דברי גאונים כז

שהקרקע עומד ביד הלוקח ובא זה להוציא ממנו אין להוציאו מיד הלוקח עד שיתקיים התנאי ממש. ואע"ג שמת בתוך הזמן וקיי"ל דמיתה הוי אונס דשכיח ולא שכיח ומיקרי אונס. מ"מ לא איכפת לן מה שהוא אניס סוף סוף הא בעינן שיבואו המעות ליד הלוקח ואז יסתלק מהקרקע. וכיון שלא נתן המעות בזמנו אין להוציא הקרקע מיד הלוקח. ועיין לעיל בסי' ו' ז' ועמ"ש בדיני תנאי כלל קי"ג ססי' כ"ט:

ט בדין המבואר ביו"ד סי' רנ"ב ברמ"א דמי שהתחייב עצמו לעשות דבר עד שנה ונאנס ביום אחרון ולא עשה דהוי אונס אף שהיה יכול לעשות מקודם עיין מה שפלפל בזה בשו"ת חסד לאברהם חח"מ סי' כ'. ועיין בזה בקצוה"ח ובנתה"מ סי' נ"ה ס"ק א' ובנדרי זריזין בכנוי נדרים דף ל"ג ע"ב ודף ל"ד ע"א:

י מי שנתחייב שבועה לשבע ולפטור. וקבל עליו בקנין לבוא ביום פלוני לשבע. ונאנס ביום פלוני. ואחר שעבר האונס ג"כ לא בא. עיין חו"מ סי' כ"א בסמ"ע שם שכתב דתליא בפלוגתת הרא"ש והרשב"א. ועיי"ש בשער משפט ס"ק ב' שכתב דהכל מודים דאף אם עבר האונס ולא בא כיון שנאנס ביום הקבוע שוב אין לו זמן קבוע לשבע ויכול אח"כ לשבע ולפטור. ועי' בהשיב משה סי' מ"ח שהאריך בזה בראיות:

יא מי שקבל עליו בקנס אם לא יבוא ביום פלוני לשלם החוב ועבר הזמן ולא בא מחמת אונס שעכבו נהר או חולי שמבואר בסי' נ"ה סעיף א' שפטור מהקנס. עי' בבית הלל על יו"ד סימן רל"ב ס"ק ג' שכתב דדין זה הוא גם אם חלה בנו או אשתו הוה ג"כ אונס. וע' בשער משפט שם סי' נ"ה שפסק כוותי'. והוסיף דה"ה אם לא שילם בזמנו מפני שהיה ירא מאיזה אונס ממון. מיחשב ג"כ אונס:

יב עיין בחת"ס חחו"מ סי' א' שפלפל בדברי הש"ך סי' כ"א במי שקבל עליו לבוא ביום פלוני ונאנס ולא בא בענין אונס רחמנא חייבי' לא אמרינן. וע' עוד שם בענין זה באמצע תשובה סי' יו"ד. ובשו"ת חסד לאברהם אמצע תשובה מ"ו. ובהשיב משה סי' מ"ח ובשואל ומשיב מהד"ד ח"ג סי' קל"א:

יג אם טוען הנתבע שהיה לו אונס אם הוא נאמן. מדברי המחבר בסי' כ"א סעיף א' משמע דמחויב להביא ראיה שהיה אנוס. ועיין בשער משפט שם שדעתו דנאמן לפטור עצמו בטענת אונס. וכן פסק בסי' רכ"ז ס"ק ב' ע"ש:

יד אם שוגג הוי כאונס לפטרו מקנס וכיוצא בו ואם נאמן לומר שוגג הייתי ע' מ"ש בכלל פ"ו:

