דברי גאונים רצה

אינו מספיק לפרנסתו דמחויבים הקהל להוסיף שיהיה לו די סיפוק וכדומה לזה כתב בסימן כ"ב וסי' קס"ו יעו"ש באורך וכ"כ בחת"ס ח"ש סי' מ"ד ועי' בחו"מ סי' ט' סעיף ג' ושם בפ"ת ס"ק ח'. ועי' בשו"ת אמרי אש חיו"ד סי' צ"ה שנשאל ג"כ בענין כתב של הרב שנכתב בו על ג' שנים ופסק ג"כ שאינם יכולים להורידו לעול' וע"ל דין י"ח:

ועי' בשו"ת חת"ס או"ח סי' ר"ה ר"ו דכן היא הדין גם בש"ץ ושאר משועבדים ועיין בפרמ"ג או"ח בא"א סי' נ"ג ס"ק ל"ג שכתב בש"ץ דאפשר אם קבלוהו בסתם הוא על כל ימי חייו:

רב אב"ד קיבל לביתו דיין אחד לעזרתו ונתן לו כתב שיתן לו סך חמשה זהובים בכל שבוע ושבוע ובאופן שלא יעשה דבר כנגד רצונו. ואח"כ נתוודע לו שמקלקל דרכיו ומתקשר עם אנשים לעשותו רב וקיבל הרב אב"ד דיין אחר ותובע ממנו הדיין הראשון הסך חמשה זהובים בכל שבוע בטענתו שכיון שנכתב בכתב הנ"ל בסתם בלא זמן קצוב סתמא לעולם משמע כל ימי חייו עי' שאלה זאת בדיני תקנות וכו' כלל קי"א סי' כ' בביאור יותר בשם תשו' בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא בחחו"מ סימן י"ז שכתב דבזה לא אמרינן סתם לעולם משמע כאשר ביארתי שם. ואף שעכשיו המנהג פשוט שבכל המנויין של הקהל רב ומו"ץ או שו"ב או ש"ץ שקבלוהו הקהל בסתם הוא על כל ימי חייו פשוט כיון שאין זה מצד הדין רק מצד המנהג שאין המנהג כן רק בקהל שקבלו אותו ולא ברב שקיבל לעצמו בשבילו מו"צ לשלם מכיסו ואף אם היה ספק במנהג בכה"ג מעמידין על שורת הדין כמו בספק בתקנה וכו' ועי' בש"ך חו"מ סי' ר"א ובאחרונים שם אבל האמת הוא שידוע במדינתינו יש בכ"מ שהרבנים שוכרים לעצמם מו"ץ ומשלמים לו מכיסם וברצותו אוחז בו וברצותו משלח אותו ולוקח לו מו"צ אחר. אמנם בר מן דין נראה ברור דאף אם היה המנהג שקבלת סתם הוא על כל ימי חייו הרשות ביד הרב לדחותו מחמת קלקול דרכיו כפי הגב"ע ואף שלא קלקל על אופן לפסלו מלהיות דיין להבא מ"מ הרשות ביד הרב לדחותו משום דאדעתא דהכי לא קבלוהו כיון שהוא חומד ממון וכו' וכ"כ הגאון מהרש"ק המגיד מבראד לענין שו"ב (הבאתי דבריו בכלל ק"י סי' י"ב) וה"נ דכוותי' וכו' ועי' באו"ז הגדול סימן קי"ד ואף לדעת המהרש"ל בתשו' סימן כ' וביש"ש פ"ק דחולין סי' נ"א שמפרש דברי האו"ז דמ"ש דבר הקרוי פשיעה שלא כהוגן היינו מעשה רשעה דוקא:

(ובאמת לשון האו"ז לא משמע הכי וכו') אמנם העליתי בתשו' אחרת דדעת הרש"ל הוא דוקא אם קבלוהו בפי' לזמן אז א"י לסלק תוך הזמן רק ע"י פשיעה דמעשה רשעה אבל בקבלוהו סתם אף דהמנהג הוא דסתם על כל ימי חייו במשמע מ"מ כיון דעשה פשיעה כל דהו יכולים לדחותו והבאתי ברורות ויש ראיה קצת מהמבי"ט ח"ג סי' ע"ו ועוד בר מן דין כיון שנכתב בכתב הרב שישלם לו באופן שלא יעשה המו"צ דבר בלא רשותו ונגד רצונו ועבר המו"ץ ע"ז וגם פשע בלימוד עם התלמיד שביטל הלימוד כ"פ (עי' בחו"מ סוסי' ש"ו) ע"כ החיוב של הרב בטל ופטור מלשלם לו ואף שלא התנה הרב בתנאי כפול וכו' הבאתי דבריו בדיני תנאי כלל קי"ג ס' י"ד וכן פסק בעובדא הנ"ל בתשו' הרי בשמים ח"א סי' קכ"ה יעו"ש באורך וכ"פ בתשו' דבר משה מהד"ת סי' קט"ו יא בענין השגת גבול על רב העיר אם בא רב אחר לדור שם ובעסק ההכנסה מגיטין וקידושין. עי' בשו"ת תועפת ראם חח"מ סימן כ"ו שפסק דאין שום אחר יכול להשיג גבולו בעסק ההכנסה הנז' ועי' במבי"ט ח"ב סימן ר' ובחת"ס חו"מ סי' כ"א וסי' כ"ב. ובפרשת מרדכי חחו"מ סי' ט':

ועי' בשו"ת שואל ומשיב ח"ב סימן ל"ג שנשאל ברב מוחזק בשכירות וגיטין וקידושין בעיר אחת עם הכפרים הסמוכים להעיר ועתה הכפרים רוצים לקבל להם רב מיוחד. ועתה העיר מוחה משום השגת גבולו יעו"ש ועיין ביו"ד סי' רמ"ה סעיף כ"ב בהג"ה. ועי' בשו"ת חת"ס חיו"ד סימן ר"ל ובשו"ת דברי חיים ח"א חיו"ד סימן נ"א נ"ב נ"ג ובשו"ת מהר"ם שיק חאו"ח סימן שי"ב שי"ד ובחיו"ד סי' שצ"ו ובשו"ת שו"מ מהד"ג ח"א סי' ס"ב:

יב אם מחותן אחד או שניהם הם מעיר אחרת אם מחויבים ליתן רח"ש לרב העיר ששם עשו הנישואין עי' בשו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' שצ"ו ושם כמה שיעור הרח"ש:

יג בענין חזקת משרת הרבנות אם הבנים קודמים למלאות מקום אבותיהם. עיין בחתם סופר או"ח סי' י"ב י"ג ובשו"ת אמרי אש חיו"ד סי' צ"ה ובשו"ת שואל ומשיב ח"ב סי' י"ז י"ח י"ט כ' ובטוב טעם מהד"ק סי' רט"ז וגם חתנו ממלא מקומו כמו בן מבואר בתשובה שבסוף שו"ת הרמ"א ובשו"ת ברכת יוסף חיו"ד סימן נ"ד. ולאו דוקא בנו או ב"ב אלא כל קרוב הקודם ליורשו יורש הרבנות כ"כ בדברי חיים ח"א חיו"ד סימן נ"ג ועיי"ש בנשאר בן בנו קנון ונהג אחר ברבנות ואח"כ מת האחר שחוזר החזקה לבן בנו שהגדיל. ובשו"מ מהד"ק ח"ב סי' י"ז וסי' כ' ובטוב נועם סי' הנ"ל פסקו שאבד זכותו. וכ"כ בשו"מ מהד"ג ח"ב סי' קי"ז קכ"ד ובשו"ת מהריא"ז ענזיל סי' ס"ח ועיין במהר"ם שיק חיו"ד סי' רכ"ח דדוקא אם הציבור מסכימים עליו אז יורש חזקת אביו ועי' בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"א סי' קנ"ד וח"ב סימן קי"ז ביש מחלוקת וגם אומרים שאינו ראוי להוראה ומה שחתמו היה משום הפצרת אביו הרב כשהי' תולה והוי חתימה באונס וע"ש גם בסי' קכ"ד ביש מחלוקת שאינו יורש. ועי' בשו"ת מהריא"ז ענזיל סי' י"ד וסי' ק"ב שהרעיש על הרב היורש