דברי גאונים רצג

הרבה פוסקים מותר אף לכתחילה כאמור לעיל. ותו דכן המנהג בין כל הסוחרים. ותו כיון דכבר גבה ראובן המעות בשטרו ואבק רבית אינה יוצאה בדיינים א"כ גם שבועה אין לחייבו עכ"ד. ונפלאתי שסותר ד"ע שבססי' תפ"ה כתב שיש חילוק בין אם הלוה נתן מעצמו אבק רבית דכבר מחל לכך אינה יוצאה בדיינים. אבל היכא דאנן מחייבים אותו ליתן מכח השטר שוב אחר הפרעון מחויב המלוה לשבע. ואם לא ירצה לשבע יוצאה בדיינים. ואפשר לא כתב בנדון דלעיל הטעם הזה כ"א לסניף בעלמא ודוחק מאוד. ולדינא נראה כמ"ש הרדב"ז באחרונה לחלק בין כשנתן מעצמו וכן נראה להדיא מדברי הש"ך בסי' קס"א ס"ק וא"ו ביו"ד שוב ראיתי בשער משפט סי' פ"ב ס"ק ה' שרימז להרדב"ז והביא ראיה הנ"ל אבל לא ראה גוף דברי הרדב"ז רק מה שציין הכנה"ג יעו"ש ודו"ק. וכן פסק בשו"ת מהריא"ז ענזיל אמצע סי' כ"ח וכן פסק בתשו' בית שלמה חחו"מ סי' כ"ו בטוען על השטר שיש בו אבק רבית אף שאינו נאמן מ"מ כיון שאינו נותן מדעתו מחויב המלוה לישבע אחר הפרעון:

ז וע"ש בשער משפט ס"ק וא"ו שכתב דהא דמבואר ביו"ד סי' קס"ט סעיף כ"ה בהג"ה דאם המלוה מודה שיש רבית בשטר רק שטוען שנעשה בהיתר דהמלוה מחויב לשבע משום דמגרע לשטרי' בהודאתו. היינו דוקא אם אין בו נאמנות וגם הוא לאחר זמן פרעון. אבל אם כתוב בו נאמנות או שהוא בתוך זמנו המלוה נוטל בלא שבועה. יעו"ש הדברים בטעמם:

ח כתב בשו"ת לב שלמה באלפא ביתא שיש ללמוד מדברי הריב"ש סי' תק"ב תק"ג דאם העסק היה באופן דלית בי' רבית. והסופר שינה וכתב באופן שיש בו איסור רבית דדיינינין ליה כמו שהיה העסק ולא כמ"ש בשטר יעו"ש. ועיין בתשובה ע"ד. ועי' מהר"ם אלשקר סי' י"ג דאם נכתב בשטר התנאי באיסור לא נפסל השטר רק התנאי בטל והשטר קיים. ועי' בתשובת הב"י הביאו המבי"ט ח"א סי' קנ"ט וסי' רע"ג בשניהם מבואר דתנאי הנעשה באיסור בטל והמשכנתא קיימת. ועמ"ש בדיני עיסקא כלל ע"ט סי' ה' בשם הח"צ ושעמ"ש:

מי שהלוה לחבירו מעות על שלשה שנים ברבית קציצה שלא ידעו שהוא איסור. ואח"כ כשנתוודע להמלוה שאסור ליקח רבית תובע מהלוה שיחזיר לו מעותיו בתוך הזמן באמרו שאדעתא דהכי שימתין בחנם לא הלוהו. והלוה טוען שיעשה עמו עפ"י הית"ע עד כלות הג' שנים עי' בחוו"ד סי' קס"א בביאורים סק"ה בשם המשל"מ דהדין עם המלוה שצריך להחזיר לו מעותיו ועי' בתשו' חסד לאברהם מהד"ת בחחו"מ סי' וא"ו שפסק ג"כ כן ועל הטענה שטען הלוה לעשות מעתה עפ"י הית"ע גם זה אינו טענה כיון דאין שום היתר רק באופן תיקון מור"ם ז"ל ובזה אין הריוח בטוח דשמא יפסיד ויכול המלוה לומר לא הלויתי רק באופן שסברתי שאקח ריוח בטוח אף אם יפסיד:

