דברי גאונים רע

דפשיטא לי' במי שמשך אדעתא שכל מה שיתנו אחרים בחפץ זו אתן גם אני דלא קנה מטעם דהוי דבר שאינו מסוים. לכאורה צ"ע דלמה יגרע מהא דמבואר בטוש"ע סי' ר' סעיף ז' דאם אמר לו הריני מוכר לך כפי מה שישימו ג' אנשים דקנה אפילו אין דמיו קצובים. ויעו"ש בסמ"ע ס"ק י"ד דג' לאו דוקא אלא אפילו כפי שישום אחד. ועי' בסי' ר"ו סעיף ב' ג' ד' וכל המבואר שם אצטריך הואיל ולא מכר לו תיכף רק שאמר כשאמכרנ"ה הרי היא קנויה לך מעכשיו. ולכך אחר השומא צריך למכור מקודם לאיש אחר באותו השומא כמבואר שם סעיף ג'. דאל"ה ודאי שיכול לומר איני רוצה למכור. אבל בסי' ר' מיירי שאמר לו הריני מוכר לך דמכר לו תיכף לכך קנה הלוקח מיד. וכן מבואר בסמ"ע סי' ר"ו סס"ק ה'. וגם לא דמי נדון הרב לקונה דבר שאינו מסיים כמבואר בסי' ר"ט ס"ב כאשר יבין המעיין ואדרבה נ"ד הוא כש"כ מדין המבואר שם סעיף א' דקנה. ואפשר יש לחלק קצת להא דסי' ר' שתלה שער המכירה בשומא ומן הסתם כל הבקי בשומא יודע לשום בשוה עם איש אחר. והוי דבר השוה לכל נפש וסמכה דעתם על השומא. משא"כ בנדון הרב ת"י דאמר כמו שיתן לך אחר דתלה השער כמו שירצה איש אחר לקנות. י"ל דאדם קרוב אצל עצמו וכל אחד רוצה לקנות בזול. ויש קונה אשר נחוץ לו החפץ ההוא לשעתו ונותן יותר ממה ששוה. א"כ יוכל המוכר לומר תמיד אמתין אפשר יתרמי לי קונה שיתן יותר. וי"ל דלכך קרי לי' הרב דבר שאינו מסוים. עכ"פ אף אם נחלק כדברינו שהוא דוחק מאוד נלפע"ד דאם אמר לו אשלם לך כמו שיתן לך איש פלוני מחירו ודאי דקנה. וכעת הנני במהד"ב ואין בידי ספר תומת ישרים לעיין בו. וסמכתי על המעיין:

טז מפקיד שמכר הפקדון להנפקד בלא שום קנין אם קנה הנפקד בתורת קנין חצר או לא קנה מחמת שהוי כאלו השאיל המקום להפקדון להמפקיד וא"כ לא יצא מרשות המפקיד עי' בטו"ז בחו"מ סי' קפ"ט ושם בקצוה"ח ובנתיבות בסוף פתיחתו לסי' ר' ובשו"ת הרד"ם סי' ס"ב ובשו"מ מהד"ב ח"ג סי' ק"ב בד"ה והנ"ה בשנת תרי"ז ובסי' קכ"ו קכ"ז ובתפארת יוסף חיו"ד סי' ל"ד בד"ה אולם עכ"ז:

יז חצר השותפים אי קונה להם הסחורה שמכרו זה לזה עי' בשו"מ מהד"ק ח"א סי' י"ד ובקצוה"ח סי' ר"ז ס"ק וא"ו. ובשו"מ מהד"ב ח"ג סימן ק"ב בד"ה והנ"ה בשנית תרי"ז. ואם יש לאחד קנין ולאחד קנין פירות אי הוי כחצר השותפין עיי"ש במהד"ד ח"ג סי' קכ"א:

יח ע"ד שכתב הש"ך בסי' קצ"ח וסי' ר"ב דאם הקנה לו המטלטלים וחצר כאחד לא קנה ותמה שם הקצוה"ח. עי' בשו"ת שו"מ מהד"ק חיב סי' קט"ו ובמהד"ב ח"ג סי' קכ"א בב' מקומות ובסי' קכ"ז ובתשו' מהרי"א הלוי בח"ב סימן י"ח ובפ"ת סי' ר"ב ס"ק ב':

יט קנין לזמן ומתנה ע"מ להחזיר אי הוי קנין פירות או קנין הגוף עיין בקצוה"ח סימן רנ"ג ובאבני מלואים סימן כ"ח סעיף נ"ג דהוי קנין הגוף. ועי' בשו"מ מהד"ק ח"א סימן רס"ו רס"ז ובמהד"ג ח"א סי' קס"ט ובמהד"ד ח"ג סימן נ"ח ובבית יצחק או"ח סי' ל"ג. ועי' בתשו' בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא בחחו"מ אמצע סי' נ"א שכתב לדחות דעת חכם אחד שר"ל שאם השכיר בית לאחד וכתב לו שהוא משכיר לו הבית מעכשיו אלאחר כלות משך זמן השכירות של השוכר שדר בו עתה דהוי כמו קנין הגוף מעכשיו ופירות לאחר שלשים יום. ודחה אותו הגאון בית שלמה דאף לר"י דקנין פירות כקנין הגוף דמי הוא דוקא כמוכר שדהו לפירותיו אבל שוכר ודאי דאין לו קנין הגוף דהגוף לעולם הוא של משכיר כמבואר בפ"ק דפסחים ופ"ק דע"ז ועי' במג"א סימן רמ"ו סק"ח וכ"כ הר"ן בפ' השותפין דמשכיר יכול לאסור על השוכר בקונם מטעם שהגוף הוא של המשכיר ואין להשוכר רק שעבוד:

כ מי שמכר לחבירו מטלטלים אגב קרקע ונמצא שלא קנה הקרקע כגון שמצא מום בקרקע וכדומה באופן שבטל מכירת או שכירות הקרקע אי שהיה תנאי במכירת הקרקע ולא נתקיים התנאי אם בטל גם קנין המטלטלים כיון דקניינם בא ע"י הקרקע. עי' בשו"ת שו"מ מהד"ק ח"ג סימן ר"ג ועי' בחו"מ סי' קי"ג סעיף ב' ובסי' ר"ב סעיף ז' ובאחרונים שם. וע' בתוס' ב"ב דף מ"ד ע"ב ד"ה דלא הוי ובערכין כ"ט ע"ב ד"ה ולא ידענא ברש"י ותוספת:

כא אם מכר לחבירו דבר ועשה ב' קנינים כגון קנין סטימתא ואח"כ משיכה והמשיכה היה במקום דלא מהני או שעשה קנין המועיל וביקש מהקונה גם קנין כסף ולא היה בידו והבטיחו להביא לו ולא הביא אם מגרע גם לקנין הראשון כמו דאמרינן בנפילה גלי דעתי' דניחא לי' דליקני'. עי' בחו"מ ברמ"א סימן רס"ח. ובשו"מ מהד"ב ח"ג סי' ק"ב בד"ה והנ"ה בעש"ק פ' יתר"ו ובסר"ה והנ"ה בשנ"ת תרי"ז דלא מגרע לקנין הראשון ועיי"ש בד"ה הנ"ה יפ"ה כת"ב מה שמחלק בזה:

כב שנים שהחליפו זע"ז מטלטלים במטלטלים באופן שישלם לו חבירו מותר שיווי הדמים מה ששוה שלו יותר משל חבירו. ולא פסקו הדמים כמה הוא מותר השיווי. וכל אחד משך את המטלטלים של חבירו לרשותו. עיין בשער משפט סי' ר' ס"ק ב' שפסק דלא קנה שום אחד מהם ושניהם יכולים לחזור בהם כל זמן שלא נתפשרו על מותר השיווי אבל משנתפשרו אזי תיכף נקנו המטלטלים לכל אחד מצד שהוא ברשותו:

כג ראובן מכר חפץ לשמעון והחפץ הוא בפקדון ביד לוי והמוכר קיבל דמים על המקח. ואמר המוכר ללוי החפץ שיש לי בידך מכרתי לשמעון תן לו. ע' בחו"מ סי' ר' בש"ך ס"ק וא"ו דלא קנה הלוקח אלא אם אמר לו זכה לפלוני. ובנתיבות שם הקשה על הש"ך דבחוב קיי"ל דתן כזכי א"כ כאן שכבר קיבל המוכר הדמים הו"ל כחוב ושוב כתב לפי מה שכתב