דברי גאונים רעה

כלים יי"ש רק לבסוף העביר ראובן את המועד ולא קיבל בזמנו שהיה לו עוד לקבל ה' כלים יי"ש ושלח ראובן אחר הזמן ועכ"ז נתן לו שמעון ד' כלים יי"ש ואח"כ שלח אחר החמישית ולא רצה שמעון ליתן עד שישליש לו ראובן סך מסוים לעמוד עמו לד"ת והשליש לו. וטוען ראובן שיען שעפ"י הדין לא נקנה המקח כי בשעת המקח לא היה לו יי"ש כלל ומכר לו דבר שלבל"ע ע"כ כיון שנתייקר השער של היי"ש בשעה שנתן לו הארבעה כלים תובע שישלם לו בעדם כפי השער היוקר וכן על הכלי החמישית שעדיין לא נתן לו. עיין בתשו' בית שלמה חחו"מ סי' פ"ח ופ"ט דפשיט שהארבעה כלים שכבר קיבל ראובן ודאי פטור מלהשלים כשער היוקר כיון שלא אמר שמעון בשעת הנתינה שחוזר בו ונתן לו בסתם ואף במוכר דשלב"ל מבואר בש"ס ופוסקים וכ"מ בב"מ סוף דף ס"ו דאי שמיט ואכל קודם שחזר בו אין מוציאין ועי' בנתיבות סי' רמ"א סק"ד ועוד דכיון שמסר לו הד' כלים בסתם זה עצמו קנין הוא ובודאי על קציצה הראשונה מסר לו כמבואר בסי' רכ"א וסוסי' של"ג. ואין זה דומה למה שהביא שם בש"ך סוסי' של"ג בשם הריב"ש ומהרי"ק דהיכא דהיה הדבר בטל לשעתו לא אמרינן דשתיקה כהודאה דמיא דשאני הכא דעשה מעשה ומסר לו היי"ש ע"ש בש"ך הנ"ל. ועי' בבית מאיר אהע"ז סוסי' קי"ד דהיכא דתלוי בדעת שניהם כמו מוכר ולוקח אף אם היה הדבר בטל לשעתו אם עשה הדבר אח"כ בסתם אמרינן דע"ד קצבה ותנאי הראשון עשה וכ"ש בנ"ד מטעם שכתבתי לעיל. אמנם נלפע"ד דאף אם לא היה נותן לו שמעון כלום מהיי"ש גם כן א"י לחזור כיון שכתוב בהשליסצעטל שחתום עליו שמעון איך שמכר שמעון לראובן כו"כ יי"ש הוי כמו שכתוב מכרתי או נתתי שהכריע הרמ"א בסי' ס' סעיף וא"ו דהודאת הבע"ד כמאה עדים דמי ואמרינן שבודאי נתן לו באופן המועיל וכבר חלקו האחרונים על התומים שם וכתבו שהעיקר כדעת הרמ"א ועי' ברמ"א רסי' רמ"ה. ובתשובת רמ"א סי' צ"ב האריך וכתב דכל הפוסקים מסכימים להראב"ד דאם כתב מכרתי מועיל מטעם הודאה. וא"כ בנ"ד אפילו מודה ראובן או ידוע בעדים שלא היה לו אז לשמעון יי"ש מ"מ י"ל שהודאת מכרתי מהני לומר שהתחייב א"ע ליתן וכ"כ בתשו' רמ"א שם ומכ"ש אם לא נודע ולא הודה ראובן דאמרינן דבודאי היה לו יי"ש וגם מכ"ש שנכתב בלשון הכתב שנעשה באופן היותר מועיל דודאי מהני דאמרינן שאמר בלשון חיוב שמתחייב עצמו וליתן לו יי"ש ועי' ברמ"א סי' רי"ב סעיף א' וכ"כ בתשו' נ"ש סימן מ"א. שוב פלפל אם לזכות את ראובן מטעם קנין סטימתא אף בדשלבל"ע כמ"ש בתשו' הרא"ש (הבאתיו בדיני דבשלבל"ע כלל כ"ד) והסוחרים נהגו למכור זל"ז יי"ש ע"י שליסצעטליך. אמנם הוכיח דפוסק על הפירות כפי שער שבשוק אין בכלל מקח וממכר כיון שלא מכר לו פירות מיוחדים אינו נופל בזה לשון מכירה והוא רק מתורת חיוב שמחייב עצמו ליתן לו פירות או חטים ופלפל הרבה בזה וסיים שאח"כ מצא כן בתשו' הרשב"א ח"ג סי' ס"ה. אולם כ"ז אם אז יצא השער של היי"ש כפי הפסיקה של המקח שביניהם אז אף אם הודה ראובן שלא היה לו אז יי"ש לשמעון מהני מצד הודאת שמעון בלשון מכרתי אבל אם לא יצא השער בעת הקני' או שהיה השער ביוקר מכפי שמכר לו וידוע שלא היה לו יי"ש בכה"ג מבואר בחו"מ סי' ר"ח דנהי דהמקח קיים מ"מ אין מוציאין הרבית ויתן כשער של היתר א"כ גם בנ"ד אף שכבר נתן כל היי"ש מ"מ כיון שהשליש מעות הדין עם שמעון ליקח ממעות המושלש בעד היי"ש כפי שער היוקר שהיה כיון שלענין איסור רבית לא מהני הודאת שקר של שמעון בלשןן מכרתי שהיה לו יי"ש כמ"ש הט"ז סי' קס"ט ס"ק י"ד ואף שהקצוה"ח בסי' קצ"ד פקפק על הט"ז אין דבריו מוכרחים וכ"פ שם בחוו"ד ס"ק כ"ב ובמקו"ח סי' תמ"ח יעו"ש שהאריך (וצ"ע שלא הביא הגאון המחבר דעת הנקה"כ שם שחולק על הט"ז ופסק דמהני ההודאה). ואף אם שמעון היה מתחייב עצמו בקנס אם לא יתן היי"ש פטור מהקנס כיון שהוא אנוס מחמת איסור אבק רבית:

מה ראובן עשה מקח עם שמעון שיעמיד לו ת"ר עורות. שליש מהם יהיה משקל כל אחד י"ד פונד. ושליש ט"ו פונד. ושליש ט"ז פונד ובל זוג עורות ישלם לו סך כו"כ מחירם. ואח"כ שלח לו המוכר הסך עורות והיה כלם משקלם בשוה כל אחד ט"ז פונד. ועתה הלוקח טוען שלא קיים המוכר כפי המקח לאשר שכולם כבדים. והמוכר טוען הלא השבחתי את מקחך שגלוי וידוע שעורות הכבדים הם ביוקר מהקלים. פסק בשו"ת שער אפרים סימן קכ"א שהדין עם הלוקח שהתנאי הנ"ל הוא קפידא שאפשר שהכבדים אינם ראוים לו למלאכה הזאת שהוא צריך. וחילי' מפ' האיש מקדש התקדשי לי בדינר כסף ונמצא של זהב אינה מקודשת. יעו"ש בגמרא דאיכא דניחא לי' בכספא וכו' עכ"ד. ועיי' בסימן רל"ג סעיף א' ובבאה"ג אות ה'. ועי' בשו"מ מהד"ב ח"א סי' ס"ה בד"ה ובז"ה אנ"י אומ"ר ושם בח"ד סוסי' ק"י ובב"ש סי' ל"ח ס"ק מ"ה:

מו מי שעשה מקח עם חבירו על עורות או יי"ש או תבואה או שאר סחורה להעמיד לו כל משך שנה תמימה הסחורה הנ"ל כפי השער שקצבו ביניהם. ואח"כ נתייקר הסחורה או הוזל. אם כל אחד מחויב לעמוד במקחו. ואם נתייקר או הוזל יותר מכדי אונאה באיזה אופן יכולים לחזור משום אונאה עיין בשו"ת פמ"א ח"ב סי' ח' שבירר וליבן כל פרטי דינים בזה השייכים לחשש רבית. והעלה כמה חילוקי דינים ע"ש באורך וע"ש בסוף התשו' הנ"ל שכ' וז"ל אכן נראה מה שנהגו במדינתינו שעושין מקח עם הסוחרים על עורות. ואותם הסוחרים יהודים עושים על סמך זה מקח עם קצבים עכו"ם על משך שנה תמימה. וביני לביני הוזלו העורות ובדיני הערכאות מחויב הלוקח לקבל העורות מן העכו"ם כפי השטר שביניהם וכיון דעפ"י הלוקח