ועי' בתשו' חסד לאברהם מהד"ת חחו"מ סי' מ"ה באחד שהלוה מעות לחבירו במשכנתא על ביתו שידור בו בחנם בלא נכייתא מן החוב כלל ואח"כ נשרף הבית. ועתה תובע המלוה מעותיו קודם זמן הפרעון ופסק מטעם הנ"ל דכיון שההלואה נעשה באיסור לדור בחנם בלא נכייתא. ועתה שנודע לו שמחויב לשלם לו שכר דירה בעד הזמן שדר בו (כמו שפסק שם לפ"ז וכן פסק במהד"ק חחו"מ סי' נ"א הבאתי דבריו בכלל ע"ט סי' ח' וע"ש מ"ש בשם השו"מ) הוי מקח טעות וצריך להחזיר לו מעותיו כמ"ש החו"ד בשם המשל"מ הנ"ל:

אמנם אם היה משכנתא בנכייתא באופן שלא היה צריך המלוה לשלם לו שכר דירה. היטב אשר פסק החוו"ד (בסי' קע"ב בביאורים סק"ה) דאינו יכול לתבוע מעותיו קודם הזמן פרעון בטענה שלא הלוה לו מעותיו רק שיהיה בטוח על המשכנתא כי אין זה טענה לחייב את הלוה תוך זמנו בשביל שאינו בטוח כמקדם. ומה שנשרף הבית נסתחפה שדהו במה שאינו בטוח כ"כ במעותיו ולא אמרינן בזה אומדנא לבטל ההלואה כמו שאין כופין את הלוה לשלם ת"ז כשהיה עשיר ועתה נכסיו הולכים לטמיון כשאין הוא מבזבז נכסיו כמ"ש בסי' ע"ג וע"ש בש"ך ושום מקח אינו בטל ע"י אונס וקלקול שנעשה אחר המקח ועי' תוס' כתובות דף מ"ז ע"ב בד"ה שלא כתב לה. ובפירש"י גיטין ד"ה גובה מן הבינונית ועיין במחנ"א ה' שכירות סי' ד':

ט ראובן ושמעון נשתתפו במו"מ. וראובן הניח לשותפות סך מעות יותר משמעון. והתנה שיקח קדימה שמנה למאה בעד היתרון. ואח"כ הנשאר יחלקו ביניהם בשוה. פסק הרדב"ז ח"א סי' רמ"א ומהרשד"ם חיו"ד סי' ס"א דהוי רבית קציצה. וע"ל בדיני שותפים כלל צ"ח סי' ל"ח. ועיי"ש עוד דינים מענין רבית ע"י שותפות וע"ש בסימן מ"א אם שותף אחד לוה בשביל השותפות או מנהיגי הקהל בשביל הקהל מעכו"ם ברבית כיצד ינהגו:

י אם המלוה מוחזק בספק רבית שהוא ספיקא דדינא אם הוא רבית אם יכול לומר קי"ל כיון שהוא ספק איסור. עי' בדיני קי"ל כלל צ"א סי' י"ב:

יא הא דרבית קציצה יוצאה בדיינים אם הוא גם בלא תביעה או דוקא בתביעה. עי' בסמ"ע ובטו"ז סי' טו' ובטו"ז יו"ד סי' קס"א ס"ק ג' ובשו"ת שו"מ מהד"ב ח"ב סי' י"ז ובשו"ת חסל"א חיו"ד סי' מ"ו:

כלל צד רב א אם יכולים בני העיר לכוף זא"ז לקבלת רב ואם אחד יכול לעכב שאינו רוצה ברב זה. עי' בחת"ס או"ח סי' ר"ו:

ב קהל שרוצים לגרוע שכירות הרב ע' בשו"ת אמרי אש חיו"ד סי' י"ז שאין יכולים לגרוע