דברי גאונים רפו

דכתבי שטרא בלשון לועז אצל הנאטער דוקא א"כ הק"ס אינו מועיל כלל וגם כיון דגילו דעתם דרצונם לכתוב שטר לד"ה אין הק"ס מועיל עד שיכתבו השטר. ועי' בתשו' מהרי"א הלוי בח"ב סי' צ"א מ"ש על הב"ח שהביא הש"ך בסי' ר"א דקנין סטימתא לא מהני בקרקע:

ראובן כתב שטר בקנין אג"ס שמכר קרקע שלו והניח בהשטר מקום פנוי על שם הלוקח יען שלא ידע מי יהיה הקונה ומסר השטר לשליח שילך לעיר אחרת לבקש איזה קונה וכשימצא קונה יכתוב אז בהשטר שם הקונה עיין בדיני שטרות כלל ק"ב סי' מ"א שהשטר פסול יעו"ש הטעמים בזה:

ח ועיין בשו"ת תורת חסד ססי' קע"ט שהעיר לדעת הפוסקים דלא קני בחזקה באתרי דכתבי שטרי עד שיכתוב שטר. אם נאמר דזה דוקא בחזקה דלאלתר. אמנם אם החזיק שני חזקה ומה גם אם הוציא הוצאות בקרקע שהחזיק איכא למימר דכל כי האי ודאי יש מודעה רבא שגמר וסמך דעת הקונה בלא שטר לקנות. וכ' שאחר העיון נראה פשוט שאין גם זה מספיק לקיים המקח עד שיכתוב השטר משום דאין המוכר גומר בדעתו לגמור המכר עד שיכתוב השטר:

ט קנין לזמן אי הוי קנין פירות או קנין הגוף עי' בדיני מטלטלים כלל ע"ז סי' י"ט:

י אם הלוקח רוצה לחזור מהמקח מחמת מום או עוררים על הקרקע עי' בדיני אונאה כלל וא"ו:

ראובן מכר ביתו לשמעון בשטר קנין בנימוסיהם והלוקח מסר השטר לאדוני הקיר"ה לכתוב בפנקסם הבית על שמו וגם שילם המס הקצוב שמגיע לקיר"ה מקניית בית ועתה רוצה הלוקח לחזור בו מהמקח בטענת מום במקח יען כי יש קרקע פנוי בין בית הנ"ל לבית לוי שיעור שלשה אמות ונודע לו שיש ללוי פסק ב"ד על ראובן שיש לו רשות לבנות על הקרקע הנ"ל נגד בית הנמכר לו אף שיאפיל על שני החלונות שיש שם בכותל ההוא והמוכר טוען שהיה לו ללוקח לחקור בשעת הקנין אודות זה כי ראה שהיה מונחים על הקרקע הנ"ל עצים לצורך בנין והיה לו להעלות על דעתו שלוי יבנה שם. וגם טוען שאח"כ הודיע לו שלוי יבנה שם ולא חזר בו אדרבה אח"ז מסר השטר לאדוני הקיר"ה ושילם המס להקיר"ה ובודאי נתרצה. עי' בתשובת בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא בחחו"מ סי' צ"ד שפלפל בדברי היש מי שכתב שהביא הסמ"ע בסי' רל"ב ס"ק יו"ד בשם הה"מ דאם הלוקח היה יכול להבחינו בשעת המקח א"י לחזור משום דהיה לו להבחינו ולדינא העלה דאף לפי פירוש הנתיבות שם דדוקא בנשתמש בו אחר שהיה יכול להבחינו אז אינו יכול לחזור. ג"כ זכה המוכר בנ"ד שאין הלוקח יכול לחזור אף אם לא היה המוכר מודיעו קודם שמסר השטר ושילם לאדוני הקיר"ה שלוי רוצה לבנות שם על הקרקע הנ"ל דכיון שראה הלוקח שלוי יש לו שם בית דירה ובסמוך לו קרקע פנוי' וגם ראה עצים הראוים לבנין מונח שם ועומד לבנין מקרי יכול להבחינו קודם הקנין ואח"כ כששילם להקיר"ה המס מקניית הבית מקרי נשתמש בו אחר שהיה יכול להבחינו משום דלא בעינן נשתמש בו דוקא רק אף שעשה אתה מעשה אחר לצורך הקני' הזאת הוי כנשתמש בו והוכיח כן מש"ס כתובות דף ע"ה בהא דאמרו חזקה אין אדם שותה בכוס אא"כ בודקו שמשם נובע דין זה דנשתמש יעו"ש:

יא אחד רצה לקבוע דירתו בעיר אחרת ומכר את ביתו לאיש אחד. והיה ביניהם ת"כ כדרך הסוחרים שתוקעים כפם זה לזה. וגם נתן לו מקצת דמים. ואחר כמה ימים נשרף הבית ותובע הקונה דמיו שנתן ללוקח באמרו שעדיין לא נקנה לו הבית. עי' בשו"ת טור האבן סימן ל"ח שהביא דברי מהריב"ל בח"א סימן פ' שנסתפק בפשט הש"ס דקידושין דף כ"ו ע"א. אם נלמד מימרא ראשונה ממימרא שניה דבכסף לחוד מהני במוכר שדהו מפני רעתה אף באתרי דכתבי שטרי. וכן נלמוד מימרא שני' ממימרא ראשונה דבהתנה שיקנה בשטר לחוד בלא כסף דמהני יעו"ש. אמנם כבר תמהו עליו הגאונים ה"ה המהרש"ך ח"א סי' ע"ג. ובלחם רב סי' קנ"ב. ומהר"א ששון סי' ר"ז ומהרש"ל דמהיכי תיתי לא מהני מה דאיתמר בחדא גם באידך. ובפירוש כ' הה"מ בפ"א מה' מכירה וכ"כ הב"י דהתנה בשטר לחוד שיקנה דמהני. וכ"כ רש"י בפי' שם דמהני. אולם המהרי"ט סימן ס"ה הביא האי ספיקא דמהריב"ל. והביא דברי הב"י בסימן קצ"א שכתב בפשיטות דהתנה בשטר לחוד מהני כמו בהתנה בכסף לחוד. וכתב על הב"י שהדברים צריכים לפני ולפנים (הובאו דבריו בנתיבות סימן קצ"א בביאורים ס"ק ב') אולם במשאת משה חח"מ סי' כ"ח האריך להשיג על המהרי"ט ופסק כהב"י וכל הגאונים הנ"ל. וכיון דמבואר מכל הנז' דחדא מימרא נלמד ממימרא שניה. אם כן נלמד גם כן דכסף קונה באתרי דכתבי שטרא במוכר מפני רעתה וכ"ש הוא משטר דהא כסף עדיף משטר כמבואר בלח"ר סי' הנ"ל ובשאר פוסקים דשטר אינו קונה לבדו בשום מקום וכסף קונה לבדו זולת באתרי דכתבי שטרא. א"כ אם מהני בשטר לחוד במוכר שדהו מפני רעתה כ"ש דמהני כסף לחוד. יעו"ש שדחה כל דברי מהרי"ט בטעמיו. ושוב כתב דאף דהיכא שלא ידע הלוקח שמכר מפני רעתה לא אתקע עצמי לדבר הלכה לחלוק על המהרי"ט לפסוק דקנה בכסף לבדו. מ"מ כשידע הלוקח שמכר מפני רעתה בודאי קנה. ולפי"ז בנ"ד הרי מבואר בסימן ק"צ סעיף י"ב בשם הרמ"ה דמוכר נכסיו מפני שרוצה לילך לדור לעיר אחרת הוי כמוכר שדהו מפני רעתה. וגם הלוקח ידע שמוכר משום זה. ודאי דקנה בכסף לחוד. ואף את"ל דגם בזה יש סברא לומר כדברי מהרי"ט מ"מ יכול המוכר לומר קי"ל כהני