דברי גאונים רצז

ושוב כשכלה זמן ראובן ורצה שמעון להחזיק ברגאל צועק ראובן שהחזקה שלו וששלח את שמעון לשכור עבורו ונותן אמתלא לדבריו למה כפר מקודם עיין השאלה באורך בשו"ת שואל ומשיב ח"א סימן י"ח באמצע. והעלה שהדין עם שמעון שכיון שכפר ראובן בב"ד שלא שלחו זכה שמעון במקחו כיון שזה נסתלק ומחל לו העסק יעו"ש:

יא בדין המבואר בסימן קכ"ה סעיף א' דאם נתן לשליח מנה וא"ל הולך מנה זו לבעל חובי דזוכה השליח בשביל הבע"ח ואין המשלח יכול לחזור. כתב הגאון מו"ה מ"מ זלה"ה בחיבורו על הש"ע כת"י דהיינו דוקא אם הבע"ח הוא ישראל. אבל אם הוא עכו"ם יכול המשלח לחזור וליטול מהשליח משום שאין זכיה לעכו"ם והדבר מבואר בטור סי' קפ"ג בשם ר"א וז"ל כיון שלא שכחם העכו"ם אין שמעון יכול לומר כבר זכיתי לעכו"ם שאין שליחות לעכו"ם עכ"ל:

יב לוה שנתן מעות לשליח ליתנם למלוה. והשליח קבלם בשתיקה. ואח"כ מעכבם לעצמו בשביל החוב שחייב לו המשלח. דמבואר בססי' נ"ח ובסי' פ"ג ס"ב דיכול לעכב. ראיתי בספר זכור לאברהם חו"מ ח"ב ערך עיכוב בשם תשובת הגאונים סי' ו' שאם אמר השליח להמלוה שהביא לו מעות מהלוה. שוב אינו יכול לעכבם לעצמו:

יג מי שנתן לשליח חפץ למכרו. ונזדמן שהחליף השליח עם אחד ונתאנה השליח. והלוקח ידע שהוא רק שליח. אם יכול המשלח לחזור כיון דקיי"ל אין אונאה לחליפין עי' בדיני אונאה כלל ה' סימן ל"ח:

ראובן שלח שליח לעיר אחרת להחליף לו את המעות באנקנאטוען שהוזל השער שלהם ולוקח עבורם מעות כסף בנכיון לאזשע כנהוג. והחליף השליח מקצת ב"נ בעד מעות כסף בנכיון ל' למאה ומקצתם החליף בהקפה בנכיון כ"ה למאה ואח"כ עלה השער מהב"נ ותובע ראובן מהשליח שישלם לו בעד הב"נ שהחליף בהקפה כפי השער היוקר של עכשיו כיון ששינה בשליחותו במה שהקיף עי' בתשו' בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא בחחו"מ אמצע סי' ע"א שפסק שהדין עם השליח מכמה טעמים חדא כיון דכשבא השליח לביתו וסיפר להמשלח שתק ואף שהסמ"ע בסי' קע"ו ס"ק ל"ד כתב דשתיקה לא מהני ובעינן הסכמה בפירוש אינו מוסכם כי במשל"מ רפ"ח מהלכות שותפים הביא פלוגתא דרבוותא בזה ויכול השליח לומר קי"ל כהנך דשתיקה מהני. שנית כמו שכ' השואל שכן דרך החלפנים ליתן בהקפה ולא הוי שינוי עי' בנתיבות סי' קע"ו ס"ק כ"א. שלישית והוא העיקר דאפילו בשליח שהקיף סחורת המשלח שלא ברשות ואף אם הזהיר בו שלא יקיף עכ"פ א"צ להחזיר להמשלח סחורה כזו רק דינו כמזיק ולא גרע מגזלן דמשלם בשעת הגזילה כמו שהיה שוה הסחורה אז למכור בעד מעות מזומן והוא פשוט כמ"ש הנתיבות בסי' קע"ו ס"ק כ"ד א"כ אדרבה אם אין המשלח רוצה לקבל על עצמו אחריות ההקפה א"צ השליח לשלם לו רק בככיון ל' למאה כמו שהחליף מקצתם במעות מזומן:

אחד נתן לשליח תכשיטין למכרם ונתן לו רשות למכרם אף בהקפה. ואח"כ כתב להשליח שלא ימכור לאיש פלוני בהקפה כי אינו בטוח ועבר השליח ומכר לו בהקפה וטוען השליח שאינו זוכר אם כתב לו שלא יתן לזה בהקפה. ואולי כתב לו ושכח מזה בשעה שמכר לו. עי' בתשו' חסד לאברהם מהד"ת סי' ל"ו שפסק דהא ל"ד לדין שכ' בסי' רצ"א וסי' ש"מ בשומר שאינו יודע אם נאבד בפשיעה שנחלקו קדמאי אם הוי כא"י אם פרעתיך וחייב או כא"י אם נתחייבתי ופטור. דבנ"ד פשיטא דהוי א"י אם פרעתיך וקיי"ל בשומר כל לא ידענא פשיעותא הוא. וגם אי נחשב שכחה לאונס לא מפטר שומר רק בנאנס גוף החפץ אבל אונס של השומר אינו פוטרו מלשלם כמ"ש הנתיבות בסי' ש"ג ולכן הדין בזה שיקבל המפקיד בח"ר שכתב כן להשליח שלא יקיף לאיש זה ואז ישלם הסרסור:

יד מי ששלח שלוחו למכור מטלטלים או קרקע. ואינה השליח את הלוקח בשתות או יתר משתות או פחות. אם המכירה בטילה ולמי שייך היתרון. עי' בשער משפט סי' ק"ט ס"ק ג' כמה חידושי דינים בזה:

טו ראובן שאמר לשמעון לך וקח לי בגד פלוני מן השוק במנה. והלך שמעון ואמר ללוי. ראובן אמר שתתן לי בגד פלוני בחמשים זוז והילך המעות. ולקח לוי המעות ואמר לשמעון הילך הבגד כמו שאמר ראובן. ועתה נודע הדבר ללוי ותובע משמעון יתר המעות באמרו כי חשב שכן אמר ראובן ולמענו לא שינה דיבורו אף שהבגד שוה יותר ושמעון טוען סברית וקבילת. עי' בשו"ת בני אהרן סי' נ"ב שפשט שאלה זו מהא דר"פ האומנין (והוא בחו"מ סי' של"ב סעיף ד') דאם אמר לו בעה"ב שכור פועלים בד' ואזיל השליח ואמר להם בג'. ואמרו הפועלים הרינו כמו שאמר בעה"ב. ונשאר בתיקו וקיי"ל דהוא קולא לנתבע דאדיבורא דשליח קסמכו ואין להם רק ג'. א"כ מכ"ש בנ"ד שקיבל המעות והדין עם השליח:

וע"ש מ"ש דו"ז בקצוה"ח סי' הנ"ל ס"ק ב' באם שלח שליח לשכור לו בית בשלשה אדומים לשנה ושכר השליח בב' וכבר דר כל השנה:

טז ראובן נתן חפץ לשמעון שיתננו ללוי למכרו והלך שממון ומכרו בעצמו. הרי זה עובר על דעת משלחו והוי קפידא ויוכל המשלח לחזור בו כ"כ בס' כסא אליהו על החו"מ סי' קפ"ב אות ט' בשם הרשב"ץ ח"ב חחו"מ סי' יו"ד. וכעת אין בידי התשב"ץ לעיין בו. אולם הדבר מובן מבחוץ דמסתמא הוה עובדא שהשליח הודיע לתקונה שהוא רק שליח. דאם לאו המקח קיים כמבואר בסימן הנז' סעיף ב':

יז היכא שהשליח עבר על דעת משלחו שהדין נותן שהשליח והמשלח יכולים לבטל המקח כמבואר בסימן קפ"ב. אם שניהם רוצים בקיום המקח אם יכול המוכר לבטל המקח. עי' בשו"ת