דברי גאונים רעז

לו כ"כ מדות וישלם לו כל מדה כו"כ. ונעשה ביניהם קנין סטימתא על המקח הנז' ושמעון הביא הפירות וחזר בו ראובן מהמקח. העלה בשו"ת ר' עקיבא איגר סי' קנ"ד דמצד הקנין פטור ראובן מליקח הפירות. כיון שלא היה לו למוכר הפירות בשעת מקח לא מהני הסטימתא לקנות בדשלב"ל כמבואר בהגהות מרדכי ספט"ו דמסכת שבת. והובא ביש"ש ב"ק פ"ח סי' ס' וכ"כ הרדב"ז בתשובה. אולם מ"מ יש לחייב לראובן לשלם לשמעון ההוצאות שעשה בנסיעת הבאת הפירות מדינא דגרמי. כמבואר בתשובת הרא"ש והובא להלכה בחו"מ סימן של"ג סעיף ח' דהאומר לאומן עשה כלי פלוני ואקנה ממך והאומן עשה הכלי וחזר בו חייב והיינו מדינא דגרמי עכת"ד:

נה כתב בתשובת מהר"ם סי' תי"ו דמה שנוהגין הסוחרים לשתות משקה הנקרא איינקו"ף כשגומרין המקח (נקרא בגלילותינו מהרינו"ש) לאו קנין הוא כלל והובא דבריו בספר דמשק אליעזר סימן ר"א ס"ב:

נו ראובן היה לו למכור דבש חי ובא שמעון ועשה עמו קציצה בעד כל מדה סך כו"כ ובא סרסור אחד ואמר לראובן שיש סוחר אחד שרוצה ליתן כמה גדולים יותר על המדה. וחזר ראובן ואמר לשמעון הדברים הנ"ל. והלך לו שמעון לדרכו. ואח"כ בא שמעון אל ראובן ואמר לו בלשון אשכנז (נוא יוא פיר מיר הדבש). והוליך ראובן הדבש לשמעון. ואח"כ הנה מחולקים על סך המכירה ראובן טוען שישלם לו כפי שאמר לו הסרסור. ושמעון אומר שכוונתו היה על קציצה הראשונה שביניהם. עי' בשו"ת שבסוף ספר עטרת צבי על החו"מ לסי' רכ"א שפסק דהעיקר כרמ"א בסימן הנ"ל דאם היה מקודם קציצה ביניהם וחזר המוכר ואח"כ משך הלוקח בסתם דאדעתא דקציצה הראשונה משך. ואעפ"י ששמעון אמר לו להוליך הדבש כוונתו היה על הקציצה הראשונה ומה שאמר נו"א יו"א כוונתו בלשון בתמיה. יעו"ש באורך ודבריו דחוקים וצ"ע לדינא ויעו"ש באחרונים:

נז עכו"ם אחד פגע בראובן ואמר לו לקנות ממנו חפץ בזול. והלך ראובן עמו לבית שמעון וקנהו שם. ומחמת שאשתו של שמעון רצתה לקנות החפץ הבטיחה ראובן שיתפשר עם בעלה. ואח"כ אינו רוצה ליתן שום חלק בהקנייה לשמעון. עיין בדיני לעצמי קניתי כלל נ' סי' ב'. וגם בסי' ג':

נח ראובן ושמעון ידעו מסחורה אחת שיש אצל סוחר אחד למכור. וקבלו ביניהם בקנין ובשבועה שכל מי מהם שיקנה הסחורה יהיה לשניהם לשותפות ואח"כ הלך שמעון וקנה לעצמו אותה הסחורה ואינו רוצה ליתן לראובן שום חלק. ע' בחו"מ סי' קפ"ג ס"ד וסי' ר"ט ס"ח בהג"ה. ומצאתי בשו"ת מהר"ם אלשקר סי' פ' שפסק דהדין עם שמעון דהקנין אינו מועיל כלום דהוי קנין דברים וכ' שמצא כן בתשובה לאחד מן הראשונים וז"ל התשובה וששאלת ראובן ושמעון ולוי תגרי הווי. ואתא גברא ואייתי זבינא ואזלי למזבני' ואיתרמי תלתהון התם. ואתנו בהדדי דכל חד מיננא דזבין להוי בשותפותא דכולנא. ולבתר כמה יומין אזיל ראובן לחודי' וזבני'. וכד אתידע לשמעון ולוי אתו ואמרו לי' לראובן אייתי לזבינא ולהוי בשותפתא דכולנא כדאתני ביננא ואמר לון ראובן דמילתא בעלמא הוא ולא תנאה הוא. תשובה הכין איתחזי לן מילתא דלית להו שותפות בהדין זבינא דאפילו הוו להו קנין על דא. הוו קנין דברים ולא קני וכ"ש הכא דלא הוו קנין ביניהון עכ"ל (בקיצור קצת) מיהו גבי עובדא דידן אף שמדין הקנין אינו חייב לקיים תנאו. מ"מ מצד השבועה חייב שמעון לקיים תנאו כמבואר בריב"ש סימן קמ"ט דב"ד כופין אותו על כך לקיים שבועתו עכ"ל המהר"ם אלשקר והובאו דבריו בקיצור נמרץ בבני חיי חח"מ סי' ר"ג בהגה"ט אות י"ד. ויש לתמוה על הרב בחי"י שהביא דבריו בסתם לדינא ולא העיר שהי"א שהביא הרמ"א בסימן ר"ט חולקים בזה וגם תימה על האחרונים שלא הביאו כלל דבריו ועי' בנתיבות סי' קע"ו ס"ק ג' בביאורים. שו"ר בב"י ססי' קצ"ה שהביא בשם העטור כדברי המהר"ם אלשקר. ועיין עוד מדינים כיוצא בזה בדיני לעצמי קניתי כלל כ'. ובדיני משטה כלל ס"ז ובדיני שותפים במו"מ כלל צ"ח:

נט הנוטל קנין שלא למכור ושלא למשכן בית פלוני הוו קנין דברים כ"כ בתשו' מהר"ם מלובלין סי' ק"ח ומהרשד"ם חו"מ סי' רע"ד וכן אומנים שנטלו קנין לבטל בטא"ן (הוא רחיים שכותשים בו הבגדים כן ראיתי במהרשד"ם) שלא יוכלו לעשות עוד בטא"ן אחד בעיר ההוא. הוי קנין דברים. כן מבואר במבי"ט ח"ב בשניות סי' ל"א. ועי' בסי' קנ"ז ס"ד בהג"ה. ועיין בשו"ת תורת חסד סי' רכ"ב שנשאל בראובן שנתן לשמעון שכנו שטר בקנין ובחיוב שלא יבנה שום בנין חדש בחצרו כדי שלא יאפיל על שמעון. ופסק דלא מהני. משום דהיו קנין דברים. וגם החיוב לא מהני כיון שאין כאן רק סילוק שלא לבנות בנין חדש ואין על מה לחול שעבוד נכסין יעו"ש. ותימה שלא זכר דברי עצמו שבסי' רכ"ט פסק להיפוך והוכיח בראיות דאף היכא דהקנין לא מהני כשהוא בלשון סילוק ושלילה. מ"מ חיוב בסילוק מהני וכתב שם וז"ל וכן מי שנתחייב לחבירו שלא יבנה בשלו במה שיש לו זכות לבנות וקנו מידו חייב. ואפילו לא היה שם קנין אלא שטר יכול הוא להתחייב בשטר במה שאינו חייב עכ"ל הרי מבואר הסתירה. ובאמת מדברי מהרשד"ם ססי' ש"ע מוכח להדיא דיכול לחייב את עצמו בדבר שלילה. עיין בכלל מ"א סי' ז' וכן פסקו הגאונים בשו"ת פרח מטה אהרן סי' ז' ח' ט' עי"ל דין ס"ז:

ס מי שמכר לחברו הסכמה שיש לו מרבנים להדפיס ספק ושלא יהא רשאי אחר להדפיסו במשך שנים קצובות אם קנה זכותו. וכן מי שמכר זכות שררות או רבנות וכדומה אם קנה חברו. עי' בחו"מ ססי' קמ"ט ועי' בנדרי זריזין בכנויי נדרים ח"א דף כ"ו ע"ב אות זיין דע"ג אות ג'. ועי' בכלל ל"ו סי' י"ח י"ט ועי' במג"א