דברי גאונים רעא

בסי' קכ"ה דאפשר אפילו בחוב לא הוי תן כזכי אם כבר היה ביד השליח מקודם ולא מסרו עתה לידו יעו"ש. והנה יפה כוון הנתיבות לדינא שכן מבואר בס' המקח לרבינו האי גאון בשער י"ג והובא דבריו במחנה אפרים הלכות מכירה קנין מעות סי' וא"ו שכתב בהדיא דאם המוכר עדיין לא קבל דמים על המקח אזי צריך שיאמר לו להנפקד תנהו ללוקח דוקא במעמד שלשתן. אבל אם המוכר כבר קיבל דמים סגי שיאמר תן לו אף שלא בפני הלוקח. וביאר שם המח"א בטעם הדבר משום דאפילו למ"ד תן לאו כזכי. הכא שכבר קיבל המוכר הדמים ואסור לחזור בו דקאי במי שפרע תן כזכי דמי. ודמי להא דאמרו בירושלמי והובא בטור בסי' קכ"ה דאם המקבל היה עני. כיון שא"י לחזור בו משום נדר הולך כזכי דמי. עכ"ד בקיצור. הרי מבואר כדברי הנתיבות אבל לא מטעמי'. וע"ש שכתב בשם הגאון הנ"ל דאע"ג דקנה הלוקח. מ"מ אם אח"כ לא נראה המקח ללוקח נהי דמוכר לא מצי הדר בי' מ"מ הלוקח יכול לחזור בו כל שלא נראה בעיניו ע"כ. וסיים המח"א ומשמע דאם כבר ראה הלוקח המקח ואח"כ זיכה אותו ע"י אחר אף לוקח א"י לחזור בו עכ"ד:

ראובן קנה יי"ש משמעון בקנין סטימתא וסילק לו כל המעות. ואח"ז מכר ראובן היי"ש הנ"ל ללוי ושילם לו ג"כ כל המעות ועשו ג"כ קנין סטימתא ונדבר ביניהם בשעת המקח שראובן ימחה אותו לשמעון ששמעון יתן ללוי היי"ש הנ"ל ושלח ראובן שליח עם לוי לשמעון והמחה לו היי"ש שיתן אותו ללוי. ועתה ירד שמעון מנכסיו ואינו נותן היי"ש ללוי. ועתה תובע לוי מראובן שיחזור לו המעות שנתן לו בעד היי"ש הואיל ששמעון אינו נותן לו היי"ש עי' בתשו' חסד לאברהם מהד"ת סי' כ"ה שפסק דהדבר פשוט דהואיל שראובן קנה היי"ש שעומד ברשות שמעון בקנין ובחזקתו קאי בכל מקום שהוא א"כ כשמכרו אח"כ ללוי הוי ממש כמוכר פקדון שיש לו ביד שמעון ללוי ופשיטא דנקנה ללוי בכ"מ שהוא ובאחריותו דלוי קאי. וא"כ בזה דהותנה בתחלה שהוא קונה היי"ש מראובן באופן שהוא יקח אותו מרשות שמעון וכן המחהו ע"י שליח פשיטא שאין ללוי עוד דו"ד על ראובן והיי"ש ברשות ואחריות לוי קאי כיון שקנה היי"ש בקנין סטימתא מראובן ע"ד כן שיהיה היי"ש משומר בבית שמעון. ואפילו אם לא היה שולח ראובן שליח כלל להמחות אותו לשמעון אלא שכן הוסכם ביניהם בשעת הקנין שיקח בעצמו משמעון המוכר הראשון. וק"ו שהמחהו לשמעון ע"י שליחו ודאי אין ללוי על ראובן כלום וע"ל כלל פ"ח סי' ט':

