דברי גאונים רצב

אם מותר למלוה ליקח הפראצענט ורצה השואל לדמותו לדון שכ' ביו"ד סי' קע"ו וסי' קע"ז בנדוניית חתנים ולנותן מתנה לחבירו והבטיח לו רבית דמותר לקבל מטעם שכ' שם הט"ז דכיון שלא היה חייב לו כלל הוי גם הרבית בכלל המתנה ובכלל הנדוני' א"כ ה"נ בנ"ד. עי' בתשובת שאילת שלום מהד"ת ססי' רנ"א שדחה אותו דל"ד לשם דשם לא בא החוב ע"י הלואה כלל. משא"כ בכ"ד דעיקר החוב בא ע"י הלואה אלא שחותנו נתערב עבור חתנו וא"כ ממונו של מלוה עכ"פ מתרבה אצל הערב ואסור כמו בערב דעלמא עי' בש"ך יו"ד סי' קע"ג סק"ג. ומ"ש השואל לחלק דבערב לא נפטר הלוה מהמלוה. וכאן פטרו המלוה לגמרי. לפענ"ד גם זה אינו דלפי"ז בערב דעלמא שפטר המלוה את הלוה לגמרי על פיו דמשתעבד אף לאחר מתן מעות כמבואר בחו"מ סי' קכ"ט האם יהא מותר לקבל רבית מהערב כיון דהלוה נפטר לגמרי דבר זה לא שמענו. אע"כ כיון דתחלת החוב בא ע"י הלואה וממונו של המלוה מתרבה אצל הערב אסור וה"נ בנ"ד אסור:

אף לדעת רש"י שהביא הרמ"א בהלכות רבית סי' ק"ס סעיף ט"ז דרבית ע"י שליח מותר וע"ש בש"ך היינו דוקא שהלוה מותר לתת הרבית ע"י שליח אם רוצה ליתן מרצונו אבל אם אינו רוצה ליתן אין מחייבין אותו. כ"כ בתשובת בית שלמה חחו"מ סי' כ"ח בסופו וסיים וזה ברור בלי ספק וע"ש בהגהות בנו:

הודאה אי מהני להפקיע איסור רבית כגון הפוסק על הפירות ולא יצא השער והמוכר אין לו עתה הפירות שאסור משום אבק רבית כמ"ש בחו"מ סימן ר"ט אי מהני שיכתוב המוכר בשטר שיש לו הפירות בעין וכן בנדון הט"ז ביו"ד סי' קס"ט ס"ק י"ד שהשליח מודה על המשכון שלו שהוא של עכ"ם ולוה מישראל מעות על המשכון הזה אי מהני הודאתו שהמשכון הוא של עכו"ם להפקיע איסור רבית עי' בדיני קנין מטלטלים כלל פ"ז סימן מ"ד מ"ש בשם הבית שלמה:

ב המלוה על המשכון בריוח. וכדי לצאת מידי חשש רבית מכר הלוה המשכון למלוה במכירה גמורה וחלוטה בעד המעות שקיבל ממנו ואח"כ הבטיחו המלוה שמצד טובו אם ירצה ימכור לו המשכון בחזרה לזמן פלוני אם יתן לו ריוח. וכשהגיע הזמן אינו רוצה המלוה להחזיר ולמכור לו המשכון ואם יש בזה חשש רבית עי' בדיני משכון כלל כ"ד סי' כ"ב. ועי' בשו"ת לב שלמה בסדר האלפא ביתא שלו סוף אות ה"א שכתב שאין לפקפק כלל על מה שנוהגים שקונה מחבירו חפצי זהב בסתם. ואח"ז מוכר ולוקחם מהלוקח ביותר מדמיו דמותר. ועי' במהרשד"ם חו"מ סימן רס"ד שהביא ראיות הרבה לנדון זה. ועיין להרב פ"מ ח"ב סי' מ"ט. ע"כ:

ג הנותן לחבירו סך כך וכך במתנה גמורה בתנאי שיתן לו המקבל כך וכך לשנה וליורשיו אחריו עד עולם. או שהתנו לשנים קצובות. אם יש בזה משום רבית. עי' בפתחי תשובה ליו"ד סימן ק"ס ס"ק ה'. ועדיין לא ראה כל צורכו שבשו"ת כהונת עולם סי' י"ט כתב להתיר מטעם שכ"כ הכנה"ג בסי' ק"ס בהגה"ט אות נ"ד ונ"ו. וגם הרב פרח מטה אהרן ח"ב סי' ק"ח. ומהרי"ט ומהר"ש פרימו באורך וכן פשטה הוראה בישראל. והובא כל הנז' בעיקרי הד"ט סי' כ' אות ה'. ועי' בס' זכור לאברהם חיו"ד ערך רבית אות ר"ל שהביא דבריו. וגם הביא בשם הרב קדשי דוד חסאין סי' ב' שכתב דאין כאן אגר נטר ומותר. וע"ש בעיקרי הד"ט אות י"ב שהביא בשם השאילות יעב"ץ שגמגם בהוראה זו ושוב הביא עוד כמה פוסקים דמצדדין להקל יעו"ש:

ד ראובן הלוה לשמעון מנה. ושעבד לו שמעון המקום בביה"כ. אבל לא התנה עמו שישב עליה בחנם או בשכר מעותיו. וראובן ישב על המקום זמן מה בחיי שמעון. ואח"כ מת שמעון וישב עליו גם אחר מותו. ועתה בא יורש שמעון לסלק את ראובן מן המקום ורוצה לנכות לו מן קרנו השכירות שישב על המקום. וראובן טוען כי מותר להלוות ברבית על מקומות ביהכנ"ס דהוי לדבר מצוה כמבואר ברמ"א יו"ד סי' קע"ב ס"א. עי' זה בדיני מקומות ביהכנ"ס כלל נ"ו סי' י"ח:

ה הא דמבואר בט"ז יו"ד סימן קע"ו ס"ק ט' דהא דמותר להוסיף בנדונית חתנים ואין בו חשש רבית. הוא דוקא בשעת התנאים שאז התחייב עצמו בנדוניא יכול להתנות שאם לא יסלק הנדוניא לזמן הקצוב אזי יתן כל משך הזמן שלא יסלק כו"כ לחודש והוי רק כמוסיף בנדוניא. אבל אם קודם הנישואין הגיע זמן הסילוק ואין בידו לסלק ורוצה להוסיף הוי רבית כיון דכבר נתחייב משעת התנאים הוי כחוב דעלמא. ובהגהות הגאון מהב"פ שם ציין על הט"ז שהלבוש חולק בזה. ועי' בשו"ת חסד לאברהם חחו"מ אמצע סי' ל"ה שכתב שדן בזה לפני מו"ז הנתיבות דאף קודם הנישואין הואיל ולא סילק לזמן שהתחייב בטלו השידוכין ויש ביד החתן לומר שאינו רוצה. א"כ כשמתרצה החתן בפעם הזאת להמתין הנדוניא בריוח רשאי להוסיף דהוי כחיוב חדש לגמרי. וכן מבואר להדיא בריב"ש שממנו מקור דין זה. ולא עיין הט"ז במקור הדין ומו"ז נענע לו ראשו עכת"ד:

ו ראובן הוציא על שמעון שט"ח מקוים בנאמנות וטוען שמעון שראובן מכר לו סחורה בהמתנה ביותר משוי'. ומזה הוא החוב הנז'. ואינון רוצה לשלם רק כמו שהיתה שוה הסחורה באותו זמן משום חשש רבית. עי' ברדב"ז ח"ג סי' תנ"א שפסק שהדין עם ראובן כיון דדעת הרבה פוסקים שמותר אף לכתחילה למכיר ביותר משווי' דבר שאין שומתו ידוע (מבואר ביו"ד סי' קע"ג ס"א) ואף לדעת האוסרים. אם הוקרה הסחורה קודם הפרעון ומכר שמעון הסחורה כמו שקנאה מראובן ודאי דחייב לשלם לראובן כמו שמכרה. ואם ראובן מכחיש כל טענת שמעון. פסק דחייב לשלם ואף אחר הפרעון אינו מחויב ראובן לשבע (עי' בחו"מ סי' פ"ב ססעי' יו"ד ובאחרונים) חדא דלדעת