דברי גאונים רפז

רבוותא דכסף לחוד קונה במוכר מפני רעתה. וגם יוכל לומר קי"ל כהסמ"ע סי' ר"א סס"ק ו' דקנין סטימתא מהני אף בקרקע. ואף שהש"ך שם בס"ק א' היסב כוונתו לדעת אחרת. מסתימת דברי הסמ"ע לא משמע כן. ע"כ בנ"ד מה שתפס המוכר דמים תפס מצד קי"ל דבכסף לחוד קונה והקרקע שתחת הבית יחזיק בעד יתר מעותיו שעדיין לא קיבל עכת"ד. ועיין בנתיבות סימן קצ"א ס"ק ב':

יב ועי' בשו"מ מהד"ג ח"א סי' ש"ה במכר בית והיה ת"כ וגם ערבון כסף והשלישו אצל שליש לבטחון חמשים זהו' שמי שיחזור מהמקח יתן המעות המושלש לצד המקיים ואח"כ נשרף הגג אם חל ההפסד על הלוקח ואם רוצה המוכר לתקן הגג והלוקח חוזר ואומר שפנים חדשות באו לכאן ולא קנה עי' בסי' רל"ב סעי' ה' ברמ"א וע"ש מ"ש בדין אם זכה הלוקח בהסיקראציע שלקח המוכר:

יג עי' בס' כסא אליהו על החו"מ סי' ק"צ אות ג' וסי' קצ"א אות א' שכתב החילוק בין קנין קרקע בכסף דל"ש אם אמר המוכר שדי מכורה לך בכסף זה או אמר הלוקח שדך קנויה לי דקנה הלוקח. לקנין שטר שאינו קונה רק אם המוכר כתב שדי מכורה לך. אבל אם הלוקח כתב שדך קנוי' לי לא קנה. ובאמת הדבר מבואר בקידושין דף ה' ודף ט' ע"א:

יד אם לא כתב בלשון נוכח שדי מכורה לך רק בלשון נסתר ובלשון הוה או לשון עבר כמו הודאה וכגון הנני מקנה לשמעון שדה שלי שיהיה שלו אי מהני עי' במהר"ם שיק סי' רל"ב רל"ג דעיקר מוכח מתוכו הוא שמות המוכר והלוקח וא"צ לשון נוכח וגם הודאה לשעבר מהני וכ"כ בתשו' בית שלמה חחו"מ סי' מ"ם ועיין בחו"מ סי' קצ"א סעיף ג' ועי' בסי' ס' סעיף וא"ו ובנו"ש סימן מ"א ובתשו' רמ"א סי' צ"ב דמכרתי או נתתי מועיל מכח הודאה ועי' בפ"ת סי' ר"ג סק"ג:

טו בדין קרקע אם היא נקנית בשוה. כסף. הרב כנה"ג בסי' ק"ץ בהגה"ט אות ב' הביא דברי האחרונים זה אומר בכה וזה אומר בכה וסיים שנעלם מהם תשובת הרשב"א סימן אל"ף רכ"ו שכתב דקרקע נקנה בכסף ובשוה כסף. ועמ"ש בספר אזור אליהו בביאורו על סי' מקח וממכר לרבינו האי גאון בשער י"ג בדרך ארוכה. ועיין בחו"מ סי' ק"צ סעיף ט' בהג"ה ודו"ק:

טז אם מכר או השכיר לחבירו קרקע בעד החוב שחייב להקונה או השוכר דמבואר הפלוגתא בסי' קצ"ט סעיף ב' וסי' ר"ד סעיף יו"ד אי מלוה הוי ככסף. ומבואר בסי' קצ"ה סעיף ט' וסעיף יו"ד דשכירות קרקע דינו כמכר. איך הדין אם מכר או השכיר לו בעד חוב שאין דינם כמלוה רק כפקדון או שהיה לו מעות שותפות ביד חברו אם המעות הזה דינו כמלוה ולא קנה עי' בכלל פ"ז סי' ל"ו ל"ז:

יז מי שמכר לחבירו קרקע וזקף הרמים במלוה ונתן לו שט"ח על המעות. אי הוי קנין כסף ע' בזה בנתיבות ובקצוה"ח סי' ק"ץ סעיף ט' באורך. ועי' בזה תשובת ארוכה בבית אפרים חו"מ סי' כ'. ועי' בפ"ת סי' הנ"ל סק"ב. ובס' משפט שלום סימן הנ"ל סעיף ב' באורך:

יח יעקב מת וחל"ש והניח בניו אחריו ראובן ושמעון וגם האלמנה. ונשאר בעזבונו חצר והלך ראובן ומכר ללוי החצר בשטר ועוד קנינים המועילים בפני עדים כדינו. וגם התחייב עצמו בקנין איך שהוא מחויב לפייס את אמו. ואחיו שיתרצי במכירה הנ"ל. ועתה תובע הלוקח שהמוכר ימסור לו החצר. והמוכר טוען מה אעשה כי אמי אינה מרוצה במכירה ואני משועבד לאמי ולאחי בירושת הבית הנז' מכח שטר הצוואה שצוה אבי. והלוקח טוען הלא אתה נתחייבת לי בעד אמך שתתרצה עיין במהרשד"ם חו"מ סימן רס"ה שפסק שהדין עם המוכר כיון שכפי הצוואה אין החצר ברשותו עד שתמות אמו. ואחר שיתן לאחיו ג' אלפים זהובים. א"כ מכר ראובן דבר שאינו ברשותו ולא דמי לדין שדה זו שאירש מאבא מכור לך דמהני לשיטת ר"ת (עי' בחו"מ סי' רי"א סעיף א' ובש"ך ס"ק א') דהתם בירושה הבא לו מאליה ואין צריך היורש לעשות שום פעולה שיבא השדה לרשותו. אבל בנ"ד אולי לא יהיה לו מעות לראובן ליתן לאחיו שמעון אחרי מות אמם ואולי לא ירצה שמעון לקבל המעות ובהא אפשר גם ר"ת מודה שהמכר בטל. ומה שחייב עצמו ראובן המוכר בקנין שמחויב לעשות שתתרצה אמו בהמכירה פשיטא דקנין דברים בעלמא הוא ולא שייך קנין בהאי משום שהדבר תלוי באחר ואינו בידו. בהא סליקנא דהמכר בטל עכת"ד. ועמ"ש בזה באורך בדיני חיוב כלל מ"א סי' א' יעו"ש:

יט ראובן ואשתו נתנו במתנה לחתנם דירת חצי ביתם לדור בו ט"ו שנים. ואח"כ מת ראובן. ומכרה האלמנה בשטר חצי בית סתם לחתנה הנז' לחלוטין. ואח"כ ביקשה האלמנה למשכן חצי בית השנית לאיש אחר וחתנה מוחה באמרו שחצי הבית ניתן לו לדירה. וחצי השנית מכרה לו לחלוטין. והאלמנה משיבה שהחצי שניתן לו לדירה מכרה לו לחלוטין עי' בדיני משמעות לשונות כלל ס"ה סי' נ"ג:

אלמנה אם היתומים או האפוטרופס לעשות בעסק היתומים. עי' בדינ' פשרה כלל פ"א סימן ט"ז כמה דינים היכא שאין בידם לפשר או למכור ואף עפ"י ב"ד ואם עשו שבטל כל מה שעשו:

כ שני שותפים בבית ומכר שותף אחד חלקו לאחר קודם שחלקו ביניהם. אם אל המכר כיון שאינו מבורר חלקו היכן הוא. עי' בכנה"ג סי' ר"ט ובבני חיי סי' הנ"ל בהגה"ט אות ב' שהביא דיעות מחולקות בזה יעו"ש:

מי שמכר קרקע לחבירו ואמר לו שאורכה עשרים אמות ונמצא שאסר מהמדה ואין