דברי גאונים כח

טובים. ואם אינו יודע הוי א"י אם פרעתיך. וע' בהגהת אמרי ברוך על הש"ך הנ"ל מה שכתב עליו. וע' שו"ת הר הכרמל חחו"מ סי' ד' שמסיק שהוא ספיקא דדינא והלוה יכול לומר קי"ל וע' בזה מה שכתב דו"ז בקצוה"ח סי' ע"ה ס"ק וא"ו ובנתיבות שם ס"ק כ' וע' שו"ת אמרי אש חחו"מ סי' י"א וע' בשואל ומשיב מהד"ק ח"ב סי' קל"ד ומהד"ב ח"א סימן נ"ג ובח"ד ססי' קי"ד ובמהד"ד ח"ב סי' נ"ו:

ג ראובן שאל משמעון להחליף לו באנקנאט של מאה זהובים כסף. והחליף לו שמעון ונתן לו באנקנאטין קטנים מאה כסף ובשעת מעשה היה שניהם טרודים. אך אחר איזה שעות נתעורר שמעון לראובן ואמר לו הלא לא נתת לי הבאנקינאט של המאה כסף. וראובן משיב אני יודע בבירור שנתתי לך אך זאת איני יודע אם נתתי בידך ממש או הנחתי אותו על השלחן. וגם זאת אני זוכר בבירור שאמרתי לך הנה פה הבאנקינאט של המאה כסף ואף אם הנחתי אותו על השלחן היה לך לנטלו כיון שאמרתי לך ע' בשו"ת חת"ס חו"מ סי' קפ"ז שהעלה בזה דאם היה בירור שראובן לא מסרו לידו ממש ודאי חייב ראובן לשלם כיון דמטבע או שטרות אינם נקנים בחליפין אפי' שוה בשוה. א"כ במה שקיבל ראובן הקטנים לא קנה שמעון הבאנקיבאט הגדול. וגם לא נעשה שמעון שומר עליו כיון שלא מסרו לידו ולא אמר לו הנח לפני. אך בנ"ד שהוא ספק תליא בזה אם טוען ראובן ברי שמסר לידו או הניח על השלחן קודם שלקח הקטנים משמעון הוי כא"י אם נתחייבתי לך. אך אם הספק הנ"ל הוא אחר שלקח הקטנים משמעון. א"כ החיוב הוא קודם בודאי ואח"כ הוא ספק פרעון. אם פרע לידו. או הניחו על השלחן ולא הוי פרעון. א"כ חייב ראובן מצד א"י אם פרעתיך. ואם גם בזה מסופק ראובן אם נתן הגדול קודם שלקח הקטנים או אח"כ ג"כ חייב ראובן דהוי חיוב ודאי ופרעון ספק ע"כ תורף תשובתו. ועיין בסי' הקודם מה שהבאתי בשם הרב פמ"א. וע' בשואל ומשיב מהד"ק ח"ב סימן קל"ד כעין זה בראובן היה לו שטאט פאפיר או אבליגאציע מסך אלף זהו' ועמו הקאפאנס השייך לנייר ההוא והחליף הנייר אצל שמעון על ניירות קטנים מסך מאה מאה ובביתו ראה שעל נייר אחד לא היה הקאפאנס של אותו כומר של הנייר ושמעון טוען איני יודע אולי נתחלפו אצלך. ופסק דשמעון פטור דבחילוף לא שייך חזקת חיוב רק בהלואה. ולא נחית לחילוק החת"ס הנ"ל וע"ש במהד"ב ח"א ססי' נ"ג:

ד ראובן תובע את שמעון שישלם לו בעד הפאטיש שמכר לו. ושמעון משיב כי מכר הסחורה ללוי והוליכה למרחקים ונמצא שם שהסחורה הוא מזויף. פסק בשו"ת שמן רוקח ח"ב סי' נ"ט דפטור שמעון מלשלם דהוי כא"י אם נתחייבתי. וגם אין לחייבו משום דהיה יכול להבחינו כאשר הבאתי דבריו בכלל וא"ו בדיני אונאה סי' ל"ב באורך:

ה מכר פרה לחבירו והותנה שאם תהי' טריפה ישלם לו פחות ושילם הקונה כפי הפסיקה של טריפה ונ"ח למוכר העודף עד הפסיקה של כשרה וקודם השחיטה מכר הלוקח הפרה לאחר לא לשחיטה. ותובע המוכר הראשון העודף שנ"ח לו עד דמי כשרה וטוען הלוקח א"י אם נתחייבתי לך כי שמא תהיה טריפה אחר השחיטה ע' בשואל ומשיב מהד"ג ח"א סי' רפ"ט שהדין עם הלוקח כי בזמה"ז אין רוב כשרות ע' מג"א סי' תצ"ח:

ו ראובן ושמעון שותפים בעסק אחד ושמעון לבדו הוא המתעסק והרויח בהעסק. והנה בתשרי בא ראובן לתבוע משמעון קרנו וחלקו ריוח שעלה לו עד אותו היום. ושמעון משיב כמדומה לי שבחודש ניסן העבר חלקנו מהשותפות ונתתי לך הקרן והריוח שלך. והנה הקרן ודאי דמחויב שמעון לשלם משום דהוי א"י אם פרעתיך. ובא השאלה על הריוח שמניסן עד תשרי דאפשר דהוי א"י אם נתחייבתי כיון דאם פרע לו בניסן הקרן לא התחיל שום חיוב ריוח. עיין שו"ת הר הכרמל חח"מ סי' י"א שמסיק להלכה דהוי על הריוח א"י אם נתחייבתי. ועיין בדיני עיסקא כלל ע"ט סי' ט"ו שהבאתי שם בשם הנוב"י שנשאל בעובדא דא ממש בעיסקא הנוהגת בזמנינו שטען המקבל כמדומה לי שכבר פרעתי לך הקרן והעיסקא. ופסק ג"כ כנ"ל. והוסיף לומר דעל הריוח אף שבועת איני יודע אינו צריך לשבע. עיי"ש הטעם:

ז מי שטוען א"י אם נתחייבתי שהדין מבואר בסי' ע"ה דחייב לצי"ש. עיין בריב"ש סי' שצ"ב שכתב בשם הרמב"ן פ"ק דמציעא דאם תפס התובע בעדים (דבלא עדים ודאי דנאמן בטענתו שחייב לו במגו דלא תפסתי) מפקינין מיני'. וכן כתב המהרש"ל פ' הכונס סי' וא"ו והש"ך בחו"מ רסי' כ"ח הביאו. ועיין משל"מ פכ"א ופי"א מהלכות מלוה. ועיין שו"ת בית יעקב סי' ס' שנעלם ממנו כל הנ"ל ועיין בשו"ת חוות יאיר סי' מ"ד. ובשו"ת שבו"י ח"א סי' קמ"ו. ובשו"ת שמן רקח ח"א סי' מ"ה וסי' פ'. ובשם בח"ב בביאורי חו"מ סי' כ"ח ומשם תראה דהאי דינא דתפיסה היכא דחייב לצי"ש הוא פלוגתא דרבוותא ועיין מש"כ ד"ז בקצוה"ח סי' כ"ח ס"ק א' (ושם בפ"ת ס"ק וא"ו) ועיין בדיני תפיסה כלל קי"ב סי' י"ח:

ח נתבע שטוען א"י אם נתחייבתי וקרוב או אשה מעידים כדברי התובע. והנתבע דעתו סומכת לדברי העד ומאמינו. כתב בשער משפט סי' ל"ג ס"ק א' דנראה דחייב הנתבע מדין לשלם עיי"ש במסקנתו:

ט אם הנתבע טוען קבלתי ממך אבל איני יודע אם בהלואה או במתנה. עיין בשער משפט סי' ע"ה ס"ק וא"ו שפסק דבכה"ג שידוע שבא ממון חבירו לידו לא אמרינן אוקי ממונא בחזקת מארי' וברי עדיף ומחויב לשלם עיי"ש:

י ראובן אמר לשמעון ליקח ממנו מעות בהלואה ולא פירש לו סכום כמה. ושלח שמעון משרתו שיקח המעות מראובן. ובא המשרת והביא ללוה סך מאה זהובים שמסר לו המלוה. ועתה