דברי גאונים רסח

והמוחזק יכול לומר קי"ל עי' בתשו' ר"ב אשכנזי סי' ל"ה שהביא בשם תשו' רדב"ז דאם נשבע לפרוע והעני אין זה אונס משום דאונס דשכיח לא הוי אונס וכ"מ בתשו' הרא"ש שהובא בב"י וש"ע חו"מ ססי' צ"ז ושם בב"י הביא בשם תשו' הריב"ש להיפוך וע"ש בתומים מה שחילק וע' במהרי"ט ח"א סי' א' דלא הוי אונס ועי' במחנ"א הל' שבועות סי' י"ב שפסק בנשבע לפרוע ביום פלוני והעני פטור משבועתו דהוי אונס וחילי' מתשו' הרא"ש שהובא בב"י וש"ע יו"ד סי' רל"ב סעיף ט"ז (ועפ"י חילוק התומים בסוסי' צ"ז מיושב שלא יסתרו תשו' הרא"ש אהדדי) וגם הביא סיוע מתשו' הרשב"א וחולק על מהר"ב אשכנזי ומהרי"ט הנ"ל ועי' בש"ך סי' ל"ד סק"ח ובנתיבות סק"ג ועי' בט"ז יו"ד סי' רל"ב ס"ק י"ט ובמג"א סי' ק"ח ס"ק י"א ובקצוה"ח סי' נ"ה ובנתיבות שם ועמש"כ בדיני שבועה כלל ק"ג סי' מ"ב:

יא אם שוגג דינו כאונס לפטרו מן הקנס ואם נאמן לטעון שוגג הייתי עי' בנדרי זריזין בכנויי נדרים ח"ב דף כ"ז ע"א ד"ה הנ"ה מ"ה שחזר שפסק דשוגג לא הוי כאונס לפטרו מממון וגם אינו נאמן לומר שוגג הייתי יעו"ש:

יב אחד מכר לחבירו הסחורה וגם המקום אשר יש לו בשכירות מבעל הכיפה למכור הסחורה במקום הנזכר. והניח ע"ז ערבין וקנס לקיים המקח ושכירות המקום. ואח"כ לא הניח בעל הכיפה את הקונה השני לישב על המקום הנ"ל. ועתה תובע הקונה הקנס מהמוכר. באמרו אתה עשית ערמה עם הבעה"ב לבל יחפוץ בי והמוכר מכחישו ואומר שהוא אינו חייב בדבר. עיין בדיני אונס כלל ח' סי' ט"ו:

יג ב"ד שעשו תקנה והכריזו שכל מי שיעשה מנין בביתו בשבת ויו"ט יתן קנס כו"כ. ובא השאלה אם מתחייב נמי בקנס מי שיש לו איזה אונס שא"י לילך לביהכ"נ ועשה מנין בביתו עיין בשו"ת שב יעקב חח"מ סי' כ"ה שפסק דפשוט דמי שעשה מחמת אונס אין זה בכלל התקנה. אדרבה אין כח ביד הב"ד למחות בו מלעשות מנין כי הוא נגד דת תורתינו. עוד בא בהשאלה מי שעבר כמה פעמים ועשה מנין בביתו אם חייב בקנס על כל פעם ופעם. והשיב דאינו חייב אלא פעם אחד כיון דלא נזכר בכרוז שיהיה חייב על כל פעם ופעם וגם בינתיים לא התרו בו. ועמ"ש בזה בדיני תקנות והסכמות כלל קי"א סי' כ"א:

יד באיזה אופן דנין דיני קנסות בזמן הזה. עי' בדיני דיינים כלל כ"ג סי' ס"א. ושם בדיני מודה בקנס ואם אח"כ באו עדים. ואם חייב לצי"ש אף בזמה"ז שאין דנין דיני קנסות. ואם תפס אי מהני:

טו מי שנשמע עליו דבר עבירה ולא נמצאו עדים בדבר רק שהודה בעצמו. אם יש כח לקנסו על פיו. או דלמא א"א משים עצמו רשע. עי' בזכור לאברהם חו"מ ח"ג ערך קנס. וערך מוסר המתחיל שקרן שהודה שמסר ובברכי יוסף סי' ל"ד אות ל"ג:

קהל שעשו תקנה שלא יביאו יי"ש מחוץ לעיר או שאר תקנה בקנס ועתה נשמע על איש אחד שעבר על התקנה אם רשות ביד הקהל לענוש אותו עפ"י אומדנא או ברגלים לדבר או עפ"י עדים פסולים או בעינן קלא דלא פסק עי' כלל ל"א סי' ד':

טז המהרש"א בחא"ג רפ"ג דקידושין כתב דהפקר ב"ד וקנסות ינתנו לת"ח ולא לעניי ע"ה. ובבר"י חו"מ סי' ב' פקפק עליו והובא בזכל"א חו"מ ח"ב ערך קנס:

כלל פז קנין מטלטלין וקנין דברים א קנין אגב וקנין הגבהה ועוד קנינים אם הוא קנין דרבנן. עי' בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"א סי' שצ"ז:

ב אם קנין דרבנן כגון הגבהה מועיל במקום איסור בגניבה או גזילה. עי' בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"א סי' שצ"ז:

ג אי יכול לקנות בקנין איסורי הנאה כגון חמץ בפסח וכדומה עי' בשו"מ מהד"ב ח"א סי' כ"ח ובנטע שעשועים סי' ז' ובשו"ת שו"מ מהד"ג ח"א סי' קכ"א:

ד בדין אם השליח מכר מטלטלי המשלח בקנין מטלטלים אגב קרקע של השליח שהקנה מקרקע שלו להקונה לאשר כי אין להמשלח קרקע עי' במקו"ח ה' פסח סי' תמ"ח. ובמראה יחזקאל סי' כ"ח שמהני הקנין:

ה כליו של לוקח ברשות מוכר דאינו קונה כמבואר בחו"מ סי' ר' איך הדין אם רשות המוכר מושכר או ממושכן ביד הלוקח אם כליו קונים עיין בשו"ת נטע שעשועים סי' י"ט:

ו משך הלוקח בחצר שאינו של שניהם אך בעל החצר נתן להם רשות למשוך בחצרו אי מהני כמו בחצר של שניהם עי' בסמ"ע סימן קצ"ז ס"ק ד' דמהני והטו"ז בסי' קצ"ח ס"ק ט' חולק ועי' בשו"ת נטע שעשועים סי' למ"ד:

ז ז קנין מטלטלים בהגבהה אי צריך שיגביה הקונה את ידו ג' טפחים או סגי במה שלקח החפץ בידו וממילא ידו מוגבה מן הארץ ג' טפחים ואם יד הוא מטעם חצר ולא בעי כוונה לקנות. עי' בשו"ת דברי חיים ח"א חחו"מ סי' ל"ג ובשו"ת רמ"ץ חאו"ח סי' א' ב' אות כ"ב ובמהרי"ט סי' ק"נ ובנתיבות סי' קצ"ח:

ח קנין שהוא מעכשיו ולאחר שלשים יום במשוכה או חזקה או שטר מהו הדין אם יכול לחזור בו בתוך שלשים. עי' בחו"מ ססי' קצ"ז ובש"ך סי' קצ"ה ס"ק ח' ובשו"ת נטע שעשועים סי' כ':

ט אחד קנה מחבירו תשעים שורים שיבחר הלוקח לעצמו מן מאה שורים של המוכר