דברי גאונים רצד

שכירותו לעולם. ועיין כאן לקמן סימן יו"ד וסי' י"ח:

ג שו"ב שמשלם מהכנסת השחיטה שכירות הרב ואח"כ מחלו הקהל שיהיה כל ההכנסה להשו"ב לא מהני אא"כ ישלמו להרב שכרו מכיסם כ"כ בתשו' אמרי אש חיו"ד סי' י"ז:

ד קהל שרוצים לסלק את הרב מחמת שיש עדים שנוהג כמה קלות וקלקולים בהוראה אם נאמנים להעיד מאנשי עירו ועל איזה דברים מורידין אותו מגדולתו. עי' בחת"ס חו"מ סימן כ"ה קס"ב קס"ג ר"ז ובשו"ת מהר"ם שיק חיו"ד רי"ט ר"כ רכ"א רכ"ב רכ"ג רכ"ד:

ה אנשי ביהכנ"ס אחת שכרו להם איש אחד שילמוד עמהם בכל יום בהשכמה בביהכנ"ס דברי מוסר ודינים בלי זמן קצוב אם יכולים להורידו מאומנתו ולשכור להם מלמד אחר או דינו כהתמנות שררות על הציבור שאין מורידין אותו לעולם. עי' בנדרי זריזין ח"ב בכנויי נדרים דף ל"ג ע"ג בד"ה והנ"ה בע"ת נדב"ר דהא דמבואר ביו"ד סי' רמ"ה דיכולין לסלק מלמד היינו מלמדי תינוקת. אבל מלמד לגדולים הוי שררות ואין מורידין אותו כמו רב ועי' בשו"ת מהריא"ז ענזיל סי' ט"ו:

ו גליל אחד נתנו שטר רבנות לרב אחד ואח"כ מחל להם לטובתם ועתה רואה אם ישיב להם השטר רבנות יש לחוש לקלקול שיקח רב שאינו הגון וכדומה אי הוי מחילה בטעות או מחילה באיסור דלא מהני ואם מחויב להחזיר להם השטר. עי' בשו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' קס"ח שכ' כיון דמחילה בתפיס שטרא הוא ספיקא דדינא אי מהני וכיון שאם יחזיר השטר אולי יבא לידי קלקול. לא יחזיר השטר:

ז גלילות התאספו יחד והסכימו ביניהם שיקחו להם רב פלוני וכתבו כן בפנקס הקהל והודיעו גם להרב אך לא נתנו לא עדיין כתב רבנות ועתה חזרו בהם גליל אחד וקבלו להם רב אחר לבדם עי' במהר"ם שיק סי' רכ"ד:

ח קהל ששכרו לת"ח אחד להיות להם רב ומורה וקצבו זמן ביניהם להתחלת השכירות והרבנות. וכאשר הקריב זמנו לבא רוצים הקהל לחזור בהם עיין בשו"ת הרמ"א סימן נ' ובד"מ סוסי' של"ג שהביא בשם המרדכי פרק האומנים על רבים ששכרו מלמד ורצו לחזור בהם דאינם יכולים לחזור אפי' קודם שהתחיל במלאכה. דכל דבר הנעשה ברבים או ע"י זט"ה לא שייך בחזרה. ומבואר בתשובת הרמב"ן ובתשובת מהר"ם פדוואה סימן מ"ם שהרב הפוסק להעם בדיני או"ה יש לו דין מלמד. וע"ש בזה לענין אי משלמים לו כפועל בטל. ומ"ש בזה הב"י על הטור בסימן של"ג מחודש ב'. ומ"ש עליו הרב בבני חיי סי' הנ"ל אות א' בשם הלח"ר. ועמ"ש בדיני זט"ה כלל ל"א סי' א':

קהל שטוענים לכוף להרב שיתפלל לפני התיבה בימים הנוראים עי' בתשו' מהרי"א הלוי אבד"ק לבוב בח"א סי' קע"ג שאין להם שום זכות לכוף אותו כיון שלא נכתב בשטר הרבנות:

וע"ש בדבר שהרב נסע לצדיק אחד על ימים הנוראים וקבלו עליהם רבים מהקהל בשבועה להעביר אותו אף שהעמיד הרב במקומו מוראה הוראה אחר להורות להם באמרם כי אין רצונם רק בהוראת הרב שלהם. והוכיח דאין רשות להרב לנסוע בע"כ (ועי' שו"ת חת"ס חו"מ סוסי' קע"ב) ומ"מ ברור דאם עבר ונסע על חודש ימים אין רשות להקהל להעבירו ובפרט שכן נהגו בכמה קהלות שנוסע הרב על ימים נוראים לצדיק הדור וממילא דאין השבועה חלה על דבר שאינו ברשותם וגם משועבדים האמה להרב ליתן פרנסתו. וגם שעבוד הגוף כמו כבוד והידור ומורא עי' בט"ז יו"ד סי' רל"ד ס"ק ס"ג ע"ש שהאריך בזה ועי' בסי' רל"ו סעיף ב' בנשבע להרע לחבירו שאינו כלום. ומ"מ נכון שב"ד של ג' מעיר אחרת יתירו להם השבועה והחרם ונדר ואף דמבואר בסי' רכ"ח סעיף כ"א ברמ"א בנשבעו הרבה אנשים ביחד הוי ע"ד רבים מ"מ מועיל התרה דזה מקרי לדבר מצוה דהוי צורכי רבים ועי' בבאה"ט שם ס"ק מ"ה ועיין בכלל פ"ב סי' ל"ו בש"ץ שנסע בלי רשות האקרו"ט:

ט קהל שקבלו עליהם רב להורות ולדון וכתבו בשטר ונתחייבנו אנחנו הח"מ לתת להרב חמשה אלפים זהובים מידי שנה בשנה עד תשלום ג' שנים. וחתמו בשטר הנז' הגבירים וכל היחידים של עיר הזאת ועתה הרב רוצה לגבות כל השכירות משנים או שלשה אנשים היותר רשומי' בעם והם יגבו מהקהל מכל אחד לפי ערכו. והאנשים הרשומים טוענים שאין עליהם חיוב מצד השטר כפי המגיע לחלקם. עי' בשו"ת תורת חסד סי' קס"ז שפסק דאף להפוסקים בשותפים שלוו דלא הוו ערבים קבלנים זה לזה מ"מ בשכירות הרב הכל מודים דהוו ערבים קבלנים דכך הוא האומדנא ואף שלא פירשו בשטר ערבים קבלנים סתמו כפירושו. ודומה לזה לזה כתב בתשובת מהרש"ך ח"א דף ב' ע"ד ועיין בתשובת מהרשד"ם חיו"ד סי' ר"ה שנשאל ע"ז הענין ממש ופסק ג"כ כן. והדין נכון ואמת שאין סברא כלל שיהיה הרב או החכם מחזר על כל אחד ואחד לתבוע פרס שלו וזילא בי' מילתא. פיסקא דדינא שהרשות ביד הרב לתבוע כל הפרס שלו מאיזה איש שיבחר כדין ערב קבלן עכת"ד. וכן פסק בס' זכור לאברהם חו"מ ח"ג ערך ערב יעו"ש:

י רב שיש בידו כתב מהקהל ונכתב לשלם לו עשרים זהו' כל שבוע ושבוע כל זמן היותו אצלם בקהלתם. ועתה טוענים צד אחד מהקהל שלא קראו הכתב והתחייבות הנ"ל היה רק על שלשה שנים. ומקצתם רוצים לבטל הכתב מחמת שלא חתמו עצמם עי' בשו"ת חתם סופר חו"מ סי' ה' שפסק דהדין עם הרב משום דהולכין אחר רוב החתומים ודי ברוב. ואף אם הוא אמת שהיה ההתחייבות רק על שלשה שנים. אינם יכולים להורידו ולא למעט שכירות רב או דיין לעולם. ואדרבה מבואר ברמב"ם דאם השכירות