דברי גאונים רפב

מהד"ג ח"ב סי' צ"ט. וע"ש שכתב דהיכא דלא נתן כל המעות לא שייך הגזירה דיאמר נשרפו חטך בעלי' והא בדותא דלא פלוג רבנן בתקנתם. וכ"כ בסמ"ע סי' ר"ג ס"ק ט"ו ובנתיבות סי' קצ"ח ס"ק ד' ובתשו' בית שלמה חחו"מ סימן ע"א וסי' ע"ז:

ג סרסור שמכר לאחד תבואה של איש אחר שבעיר אחרת ונתן לו הקונה מעות ולא משך את התבואה ואח"כ נשרפה ותובע הלוקח מעותיו בחזרה והסרסור טוען שאינו זוכר אולי הי' עוד ה"כ או שאר קנין המועיל וחל ההפסד על הלוקח אם הוי המוכר כא"י אם נתחייבתי. עי' בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"א סי' שי"ב שהדין עם המוכר מכמה טעמים ועי' בתשו' מהרי"א ח"ב סי' קי"ט ודו"ק וגם מכל הגאונים שהבאתי מוכח דלא כמו שחידש שם בשו"מ:

ד ראובן היו לו צאן שעומדים לשחיטה ומכר לשמעון העורות בעודם חיים בקנין המועיל עפ"י ד"ת. והתנה המוכר שהקונה ימתין י"ד ימים כי אז ישחוט הצאן ובתוך הזמן הנז' מתו מקצת הצאן. והקונה אינו רוצה ליקח העורות המתות רק שחוטות. והמוכר טוען כיון שנקנו לך בקנין המועיל נסתחפה שדך. פסק בשו"ת הב"ח בישינות סי' מ"ז שהדין עם הקונה כיון שהיה המדובר בשעת המקח מן שחוטות הוי כאלו הקנה לו העורות מעכשיו ולאחר שחיטה וכיון שמתו לא נקנו לו כלל. יעו"ש עוד טעמים ומה שחילק בין האי דתשובת הרא"ש שהביא הסמ"ע סי' קצ"ה ס"ק ב' וע"ש בט"ז שהביא דברי הב"ח בלשון ראיתי מי שכתב. והעלים הכותב משום כבוד חמיו. והשיג עליו יעו"ש ראיתו שהוא ראיה שאין עלי' תשובה לפענ"ד. ועיין בסי' ו':

ה אחד קנה מחברו עשרה שורים שיבחר לו מן עשרים שורים שיש להמוכר וזמן הבחירה עד יום המוגבל והיה ביניהם קנין המועיל וקודם הבחירה מת שור אחד מהטובים וטוען המוכר שהמת שייך להקונה וגם אם יכולים לחזור בהם מהמקח מחמת דקיי"ל אין ברירה. ע' בשו"ת דברי חיים ח"ב חחו"מ סי' כ"ד כ"ה שפסק שפשוט שהלוקח יכול לבחור הטובים שיהיה בשעת הבחירה ולא ממה שהיו טובים בשעת המכירה ונכחשו אח"כ וכמו שהתנה וא"כ אם מת השור בודאי רשות לו לבחור מהחיים שהם טובים עתה ולא דמי לדין שכ' בסי' רי"ד סעי' י"ב שור בשורי ומת. מראהו מת ששם דינו תיכף ליקח מהכחוש והגרוע. וגם כיון דמת אחד מהם קודם הברירה יכול הלוקח לחזור מהמקח דדלמא זה המת היה ראוי להברר. ועי' בכלל פ"ה סי' ז':

ועי' בתשו' בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא בחחו"מ סי' ק"ו שנשאל באיש אחד שהיה לו קרשים ושלחם לראובן שימכור אותם ומכר ראובן לשמעון מאה קרשים שיברור לעצמו מתוך אלף קרשים שמונחים במקום אחד שיהיו מאה קרשים שלמים לא שבורים ולא נרקבים וישלחם ראובן לכפר פלוני ושם בכפר הנ"ל יקבלם שמעון ושמעון שילם לראובן כל המעות טרם קביעת הזמן פרעון. וטרם שבירר שמעון המאה קרשים ועדיין לא שלחם ראובן לכפר הנ"ל באו מים רבים ושטפו כל האלף קרשים ולא נשאר עד אחד. ובא השאלה על מי חל האחריות ופסק דאם המקח נגמר ביניהם ששמעון קנה אצל ראובן המאה קרשים בסך כו"כ באופן שראובן יעמיד לו הקרשים לכפר הנ"ל ונכלל העמדת הקרשים בכלל סך דמי המכירה. אז ברור דכל זמן שלא הגיעו הקרשים לכפר הנ"ל האחריות חל על המוכר וזה נלמד בק"ו מדין המבואר בסי' רנ"ג סוף סעיף י"ג וע"ש בנתיבות וכן. מעשים בכל יום. אמנם בנ"ד כפי הצעת השאלה היה שתי קצבות ביניהם שראובן מכר לו הקרשים בעד סך כו"כ ודמי המכירה יהיה לבעל הקרשים וראובן השליח עשה מסחר עם שמעון הקונה שיעמיד לו הקרשים לכפר הנ"ל ועבור זה ישלם לו שמעון ד' צל מכל קרש בעד ההעמדה. א"כ קנין הקרשים במקום שהיו מונחים הוא קנין בפ"ע וכיון שעשו על הקרשים קנין המועיל כגון סטימתא תיכף קנה אותם שמעון במקום הנ"ל והם שלו וכיון שמכר לו מאה קרשים מהסך אלף קרשים הללו ושטפם הנהר דמי לדין המבואר בסי' רי"ד סעי' י"ב בית בביתי או שור בשורי מכור לך ונפל בית אחד ומת שור אחד מראהו מת וגם דמי לדין המבואר בסי' רנ"ג סעיף י"ג וסעי' י"ט וכ"ש בנ"ד שנאבדו כולם נלפע"ד ברור שההפסד הוא על הלוקח. אמנם אם לא עשו קנין המועיל על המכירה רק שקיבל כסף בלא ת"כ שאינו קונה רק למי שפרע ובכה"ג שנאבד המקח אין על הלוקח מי שפרע ומחויב המוכר להחזיר לו המעות. ובאופן הראשון כשהי' קנין גמור שההפסד על הלוקח ויטעון הלוקח אולי לא היה בכל הקרשים מאה קרשים טובים כפי המקח מחויב ראובן המוכר לקבל בח"ר שהי' בהם מאה קרשים כפי המקח. אמנם גם אם טוען המוכר שמא היה בהם מאה טובים נראה שדי שיקבל בח"ר שאינו יודע כיון שהמוכר מוחזק. ועי' בחו"מ סי' רל"ב סעיף ט"ז ושם בסמ"ע ובס' ש"ש ש"ב פ"ט. והנך רואה שלפי הטעם שכתוב בתשו' דברי חיים הנ"ל אין מקום לפסק הב"ש דהלא גם כאן התנה הלוקח שיברר לעצמו מאה קרשים טובים כמו בנדון הנ"ל בבחירת השורים. אמנם י"ל כיון שנשטפו כל הקרשים ולא נשאר עד אחד אזדא לי' טעם הד"ח שכתב שהברירה ביד הקונה לבחור לעצמו שורים טובים מן החיים עודנה כיון שעכ"פ גם הקרשים הטובים שקנה הלוקח נשטפו והבן וצ"ע לדינא. ועיין בכלל פ"ה סימן ז' ובכלל פ"ז סי' ט':

שותפים בסחורה ומכר שותף אחד חלקו בסחורה לשותף השני. והסחורה היה עומדות ברשות השותף הקונה ובכליו ואח"כ חזר הלוקח מהמקח ושוב היה שטף מים רבים ושטפה הסחורה ההוא. וטען הלוקח שכשחזר