דברי גאונים רסט

והיה ביניהם קנין המועיל אם יכולים לחזור מהמקח מחמת דקיי"ל אין ברירה. ע' בדברי חיים ח"ב חו"מ סי' כ"ד כ"ה ועיין בכלל פ"ח סימן ה' שהבאתי שם באורך:

ועי' בתשו' בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא בחחו"מ סוסי' ע"ד שנשאל באחד שמכר לחבירו כמה קלאפטיר עצים בקנין המועיל והותנה שהברירה ביד הקונה לברר לו הקלאפטירס מאיזה רוח שירצה ואח"כ אמר הקונה להמוכר שבירר לו הקלאפטירס שמונחים בצד דרום ועדיין לא לקחם ולא עשו שים קנין על אמירתו שבירר מצד דרום ואח"כ חוזר הקונה ורוצה הקלאפנוירס שבצד צפון והמוכר אינו רוצה והעלה הגאון המחבר שלפענ"ד הדין עם המוכר מצד הסברא כיון שאחר אמירת הברירה היה רשות ביד המוכר למכור שאר העצים לאיש אחר הה"ד כשהם עדיין תח"י הרשות בידו למכרם ועוד דהא כתב הרשב"א בתשו' הנקרא תולדות אדם סי' פ"ב דבכה"ג אמרינן שנתברר למפרע דהוא הוא שמכר לו בשעת המכירה. ובספר מקור חיים סי' תנ"ד ס"ק ב' ובנתיבות סי' ס"א סק"ג כ"כ מסברא דנפשי' וכבר קרמו הרשב"א בזה. ואף שבתשו' ח"צ סי' ק"ט מבואר איפכא לפענ"ד נראה לפסוק כנ"ל עפ"י הרשב"א. וע"ש בהגה ת בן המחבר. ועי' בס' משפט שלים למחו' הגאון אבד"ק ברעזאן בסי' ק"צ סעיף ח' שהביא ג"כ ד' הרשב"א והנתיבות הנ"ל ועוד מכמה מקומות ובתשו' ב"א חאו"ח סי' מ"ה וחיו"ד סי' ע"א מ"ש על דברי הרשב"א הנ"ל ועי' בכלל פ"ה סי' ז' ובכלל פ"ח סי' ה':

י אם בעינן שיתכוין הקונה לקנות במשיכה בהגבהה או במסירה או במדידה שעושה במטלטלים. ואי מועיל דעת אחרת מקנה לו בלי דעת הקונה עי' בשו"ת ברכת יוסף סימן ט"ז ובדברי חיים ח"א סי' ל"ב ל"ד ובאמרי אש סי' כ"ה ובשו"ת רמ"ץ או"ח סי' א' ובחת"ס ח"ש סי' כ"ח ובשו"ת תפארת יוסף חיו"ד סי' ל"ב ל"ד ועי' בסי' ר' סעיף ז' ח' ובט"ז ונתיבות. ובקצוה"ח סי' רה"ע וסי' רמ"ג ובתשו' מהרי"א הלוי ח"ב סי' קי"ט ועי' בחת"ס חיו"ד סי' שי"ח ובשו"ת שו"מ מהד"ג ח"ג סי' נ"ח בד"ה והנה שאל אותי ובשו"ת מהרי"א אסאד או"ח סי' קפ"ז ובתשו' בית שלמה חחו"מ סי' ס"ד ס"ה ס"ז. ועי' להרב מוצל מאש שנסתפק במי שקנה מחבירו מטלטלים בכסף בלא משיכה. ואח"כ מכר או נתן הלוקה מטלטלים הללו לאיש אחר ומשך זה האחר המטלטלים מבית המוכר הראשון אי קנה במשיכה זאת. או נימא כיון דעדיין לא משך הלוקח הראשון גם השני לא קנה דמכר לו דבר שאינו שלו יעו"ש. והרב קול אליהו בתשובה סי' י"א הוכיח באורך דתלוי בפלוגתא דרבוותא רש"י ותוס' פ' מרובה שפירשו המתני' דנתחייב הגנב במשיכת הכהן או השומר או הבע"ח אלמא דמשיכה לא בעי כוונה לזכות בשביל הגנב שיקנה. וכיוצא בזה כתב בחו"מ סי' שמ"ח. ודעת הראב"ד שם בפירוש המתניתין לא כן הוא וסובר דזכי' בעי כוונה. א"כ גם נדון הרב ממ"א תלי בזה דאם משיכה לא בעי כוונה זכה הלוקח השני יעו"ש באורך. ועי' בחו"מ סי' ר' סעיף ח' י'. ושם בנתיבות. ועי' בכנה"ג סי' קצ"ח. ועי' בפ"ת סי' קנ"ו סס"ק ט"ו ובדיני מי שפרע כלל ס"ג סי' י"ד ועי' בכלל שאח"ז ססי' א':

יא אם משך הלוקח לחצר המושכר לו. אם קנה בתורת משיכה או לא מהני כמו שלא מהני מתורת קנין חצר בחצר המושכר עי' בחו"מ סי' ר"ס סעיף ד' וסי' שי"ג סעיף ג' ושם באחרונים. ועי' בשו"ת הרד"ם יו"ד סימן ס"א שהאריך בזה ומסיק דקונה בקנין משיכה ועי' בש"ך סי' קצ"ח ס"ק ה' וא"ו:

יב מי שקנה מחבירו מטלטלים. ואמר הלוקח להמוכר משוך המטלטלים לרשותי. או מרה"ר לסימנא או הגבה המטלטלים כדי שאקנה אותם וכן עשה המוכר המבי"ט ח"ב ססי' קמ"ה פסק בפשיטות שקנה הלוקח דמה לי אם עשה השליח לאדם אחר למשוך עבורו שקנה כמו שפסק בחו"מ סי' ר' סעיף י"ב. כן הדבר בעשה להמוכר בעצמו שלוחו במטלטלים. או להחזיק עבורו בהקרקע ג"כ קנה. וע' בשער משפט על החו"מ ס' הנ"ל ס"ק ד' שכ' דדין זה תלוי בפלוגתא דרביותא. ועי' בשו"ת שו"מ מהד"ד ח"ב סי' רי"א סד"ה והנה בשנת שהביא ראיה להמבי"ט מהש"ס ע"ז:

יג וע"ש בס"ק הנ"ל שכתב דאם אמר הלוקח להמוכר שלח לי החפץ ביד בנך או עבדך או ביד שלוחך מיד שמסר המוכר החפץ לידם ומשכו או הגביהו. קנה הלוקח החפץ יעו"ש:

יד ראובן עשה שני שליחים שימכרו החפץ שלו בסך קצוב אם יכול שליח אחד למכור החפץ לשליח השני בסך הנ"ל עיין בכלל צ"ה סי' כ"ה טו ראובן דיבר עם שמעון לקנות ממנו פרדה אחת וביקש מחירה סך מנה ושמעון אמר לתת לו רק פ' זהובים. ולא נתרצה המוכר ושוב אמר לו הקונה כמה שירצה איש אחר ליתן לך מחירה. אשלם לך גם אני בלי גרעון ומשך הקונה הפרדה לביתו. ואח"כ חזר בו המוכר ואינו רוצה למכור לו הפרדה. עי' בשו"ת תומת ישרים ססי' קצ"ו שפסק שדבר פשוט הוא שכל מי שמשך איזה חפץ ואמר בשטת משיכה כל מה שיתנו אחרים בחפץ זה אתן לך גם אני דאין המכר מתקיים. דהוי כקונה דבר שאינו מסוים ולא סמכה דעתי' (עיין סי' ר"ט סעיף ב') אבל בנדון זה כיון שהמוכר ביקש ממנו סך מסוים והלוקח הבטיחו פחות. ואח"כ אמר לו באותו מעמד כל מה שיתנו לך אחרים אתן לך גם אני. פשיטא שכוונתו היה כל מה שיתנו לך יותר מהסך שאני רוצה ליתן לך עד הסך שאתה שואל ממני קאמר וא"כ הוי דבר מסוים וקנה כפי תנאו. ומה שנשאר לחקור בזה הוא אם מצא המוכר מי שרוצה ליתן יותר ממנה. אם מחויב הלוקח לתת לו אותו התוספות ולא הכריע בזה כלום יעו"ש. והנה מ"ש בתחלת דבריו