כד ועיין בש"ך סי' קכ"ו ס"ק ק"ה באם הקנה המפקיד להקונה החפץ שביד הנפקד במעמד שלשתן. ואח"כ מעכב הנפקד החפץ עבור שהמפקיד חייב לו. והביא תשו' מהר"ם אלשיך והשיג עליו ופסק דכיון שכבר קיבל עליו הנפקד ליתנו ללוקח שוב א"י לעכב. ועי' בבני ח"י סי' ר' אות ב' בשם מהר"ם הלוי סי' מ"ז ומשמע משם דאפילו לא היה במע"ש. מ"מ אם המוכר והלוקח עומדים בדיבורם. שוב אין הנפקד יכול לעכב דכיון שקיבל עליו ליתנו ללוקח מחל שעבוד החוב מהמטלטלים:

כה ראובן היה לו תבואה בבית שמעון ששכר משמעון בשכירות ונסע שמעון למדינה אחרת במסחרו וקנו בני שמעון התבואה מראובן בכסף לבד ואח"כ מכר שמעון התבואה ללוי ומשך לוי התבואה לביתו ואח"כ נודע שנהרג ראובן קודם המכירה ללוי וטוענים בני ראובן שמאז ירשו שכירות הבית מאביהם וקנה להם חצרם התבואה אף בלי ידיעתם עי' בשו"ת שו"מ מהד"ב ח"ג סי' קכ"ז:

כו היכא דנתן על המקח רק מקצת מעות אם קונה כיון שלא שייך החשש שיאמר לו המוכר נשרפו חטך בעלי' כיון שלא לקח כל המעות ע' בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"ב סי' צ"ט בשאלה הא' וב' דקנה מטעם הנ"ל ולפענ"ד הדין ברור דלא קנה כמבואר בנתיבות סי' קצ"ח בביאורים ס"ק ד' דלא פלוג רבנן בתקנתם. ועמ"ש בכלל פ"ח סי' א' בד"ה ואנ"י אומ"ר:

כז אם קנה אתרוג בעיו"ט בכסף לבד אם קונה קנין גמור מידי דהוי כמו קונה יין לקידוש בע"ש שקונה בכסף כמ"ש בחו"מ סימן קצ"ט ועי' במג"א סי' שס"ט סק"א שהקשה על דין המהרי"ל הנ"ל. ועי' בתשו' בית יצחק חאו"ח סי' ק"ז שתירץ ומסיק לדינא שאם קנה האתרוג בעיו"ט קונה בכסף לבד כמו בקידוש וכ"כ הפרמ"ג סי' תרמ"ו ואם קנה קודם עיו"ט לא קנה בכסף אך אם קנה ממעות קופת הקהל לצורך הקהל קנה דהוי כמו קונה לצדקה כמבואר בחו"מ סי' קצ"ט בקונה לצדקה:

כח לוה שאמר למלוה קנה המשכון בעד החוב אם קנה עיין בדיני משכון כלל נ"ד סי' כ"ב:

כט ראובן קנה משמעון ברזל על הירי"ד ומשך הברזל לביתו. ואח"כ אינו רוצה לשלם לו השער שהתנה באמרו כי לא היה בדעתו לקנות כלל רק לתפוס בעד החוב שמגיע לו משמעון. ושמעון טוען כי המקח קייים ועל החוב יקוב הדין ביניהם ואם יתחייב ינכה לו מן דמי המקח וישלם לו השאר. עי' בשו"ת פמ"א ח"א סי' פ"ב דמשמע דעתו לפסוק שהמכירה בטלה רק ישלם להמוכר היזקו במה שאין לו כעת קונים על הברזל כי חלף זמן הירי"ד ובשבו"י ח"ב סי' קנ"ח השיג עליו ופסק דהמקח קיים ובתשובת בית אפרים חח"מ סי' ע"ו הביאם. ומסיק אליבא דדינא דכל שאין גילוי דעת בשעת המקח או מסר מודעה בפני אחרים שאין בדעתו לקנות הו"ל דברים שבלב ואינם דברים והמקח קיים. וכן פסק בתשו' ברכת יוסף חחו"מ סי' י"ח. ועי' בשו"ת שו"מ מהד"ה סי' פ"ג בד"ה ובחידוש"י אמרת"י. ועיין