דברי גאונים רסז

נדרים ח"ב דף כ"ג ע"ד תשובה ז' מ"ש על הט"ז. איברא דהרב בשער משפט על החו"מ סי' כ"ה ס"ק ה' הקשה מהא דהלוהו על קתא דמגלא ונסכא. אבד הקתא אבד פלגא. מבואר מזה דלא חשבינן לפי ערך. ומכח זה נחית לחלק גם בקנס בין אם נתחייב בהקנס על דבר אחד כגון הא דב"מ ד' ק"ד ע"ב באם אוביר ולא אעבוד אשלם אלפא זוזי ואוביר תלתא. דהקרקע הוא דבר אחד או נדון הט"ז אם לא אשלם החוב. אז הקנס הוא לפי ערך כמ"ש הט"ז. אבל בקתא דמגלא ונסכא שקיבל עליו שמירת שני חפצים או שמכר שני חפצים והתחייב עצמו להעמידם לזמן פלוני ובקנס. ואח"כ העמיד לו רק חפץ אחד. אף שהחפץ שלא העמיד אינו שוה רק חלק עשירית מן החפץ שהעמיד מ"מ חייב לשלם חצי קנס ולא לפי ערך שיווי דמי החפצים עכ"ד. עכ"פ אף לדבריו זכינו בנ"ד שמכר לו חמשים מדות הוי כמו דבר אחד כמו בחוב עשרה זהובים. והדין לחשוב הקנס רק מן המדות שלא נתן:

אולם כ"ז הוא דוקא אם כתוב בשטר בלשון אם לא אתן השזופים אתן קנס. אבל אם כתוב בו אם אעבור אתן קנס. אז הדין שמחויב לשלם כל הקנס אפילו רק בעד מדה אחת שלא העמיד לו. כמבואר שם בט"ז סימן ע"ג שאם אמר שבועה שאפרע לך מנה ביום פלוני ואם אעבור (ר"ל שיעבור על השבועה כן מבואר בט"ז יו"ד שציינתי למעלה) אתן קנס ולא נתן רק המקצת חייב בכל הקנס כיון שהשבועה היתה על הפרעון כולו. וכיון שלא פרע הכל. עכ"פ עבר על השבועה וחייב בכל הקנס. וראיתי לאחד מן האחרונים שגמגם בכוונת דברי הט"ז וכוונתו פשוטה דודאי בין בדין הראשון בין בדין השני השבועה היתה על כל הפרעון. אכן החילוק הוא שבדין הראשון תלה הקנס באם לא יפרע. ונוכל לפרש אם לא יפרע כלל. אבל בדין השני תלה הקנס באם יעבור על השבועה או ה"ה בנ"ד אם יעבור על החוב ובהעברה תליא מילתא ואם חיסר מן הפרעון זוז אחד או מעדה אחת הרי עבר עכ"פ על השבועה או על החיוב וחייב לשלם כל הקנס. שוב בא לידי בשאלה כת"י הגאון מו"ה מנחם ז"ל אב"ד דפה. וראיתי בסופי בקונטרס השאלות שהקשה על הט"ז מדברי הרשב"א בתשו' סימן תק"צ שנשאל בקהל שעשו תקנה בענין מכירת יין ונכתב בהתקנה הרבה תנאים ובחרם ובסוף התקנה נכתב וכל המסרב על כל מה שכתוב למעלה יתן קנס חמשים זהובים ואח"כ עבר איש אחד על אחד מהתנאים ותובעים הקהל הקנס והוא משיב שכיון שנכתב המסרב ע"ל כ"ל מה שכתוב למעלה והוא עבר רק על תנאי אחד אינו חייב בקנס. והשיב הרשב"א ז"ל וז"ל ומה שטוען המוכר כי לא עבר על כל הנכתב איני רואה ממש בדבריו כי מה שאמרו ע"ל כ"ל הככת"ב אינו שיעבור על הכל אלא שכל הנכתב הוא בעונש קנס. ודיבר הכתוב כן אל תטמאו בכל אלה שיש כ"ל. שהוא עומד במקום שו"ם לא תעשה כ"ל מלאכה כאלו אמר לא תעשה שו"ם מלאכה וכו'. אף אנו נאמר כן דכל המסרב על שו"ם מה שנכתב או שיעבור מכל מה שנכתב לעיל עכ"ל ויש שם חיסור איזה תיבות כאשר יראה המעיין שם. והקשה הגאון הנ"ל דלפי דברי הט"ז למה לי' למימר הטעם משום דכ"ל משמעותו הוא לשון שו"ם. הלא בל"ז חייב בהקנס דכיון שהיה שם חרם וקנס א"כ כמו שהחרם היה ע"מ לקיים כל התנאים כן הקנס הוא לקיים הכל ואם עבר על תנאי אחד חייב הקנס עכ"ד. ואני אראה ולא אבין אדרבה מהרשב"א יש ראיה גדולה לדברי הט"ז דהא כל עיקר השאלה בנוי רק הואיל וכתוב בהתקנה שמי שיסרב ע"ל כ"ל הנכתב למעלה יתן קנס אבל אם היה כתוב רק על הנכתב למעלה בלא תיבת כ"ל פשיטא לי' דחייב בקנס. א"כ יקשה מהא דב"מ באם הוביר תלתא דמשלם תלתא דקנסא הרי שהקנס הוא לפי ערך כמו שהוכיח הט"ז בדין הראשון א"כ זה שעבר רק על תנאי אחד מן התנאים למה ישלם כל הקנס. אע"כ אנו מוכרחים לחילוק הט"ז דכיון שכתוב בהתקנה כל מי שיעבור. שהוא מסרב כמבואר שם דחד לישנא הוא. א"כ אף שעבר רק על תנאי אחד עכ"פ עובר מקרי וחייב בכל הקנס. אכן השאלה היה מצד שכתוב בפירוש ע"ל כ"ל מה שנכתב למעלה א"כ י"ל דהוי תנאי בקנס שלא ישלם רק אם יעבור על הכל. ובודאי גם הט"ז מודה בנדון דידי' שאם כתוב בפירוש ואם אעבור על השבועה ול"א אשל"ם כלל דפשיטא דפטור. כן בנדון הרשב"א. ולזה השיב דמשמעות כ"ל הוא לשון שו"ם דבר ג"כ במשמעות הקרא. והוא פשוט בכוונת הרשב"א לפע"ד:

ועפי"ז עולים יפה דברי הב"ש באהע"ז סימן נו"ן ס"ק י"ד שכתב וז"ל אפילו אם הוא רוצה לישא רק רוצה לשנות על קצת התנאים חייב בבושת וכו' עכ"ל ויובן ע"פ דברי הט"ז הנ"ל דכיון שכותבין בהתנאים כל מי שיעבור א"כ אף בתנאי אחד עובר מקרי. אולם מהטעם שכתב ב"ש נראה דדעתו אף היכא שלא כתב כן חייב בהקנס ודו"ק:

י מי שנתחייב בקנס אם לא יבא ביום פלוני לשלם חובו. שמבואר בסימן כ"ה ס"א דאם נאנס ולא בא דפטור. עיין בדיני אונס כלל ח' סי' י"א מ"ש דגם בחלה בנו או אשתו או שהיה ירא מאונס ממון הוה אונס ופטור:

שמעון נתן לראובן מקצת מעות מהמגיע לו על מקח או על חוב. וחייב את עצמו שאם לא ישלם לו מיתר המעות עד יום פלוני אזי המעות שנתן יהא מוחלט ומחול בידו. וכן כיוצא בזה אם התחייב עצמו בקנס אם לא יתן המעות עד יום פלוני ועבר הזמן ולא נתן המעות וטוען שמעון שהוא אונס מחמת שהעני וירד מנכסיו ולא היה לו לשלם אם זה הוי אונס עי' בתשו' בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא בחחו"מ סי' צ"ד שמביא פלוגתת הגאונים בזה