן. שפסקו דלא קנה השוכר כג' שנים. רק לב' שנים קנה. ועיין בתשובת המבי"ט ח"א סי' ק"ג שנשאל מהר"י בי רב בנדון זה ממש ובא בשאלה שהשליח מודה שהבעה"ב לא צוה להשכיר רק על שנה אחת. אם צריך המשלח לברר בעדים שלא הרשהו רק על שנה אחת או נאמן בדיבורו כיון שהשליח מודה. והמבי"ט השלים תשובתו והוכיח דהמשלח נאמן כיון שקרקע בחזקת בעליה עומדת. אבל על השנה שהרשהו השכירות קיים כיון שמודה המשלח שהרשהו יעו"ש:

לט מלוה שנתן השט"ח לשליח שילך לפשר עם הלוה בסך קצוב. ועתה המלוה תובע מן הלוה באמרו שהפשרה בטלה כיון שהשליח שינה ונתפשר בפחות ממה שציוהו. והלוה אינו מאמינו. עי' זה בדיני פשרה כלל פ"א סי' כ"ד:

מ מי ששלח שליח עם סחורה ונתן לו מעות לשלם המכס. והבריח השליח המכס הריוח לשליח וגם האחריות מזה עלי' דידי' הדר כן מבואר בדברי ריבות סי' קי"א. תורת אמת סימן ר"א מהרש"ך ח"ב סי' ג'. ועי' בבני אהרן סימן מ"ג ובמהרשד"ם סי' י"א כ"א שס"ד. מהרש"ך ח"א סי' צ"א וח"ב סי' צ"א. מהר"י הלוי סימן כ"ג. מהראנ"ח ח"א סי' קכ"ב. המבי"ט ח"ג סי' ע"ג ובשניות סימן צ'. וח"א סי' קמ"ט. והובא בלב שלמה בסופו. ועי' בספר דמשק אליעזר סי' קפ"ג שהביא בשם מהר"א ששון סימן כ"א שפסק גם כן דהמכס הוא לשליח. ועי' בש"ך סי' קפ"ג סקט"ו. רצ"א סעיף וא"ו ודו"ק:

מא בדין המבואר בסי' קפ"ג סעיף ח' ט' דאם שלח החוב לעכו"ם ע"י שליח ונמצא שהעכו"ם שכח מהחוב דחייב השליח להחזיר למשלח. עי' בתשובת מהרשד"ם חו"מ סי' כ"ז שכתב דהיינו דוקא אם העכו"ם שכח. אבל אם השליח עשה איזה פעולה ועי"ז גזלם מהעכו"ם כ"ע מודי דהמעות לשליח עי' זה בדיני ערב כלל ע"ח סי' כ"ט. ועי' עוד מדינים אלו באות עכו"ם כלל ע"ז. מי ששלח שליח לקנות לו תבואה ונתן לו מעות ליתן לערבון וקנה השליח אצל עכו"ם ונתן לו הערבון ואח"כ הוזלה התבואה ולא רצה המשלח ליקח התבואה וליתן מותר המעות עד שיניח לו העכו"ם מדמי המקח והלך השליח והתפשר עצמו עם העכו"ם והניח לו קצת מדמי המקח. ועתה אין המשלח רוצה לשלם להשליח שכר טירחתו יען שהתפשר עצמו עם העכו"ם בלתי רשותו. והשליח תובע שמגיע לו גם מחצה מהנחת דמי המקח מדין המבואר בסי' קפ"ג סעיף וא"ו עיין בדין עכו"ם כלל ע"ז סימן י"ז: