דברי גאונים רפג

מהמקח מחל לו השותף המוכר הקנין. ובא השאלה על מי חל ההפסד. עי' בתשו' דבר משה מהד"ת סי' ק"ג שפסק שהשותפות קיים וחל ההפסד על שניהם דאע"ג דמחילת הקנין לא מהני לבטל המקח אם לא כשחזר והקנה לו בחזרה בקנין המועיל כמ"ש בחו"מ רסי' קפ"ט. מ"מ בנ"ד היה ביד הלוקח לחזור לפי שלא היה ביניהם קנין מעיקרא כד"ת דאע"ג שהסחורה היה ברשות הלוקח וקני לי' חצרו. מ"מ הרי העלה הט"ז בסי' קפ"ט דאין הנפקד יכול לקנות הפקדון מהמפקיד ע"י חצרו מטעם שכ' הרשב"ם בב"ב דף פ"ה שרשות הנפקד שהחפץ מונח שם הוי רשות] המפקיד משום שמקום החפץ שאול הוא לשמירת ממונו של המפקיד (וע"ש במהד"ק סי' מ"ב שחיזק דין הט"ז להלכה) והנה אנן קיי"ל דשותפים הם ש"ש זל"ז ואע"ג דמבואר בסי' קע"ו דאם התחילו להתעסק ביחד פטורים משום דהוי שמירה בבעלים מ"מ נעשה שומר עליו ומוטל עליו שמירת השותפות דאף בשמירה בבעלים לא מעטי' רחמנא מדין שומר רק מדין תשלומין כמו שביאר הנתיבות סוסי' רצ"א. וממילא בנ"ד דמקום הסחורה שאול לשותף השני המוכר ולא יכול השותף הקונה לקנות ע"י רשותו ולא קני לי' חצירו כמו שאין הנפקד יכול לקנות הפקדון ע"י חצירו. וגם הכלים של השותף הקינה הוא רק מתורת קנין חצר כמבואר בשטמ"ק בב"מ ד"ט בשם הרשב"א ע"כ הדין שההפסד חל על שניהם וסיים שיש לו עוד כמה טעמים בזה עכת"ד:

ו אחד מכר לחבירו ד' חביות יין בקנין המועיל ונתחייב המוכר להביא היין למקום הלוקח בשלימות בלי שום חסרון. ואם יתקלקלו החשוקים או החביות הכל על אחריותו. ובאמצע הדרך נתנסך היין ע"י העגלנים. והלוקח אינו רוצה לקבל היין ותובע המעות שנתן להמוכר. והמוכר אומר שלא קיבל עליו אלא להביא בשלמותו וטובו שלא ישבר. אבל אחריות ניסוך לא קיבל עליו מאחר שכבר קנה היין בקנין ועומד ברשות הלוקח משעת הקנין עיין שו"ת פמ"א ח"ב סי' קס"ב שפסק דאף שמבואר בחו"מ ססי' רכ"ה דאונס הניסוך חל על המוכר היינו דוקא התם שגם הלוקח התנה שלא יהא חל עליו רק אחריות החימוץ בלבד. אבל בנ"ד שלא התנה הלוקח כלום אין בכלל האחריות של המוכר רק שבירה ושפיכה ולא ניסוך. וגדולה מזה נראה דאף אם הלוקח עדיין לא נתן המעות להמוכר. דמחויב לשלם להמוכר מעותיו. ואף בנדון המבואר בחו"מ סי' הנ"ל אם כבר קיבל המוכר המעות אינו מחויב להחזיר כי מקור הדין הוא מתשובת הרא"ש ושם מבואר דעיקר טעמיה משום דאוקי ממונא בחזקת מארי' עכת"ד. ובשער משפט על החו"מ סי' הנ"ל ס"ק ג' הביאו והסכים עמו לדינא יעו"ש. ועיין בשו"ת השיב משה בהסכמת הרב הגאון אב"ד דעיר לבוב. ומה שהעיר שם על המחבר בנידון זה כבר קדמו שם הרב פמ"א ברוב דבריו:

והמשכיל יבין שדעת הרב פמ"א כהט"ז שהבאתי בסי' ד' שגם כאן היה המדובר על יין כשר ושהוא מחייב להעמיד לו היין לביתו הוי כמו כדון הב"ח שהיה המקח עורות שחוטות ושיתנם לו לאחר שחיטה ובתוך הזמן מתו. וגם כאן באמצע הדרך נתנסך. וכיון דלא קיבל עליו המוכר אחריות הניסוך בפירוש. חל הניסוך על הלוקח אף דקנה רק יין כשר:

ז מי שקנה מחבירו יין ונתן לו עליו מקצת דמים וא"ל המוכר קח לך היין שלך כי הוא עומד במקום סכנה ואני ירא שמא יגנב או ישבר. והשיב לו הקונה כבר קבלת רוב דמיו. והנהי באחריותי. ויש עדים ע"ז. ואח"כ נגנב היין או נשבר. ותובע הלוקח שיחזיר לו מעותיו והמוכר תובע שישלים לו דמי המקח. עיין בזכור לאברהם חו"מ ח"ג ערך מקח שהביא בשם הרשב"ש סי' קע"ח דדינא הוא דמה שנתן הלוקח נתן. ומה שלא נתן אינו מחויב לשלם. ואין בידי כעת ס' הרשב"ש לעיין בו:

אחד קנה מחבירו יי"ש והתנה עם המוכר שיהא נשאר היי"ש עומד בכליו של מוכר ולפי דברי הלוקח שילם להמוכר עבור זה והמוכר אומר שרק בשאלה נתן לו הכלים ואח"כ נתן המוכר המפתח של המרתף להלוקח וצוה לו שיבדוק בכל עת שלא יתקלקלו הכלים. ובע"פ מכר הלוקח את היי"ש לעכו"ם כדינו. ואח"כ מצא הלוקח שזב מחביות אחד היי"ש וטוען הלוקח לחזור מהמקח באמרו שהוא מקח טעות שנתן לו חביות מקולקלים. עיין במהר"ם שיק חחו"מ סי' כ"ו שזיכה את המוכר מצד שכירות החביות דהוי כליו של לוקח ומצד ששאל מקום הכלים ונעל ופתח ע"י מסירת המפתח וגם שנראה מהשאלה שנתן לו מעות על היי"ש וכיון שהיה המפתח בידו הרי הוא מצוי אצל הדברים שקנה אז מעות לחוד קונה. וגם לא הוי מקח טעות כמבואר בסי' רל"ב סעיף ה' דאין הטעות בגוף המקח. ובמג"א סי' תל"ו כתב דוקא אם התנה בפירוש הוי מקח טעות. וגם איכא למימר השתא הוא דאתרעי החביות ע"ש בגוף התשובה כי קצרתי:

ח מי שקנה מטלטלים מחבירו בקנין סטימתא או בשאר קנין המועיל. ולא משך החפץ. ואחר כך נמצא שנגנב מהמטלטלים ואינו ידוע אם קודם הקנין נגנב או אחר הקנין עי' בקצוה"ח סי' רכ"ד ס"ק ב' שהוכיח דו"ז מהתוספתא דפ"ג דמציעא דהמע"ה. ואם עדיין לא נתן הלוקח דמי המקח פטור מלשלם. ועיין בשו"ת שואל ומשיב ח"א אמצע סי' ט"ז:

אחד קנה מחבירו ג' חביות יין שהיה לו על הדרך ושילם לו מחירם עד פ"א והתנה בפירוש שמיום המכירה אחריות היין על הקונה. ובדרך נשבר חביות אחד ונאבד כל היין מהחביות. ואינם יודעים אם נשבר קודם המכירה או אחר המכירה. על מי חל ההפסד עי' בתשו' שאילת שלום מהד"ת סי' מ"ד שפסק דאם היה ביניהם קנין המועיל כגון קנין סטימתא וכיוצא