דברי גאונים רעד

בקנין ואף אם הדרך למכור המקח שקנה מהאדון עפ"י קאנטראקט עפ"י הרוב מוסר להלוקח הקאנטראקט עם צעסיא ואם נכתב בהצעסיא לשונות המספיקים למכירת שטרות מועיל כמבואר בסי' ס"ו סעיף ז' וגם בנתיבות סימן ר"א כתב בפשיטות דבאותיות לא מהני קנין סטימתא ומשמע שם שאף אם המנהג ברור אינו מועיל. ועוד שאף אם היה מועיל קנין סטימתא היינו אם היה מקנה להלוקח החוב שאצל האדון שיהא שלו אף אם יוחלט אצל האדון החטים הנ"ל שלא יהיה לו שום טענה לחזור על המוכר. אמנם עלמא לא נהוג הכי אלא שאם האדון לא יתן המקח חוזר הלוקח על המוכר שלו א"כ אינו קונה החוב רק גוף החטים וזה ליתא במכירה כלל דהא המוכר עצמו אין לו זכות בגוף החטים כמש"ל ע"כ אין לקנין זה מקום כלל לפענ"ד. ע"ש שהאריך בפלפולא חריפתא, ועי' בדיני אונאה כלל וא"ו סי' כ"ז מ"ש בנדון הנ"ל בשם המחנ"א ותשו' שו"מ. ראובן מכר לשמעון מאה כורים חטים גרועים ליתנם לו ביום המוגבל ביניהם וכתבן ביניהם כתב בכל החיזוקים המועיל עפ"י ד"ת ונכתב בו שאם יחזור ראובן מהמקח אזי מחויב ליתן לשמעון סך כו"כ וביום המוגבל בא הלוקח ליקח החטים גרועים ואמר לו המוכר לאשר כי החטים עדיין לא באו לעירו ע"כ אם הוא רוצה דוקא שיתן לו החטים היום אזי יתן לו חטים טובים שיש לו בעין ברשותו בשער שמכר לו הגרועים ושמעון טוען שאינו רוצה בחטים אחרים רק בחטים הגרועים ורוצה הקנס. והמוכר טוען מכרתי לך רעות ונמצא יפות עי' בתשובת בית שלמה חחו"מ סי' צ"ה מ"ש בדין המבואר בסי' רל"ג במכר לו רעות ונמצאו יפות וגם חקר לזכות את המוכר מצד אונס שלא באו החטים ליום המוגבל ע"ש:

לט אחד קנה חפץ מחבירו בקנין המועיל ונתן לו על המקח מקצת המעות והשאר זקף עליו במלוה לזמן וכשהגיע הזמן תבע המוכר מעותיו ואמר לו הקונה החזר לי מעותי ומכור החפץ. ואחר זמן הביא לו הקונה מותר המעות ומבקש החפץ. והשיב לו המוכר כבר מכרתיו ברשותך. פסק בשו"ת הרשב"ש בן הרשב"ץ דהדין עם הקונה דדמי למי שאמר פלוני לנסוב ברתאי והבו לי' ארבע מאות זוזי. אי נסיב ברתא שקיל. אי לא. לא שקיל. וה"נ כיון שאמר החזר לי מעותי ומכור החפץ החזרת המעות הוא תנאי שיתן לו המעות קודם. וכיון שלא החזיר לו המעות תחלה לא קיים התנאי והמכר בטל. שלא היה לו רשות למכרו. ועי' בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"ב סי' ח' שנעלם ממנו תשובה זאת ולפי דעת הש"ך בחו"מ סימן ע"ב ס"ק קי"ד אם הלוה אמר להמלוה למכור המשכון ומכרו מהני אמירתו ועיין בבית יצחק חאו"ח סי' ק"ז דדוקא שלא אמר בדרך כעס אבל באמר בדרך כעס לא מהני כמבואר בסוסי' של"ג גבי פועל וע"ש בפ"ת ס"ק י"ז בשם החת"ס בנדון נבררי הקהל שאמרו לאחד בכעס שמוחלים לו חזקת הקהלה מ אחד שמכר לחבירו עשרה חביות יין. ונתן לו ערבון כסף וגם ת"כ כנהוג בין הסוחרים. רק שהיה המוכר עייל ונפיק אזוזי ערך שמנה ימים וכראותו שאינו נותן לו המעות מכר היין לאחר ביוקר מהראשון. ואח"כ הביא הקונה הראשון המעות. והמוכר טוען כיון שלא זקפתי עליך המעות במלוה והייתי עייל ונפיק אזוזי לא נקנה לך היין וחזרתי בי. עי' בשבו"י ח"ב סימן קע"ח שכתב דביין הוה כמוכר שדהו מפני רעתה דקנה אף בעייל ונפיק אזוזי. וחילי' ממה שאמרו בפסחים דף קי"ג כל מילי זבין ותתחרט בר מיין. ועיין:

בשו"ת שואל ומשיב ח"א סי' רי"ג שמשיג עליו ופסק דגם ביין מהני עייל ונפיק אזוזי. והדין עם המוכר יעו"ש בטעמו:

מא עי' באהע"ז סי' ק"כ בחמ"ח ס"ק ז' ובב"ש ס"ק ג' דאם מכר לחברו חפץ שישלם לו מיד ולא שילם לו מיד הוי החפץ גזל בידו ובטל המקח וכן מבואר בשו"ת ברכת יוסף חיו"ד סימן ס"ב. ובנתיבות סי' ק"צ בביאורים ס"ק ז' וקצ"א ס"ק ג' פסק מכח החמ"ח הנ"ל דאף במכר לו סתם ולא עייל ונפיק אזוזי אם תובע אח"כ המוכר המעות והלוקח טוען שימתין לו המעות שאין לו עתה בטל המקח למפרע והוי גזל. ובספר בית יצחק חאו"ח סי' ע"ד מאות ה' ואילך חולק עליו בכמה ראיות ופסק דדוקא כשהתנה המוכר או עייל ונפיק אזוזי אז בטל המקח דלא כהנתיבות ועמ"ש בכלל קי"ג סי' כ"ד בשם הב"ש ודו"ק:

מב ראובן עשה מקח עם שמעון להעמיד לו סחורה לזמן ידוע ובקנס אם לא יעמיד. ובתוך הזמן בא לוי ואמר לראובן לאשר שברור לי שלא יעמיד שמעון הסחורה. ע"כ אני נותן לך הסחורה עבורו כפי המקח כדי שלא יהיה לך דו"ד על שמעון עבור הקנס. וראובן משיב לאו בע"ד דידי את הלוא אין אתה שליח שלי. עי' זה בדיני קנס כלל פ"ו סי' ג' מ"ש בשם השער אפרים:

מג ראובן קנה משמעון עורות שיש לו בעיר אחרת בקנין המועיל. ובתנאי שיבואו העורות עם העגלות הראשונות שיבאו משם. לאשר שהוא רוצה לשלחם עם שאר סחורותיו למדינה אחרת. ואח"כ לא באו העורות עם העגלות הראשונות. ורוצה הלוקח לחזור בו מן המקח. והמוכר טוען שהמקח קיים כיון שלא היה תנאי כפול עיין זה בדיני תנאי כלל קי"ג סימן י"ד:

מד הקונה מחברו סחורה בתנאי שיתן לו הסחורה בזמן פלוני ועבר הזמן ולא נתן, ורוצה הקונה לבטל המקח והמוכר טוען כיון שלא תבעו הסחורה בזמנו לא הוי עובר על התנאי. עי' בכלל קי"ג סי' ט"ז וסי' י"ז ובכלל פ"ו סי' ד'. ועי' בכלל קי"ג הרבה ענינים הנוגעים לכלל זה דיני קנין מטלטלים. ראובן קנה משמעון אלף מדות יי"ש וקבע זמן לקבלת היי"ש שבכל זמן פלוני יקח עד"מ ה' כלים יי"ש ונתן לו ראובן כל דמי המקח במושלם. וקיבל ראובן בכל זמן הקצוב את הה'