טו אחד מכר לחבירו סחורה עם המקום אשר מחזיק בשכירות מבעל הכיפה שהוא ישלם השכירות מהיום ומסר לו כל זכותו בסחורה והמקום הנ"ל. ואח"ז לא הניח בעל הכיפה את הקינה השני לישב במקום הנ"ל. ועתה תובע השוכר השני מאת המשכיר שלו את הערבון והקנס שהניחו לקיום המקח והשכירות. והשיב המשכיר מדוע אתן לך הקנס הלא אנכי לא חזרתי בי מן שכירות המקום. ומה אעשה שאין הבעה"ב חפץ בך. והשוכר השני משיב אתה עשית ערמה להסית את הבעה"ב לבל יחפוץ בי כדי שיבוטל המקח. עיין בס' יהושע בפסקים וכתבים שבסוף השו"ת שלו סי' קנ"ב שהעלה דלא מבעיא לדעת המ"ע שהובא בחלקת מחוקק סי' נ' ס"ק ט"ז שאפילו למד את בתו שתמאן בהשידוך אין זה אלא גרמא ופטור מקנס פשיטא דבנ"ד פטור השוכר הראשון מקנס אלא אף לדעת הרמב"ן שם דסובר דלא הוי אונס. היינו דוקא בנדון דהתם שהאב התחייב עצמו בהתקשרות התנאים ליתן בתו להמשודך. א"כ אם הוא לומד את בתו שתמאן הוי המניעה מצדו ולכך חייב. אבל אם באמת היה מבקש עצה מרחוק שלא יוכל המשודך לכנוס את בתו והוא ובתו מוכנים לקיים ההתקשרות בודאי היה פטור. א"כ בנ"ד לו יהא אמת כי השוכר הראשון ביקש מבעל הכיפה שלא יניח את השני במקום הנ"ל. מ"מ הוא מוכן מצדו למסור לידו המקח והמקום כמו שהבטיחו ואין עיכוב מצדו כלל. וא"כ ניהו דהשוכר השני פטור מקנס כיון דהוא אונס. מ"מ גם השוכר הראשון פטור מקנס דאונס רחמנא חייבי' לא אמרינן. ומה שביקש זאת מבעל הכיפה אין זה אלא גרמא כדברי הרמ"ע הנ"ל:

כלל ט דיני א"י אם נתחייבתי. א"י אם פרעתיך:

א מלוה על המשכון. והלוה טוען א"י אם פרעתיך וגם המלוה אומר שאינו יודע או שטוען הלוה פרעתיך והמלוה אומר איני יודע ע' בכלל ד"ן בדיני משכון סי' ט"ז:

ב לוה שפרע למלוה חובו. ואחר איזה ימים בא המלוה לחזור לו מה שמצא בפרעון שלו מטבעות מזויפות. והלוה טוען א"י אם הם ממני. ע' בש"ך סי' רל"ב ס"ק ט"ו שהביא בשם מהרשד"ם שפסק דהו"ל כא"י אם פרעתיך ע"ש וע' בט"ז חו"מ סי' ע"ה סעיף כ"ה. שנשאל בזה ופסק דהו"ל א"י אם נתחייבתי כיון שנסתלק מהמלוה בשעת הפרעון בחזקת שאינו חייב. הו"ל אח"כ כתביעה חדשה וע' בשו"ת פמ"א ח"א ססי' ס' שכתב שהוא תמה על גאוני עולם שרצו ללמוד דין זה ממתניתין דאם היה מכירה. ואין הנדון דומה לראיה דבשלמא התם דהשלחני החליף בפרוטות וקבל מחירם סלע שהוא בתורת מכר ואם הסלע שנתן לו היה טובה מעולם לא נתחייב להשלחני כלום אפי' רגע אחת. ואפילו אם נתן לו השלחני תחלה הפרוטות ואח"כ נתן לו הסלע מ"מ לא היה מבורר שבעל הסלע חייב לשלחני (ע' בנדון שהבאתי לקמן סי' ג' בשם הגאון חת"ס שלא כן דעתו שתלה דינו באם נתן לו מתחלה הבאנקנאטין הקטנים קודם שלקח הגדול אז הוי א"י אם פרעתיך. אף שגם בנ"ד היה דרך חילוף ע"ש) א"כ. אח"כ כשמצא הסלע מזויף ובעל הסלע אומר א"י אם שלי הוא הוי שפיר איני יודע אם נתחייבתי. אבל בנ"ד שהלוה חייב למלוה חוב מבורר מקדם א"כ צריך לידע בבירור שפרעו במעות