דברי גאונים כו

לו המעות אף שהמוכר הוא אנוס והאונס בא לו מצד הלוקח מ"מ כיון שלא נתקיים התנאי המכירה קיימת. וראיה ממוכר בית בבתי ערי חומה שגואל רק תוך י"ב חודש וכיון שראה הלל שהיה הלוקח מטמין עצמו תוך י"ב חודש כדי שיהיה הבית חלוטו לו תיקן הלל שיהא המוכר חולש מעותיו בבית הלשכה נמצא שקודם תקנת הלל אף שהמוכר היה אונס מצד הלוקח מ"מ כיון שלא נתן המעות ללוקח המכר קיים והבית מוחלט וה"ה בנ"ד:

אולם אף לדעת הרמב"ן ורמזו בב"י סי' ר"ז אות מ"ב שנראה שחולק על הרשב"א הנ"ל. אפשר דלא פליג רק בנידון דידי' שהאונס בא מצד הלוקח שלא רצה לקבל המעות ולמה יפסיד המוכר. אבל בנ"ד שלא בא האונס מצד הלוקח רק מאליו למה יפסיד הלוקח בחנם כיון שהוא לא פשע ובהא מודו כולם. ע"כ תורף תשובתו ועיי"ש שהאריך בזה. והנה בטעם ראשון שכתב משום שהיה אונס דשכיח בזה ודאי דבריו נכונים:

אמנם מ"ש בטעם השני אף דהוי אונס מ"מ כיון שלא קיים התנאי חייב לשלם ונסתייע מתשובת הרשב"א ז"ל. אם לדין יש תשובה די"ל דהרשב"א לא כתב כן רק בנידון דידי' שהוא בא להוציא הקרקע מהלוקח שהוא מוחזק בה מצד מכירה ודאית וכל שלא קיים התנאי אף שהיה אנוס מ"מ לא הוי כאלו קיים התנאי כדי לחייב את הלוקח להחזיר לו הקרקע ואף דקיי"ל דקרקע בחזקת בעלים עומדת היינו אם הוא ספק בגוף המכירה אבל כאן הרי המכירה הוא ודאית והלוקח מחזיק בה כדין וזה בא להוציא ממנו מצד התנאי והרי לא קיים התנאי ועיין בנתיבות סי' נ"ה ס"ק א' שהשיג שלא כד"ת על דו"ז בקצוה"ח ונעלם מהנתיבות דברי הרשב"א שהביא הבני חיי בטעם בתי ערי חומה ודמי למה שכתב הרשב"א בתשובה סי' תתקע"ב בשנים אומרים שהיה תנאי במכר ושנים אומרים לא היה תנאי דהואיל והלוקח מוחזק בקרקע מצד המכירה שהוא ודאית רק שעדים מכחישין את עצמם בתנאי אף שלפי דברי העדים שהיה תנאי המכירה בטלה וחוזר הקרקע לבעלים הראשונים מ"מ אין מוציאין מיד הלוקח מספק. ועיין בשו"ת מהראנ"ח ז"ל ובשו"ת פ"מ שלמדו מזה דבכל ספק בקיום התנאי מוקמינין לי' בחזקת הלוקח. ועיין משל"מ פט"ו מה' טוען ונטען שהאריך בזה. נמצא בנדון הרשב"א דהלוקח הוא מוחזק והמוכר בא להוציא ממנו בטענת שהיה אנוס בתנאי דמי קצת למה דקיי"ל והובא בש"ך סי' כ"א דאונס רחמנא פטרי' אמרינן אבל אונס רחמנא חייבי' להאחר ע"י אונס של זה לא אמרינן. וע' כלל זה סי' ח' מה שהבאתי בשם הרב בית יהודה בענין שהיה אונס בתנאי. שדקדק בלשונו לזכות את הלוקח וכתב דכיון שהקרקע עומד ביד הלוקח והמוכר בא להוציא ממנו בתנאי חזרת המעות אין להוציא מן הלוקח עד שיתקיים התנאי ממש ומה איכפת לן אם היה אנוס הא בעינין שיבואו המעות ליד הלוקח ואז יסתלק מהקרקע עכ"ל. והוא ממש דברי הרשב"א שהביא הרב בני חיי, אולם בנדון הרב בני חיי הוא להיפך שנתחייב שמעון לראובן שאם לא יעמוד החטים לנהר פלוני מחויב לשלם לראובן במעות מזומנים. ועתה ראובן בא להוציא מיד שמעון מצד שלא קיים שמעין התנאי שפיר אמרינן כיון שנאנס שמעון בקיום התנאי אין ראובן יכול להוציא ממנו דאונס רחמנא פטרי'. אולם לדינא יפה פסק הבני חיי מטעם הראשין שכתב. וע' בסי' שאח"ז מה שהבאתי בשם הרב חסד לאברהם שנשאל בנדון הדומה להא שהבאת בשם הרב בית יהודה. ופסק דאם כתוב בשטר שאם יחזיר המוכר המעות יחזיר לו הקרקע והמכירה בטלה אזי הוי אונס בתנאי והמכר בטל. ולא זכר דברי הרשב"א שהביא הרב בני חיי הנ"ל שגם שם היה כתוב בשטר בלשון שתתבט"ל המכירה. ומ"מ פסק הרשב"א דאין מוציאין מיד הלוקח. וגם הרמב"ן אפשר דלא פליג רק בנדון דידי' שהאונס בא מצד הלוקח כאשר כתבתי למעלה בשם הרב בני חיי. ע"כ לדינא צ"ע אם לפסוק כוותי' ובפרט לפי הסכמת הרב בני חיי. וגם הרב בית יהודה פסק להיפך כאשר יובא לקמן בסי' ח':

ז אחד נתן שטר מכירה לחתנו בעד הנדן על חצי ביתו שמכר לו בעד שני מאות זהובים כסף בתנאי שאם יחזיר לו הסך הנ"ל במשך ארבעה שנים יחזיר לו חצי הבית. והקנין הנ"ל נכתב בלשון אשכנז וגם (אינטאבילירט). ואח"כ מת המוכר בתוך משך הארבעה שנים. וחתנו דר בבית הנ"ל ולא נשאר כי אם יתום אחד והיה חושב שהשטר מכירה ככתב בלי שום תנאי. וכעת נתוודע לו התנאי ורוצה להחזיר לו המעות וכבר עבר זמן הארבעה שנים ואינו רוצה גיסו לקבל המעות. עיין בשו"ת חסד לאברהם סי' ל"ה. שפסק דאם כתוב בשטר בלשון שאם יחזיר לו המעות לזמן הנ"ל יחזור לו הבית והמכירה בטלה. א"כ כיון שמת המוכר בתוך הזמן הנ"ל וקיי"ל דמיתה הוי אונס דשכיחא ולא שכיחא ובדיני ממונות באונס כזה קיי"ל אונס רחמנא פטרי'. א"כ בנ"ד הוי אונס בתנאי והמכר בטל. ומה שדר בהבית עד עתה לא הוי רבית כיון דמותר להוסיף בנדונית חתנים כמבואר ביו"ד סי' קע"ו וסי' קע"ז. ואם נכתב בשטר שאם יחזיר לו מעותיו בזמן הנ"ל יחזור חתנו ויקנהו לו הבית בקנין. אזי המכר קיים. והבית מוחלט לחתנו. כיון דהמכירה אינו תלוי בהתנאי רק שמחמת התנאי מחויב חתנו לחזור ולמכור לו. א"כ כיון שלא נתקיים התנאי אף שנאנס. לא בשביל זה נתחייב חתנו לחזור ולמכור דקיי"ל אונס רחמנא פטרי' אמרינן. אבל אונס רחמנא חייבי' להאחר לא אמרינן. ועיין מש"כ בכלל זה בסי' ו' ובסי' ח':

ח ועיין בשו"ת בית יהודה להגאון מו"ה יהודה עיי"ש סי"ד שנשאל בראובן שמכר ביתו לשמעון ונכתב תנאי בשטר מכירה שאחר ד' שנים יש לו רשות לגאול הבית עד ג' שנים ולא יותר. ואח"כ מת המוכר בתוך הזמן הנ"ל והניח בת קטנה והיא לא ידעה מתנאי הנזכר עד שגדלה והיתה לאיש. ועמדה לערער על המכירה מחמת דאנוסה היתה שלא ידעה מהתנאי. ופסק דכיון