דברי גאונים רעב

בחו"מ סי' ר"ד סעיף י"א שו"ר בפ"ת סי' רצ"ב סק"ה שהביא דבריהם באורך יעו"ש:

לא ראובן קנה משמעון ד' חביות דבש בקנין המועיל לגבות הדבש בעד חובו. והדבש נשאר לע"ע ביד שמעון. ואח"כ בא לוי בע"ח של שמעון לביתו ולא היה שמעון בביתו. ולקח מאשתו הדבש הנ"ל על חובו והוליכו לביתו. ועתה תובע ראובן את לוי להחזיר לו הדבש כי הוא כבר קנה אותו בקנין. ולוי טוען אפשר שמכר לך דבש אחר. עיין בדיני חזקת מטלטלים כלל ל"ו סי' ט"ו:

לב ראובן קנה חפץ מעכו"ם בדמים לבד בלא משיכה ובא שמעון וקנאו מהעכו"ם בדמים ובמשיכה מי קנה. עיין באות עכו"ם כלל ע"ז סימן י"ג:

לג ראובן היה חייב לשמעון שדר בעיר אחרת ופרע לו ובכלל הפרעון נתן לו חפץ בעד כ' זהובים. ואמר לו שמעון שאינו שוה כ"כ. והשיב לו ראובן תוליכהו לעירך ואם אינו שוה כ' זהובים שלחהו לי בחזרה ואני אשלח לך כ' זהובים. ואחר שעברו ג' שנים בא שמעון והביא לו החפץ בחזרה באמרו שאינו שוה אף החצי. וראובן משיב למה לא הודעתני כ"כ זמן ואני קניתי חפץ זה מעכו"ם בהקפה וכבר פרעתי לו. והשיירות מצויות והיה לך להודיעני. עי' בספר זכור לאברהם חו"מ ח"ג ערך פרעון שכתב שלדעתו נראה לכאורה שהדין עם ראובן דודאי בכ"כ זמן ששהה ולא הודיע לראובן מחל מאחר שידע מתחלה שאינו שוה כ' זהובים היה לו להראותו תיכף כשבא לביתו ולהודיע לראובן ומדלא חש להודיעו מסתמא מחל כן נראה מצד הסברא כעת ועדיין יש לראות בפוסקים עיקר הדין עכ"ד. בדין מצא מום במקח ואחר שראה המום נשתמש בו שמבואר בחו"מ סי' רל"ב סעיף ג' דמחל ואינו יכול לחזור בו ע"ש בסמ"ע ובפ"ת ועמ"ש בכלל וא"ו סי' י"א בשם הרשב"ש ותשו' בעי חיי (מבעל הכנסה"ג) ותשובת ד"ח דאף אם אם נשתמש בו רק במקצת המקח אחר שראה המום אינו יכול לחזור שו"ר בתשו' בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא בחחו"מ סי' ס"ב שהביא כן בשם הכנסה"ג בסי' רל"ב ותשו' ב"א סי' ס"א בשם תשו' פ"מ ח"ב סימן כ"ה. ועיין בתשו' ב"ש הנ"ל סי' הנ"ל בעובדא שקנה איש אחד מחבירו ה' מאות מדות יי"ש אקוויט בקנין המועיל וקיבל מקצת היי"ש. ואח"כ לא רצה לקבל מותר היי"ש בטענת מום במקח שכאשר מוזגין האקוויו הנ"ל במים להעמידו על עשרים גראד כדרך המכירה להשותים נשתנה מראיתו למראה גרא"ה ומכר ממנו מעט מעט כנהוג ונשתנה מראיתו כנ"ל. ושאל השואל אולי י"ל דכיון שנשתמש במקצת היי"ש שקיבל ומכר ממנו אחר שראה המום אינו יכול לחזור ומחויב לקבל כל היי"ש. והגאון המחבר האריך שם בפלפול בדין הנ"ל ובדין המ"מ שהביא הסמ"ע בסי' רל"ב באם היה יכול להבחינו. והעלה פיסקא דדינא דהדין עם הלוקח דכאן לא שייך שהיה יכול להבחינו דכיון דהיי"ש שלא קיבל הוא עדיין ת"י המוכר לא שייך עליו שהיה יכול להבחינו. שנית דבעינן נשתמש בו ומה שנשתמש ביי"ש שקיבל אינו מועיל להיי"ש שלא קיבל. שלישית כבר ביארתי דבמום גדול כמו איילונית אף סתמא הוי כהתנה ובכה"ג אינו מועיל מה שהיה יכול להבחינו ובנדון הנ"ל הוא מום גדול דדרך השותים הוא במזיגה על עשרים גראד ואם נתקלקל מראהו ללובן לא יהיה לו קונים. קיר"ה הוקיר שער המלח מכפי השער שהיה. ונתוודע זאת להיושבים במקום מכירת המלח. ונסע איש אחד משם לעיירות הסמוכות וקנה מהם הרבה מלח. וכאשר נתוודע זאת אח"כ להמוכרים רוצים לבטל המקח מטעם אונאה. עי' בתשו' חסד לאברהם מהד"ת חחו"מ סי' ל' שדעת השואל לזכות את המוכרים אף שהוא אונאה בפחות משתות כיון שלדעתו לא שייך בנ"ד השני טעמים שכ' הרא"ש בפ' הזהב למה בפחות משתות המקח קיים וגם מצד אומדנא והגאון המחבר דחה דבריו ופסק דהמקח קיים כמו דקיי"ל דבפחות משתות מחל האונאה:

לד מי שמכר לחבירו בגד בהקפה. והלוקח נתן לו שט"ח על דמי המכר איך שמחייב עצמו לשלם לו לזמן פלוני. ועדיין לא משך הבגד. ועתה הלוקח רוצה לחזור מהמקח. עיין בשו"ת נטע שעשועים סי' ל"ד שפסק דאם לא נכתב שמחייב עצמו לשלם בע"ד הבג"ד רק חיוב סתם ודאי דא"י לחזור מחיובו. אלא אף אם כתוב שחייב דמי המכר בעד הבגד מ"מ השט"ח הוי כמו כסף. כמו שפסק המחנה אפרים. ועי' בשו"ת קול אליהו סימן י"א שהעלה דהוא פלוגתא דרבוותא אם זקיפת המלוה הוי כמו כסף יעו"ש. ובנתיבות סי' ר"ד ס"ק א' חולק על המחנה אפרים יעו"ש. ועי' בשו"ת שו"מ מהד"ק ח"א. ססי' י"ד ובמהד"ג ח"א סימן נ"ט שכתב שהדין ברור כמ"ש המח"א דהוי כמו כסף. ושכ"כ הב"ח בתשו' סי' קמ"ט. ובחיבורו על אה"ע סי' כ"ח. וכ"נ מהש"ך סי' ק"צ ס"ק א' יעו"ש:

לה ראובן מכר לשמעון עשרה כלים של זהב וכסף הכל בעד סך מאה זהובים. ולא היה ביניהם שום קנין לא משיכה ולא כסף רק ראובן מסר לשמעון כלי אחת מהכלים הנ"ל. ושאר הכלים לא היו אז בביתו והבטיחו להביאם לו. ועתה המוכר חוזר בו מהמקח ושמעון מעכב הכלי שבידו כי רוצה בקיום המקח. עי' מהרשד"ם חו"מ סי' קע"ה שכתב דהדבר פשוט דבזה שמשך שמעון כלי אחת לביתו לא נקנה המקח. וגם מי שפרע אין כאן כיון שלא קבל המוכר שום מעות על המקח. א"כ פשיטא שחייב שמעון להחזיר הכלי. או לשלם שיווי הכלי:

ועי' במחנה אפרים ה' קנין משיכה סימן א' בראובן שמכר לסוחר אחד מאה אמות בגד בסך פ' זהובים. ומשך הקונה מקצתו. וקודם שהספיק למשוך השאר חזר בו המוכר או הקונה. והאריך שם לברר דעת הפוסקים. וסוף דבריו