דברי גאונים רסו

ועדיין לא יצא השער שבשוק והמוכר אין לו בעין אותן הפרות שמבואר בסימן ר"ט שאסור משום אבק רבית ובא השאלה אם המוכר התחייב עצמו בקנס אם לא יתן הפירות לזמן הקצוב ונעשה באופן דלית בי' אסמכתא. עי' בתשו' בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא בחחו"מ סימן פ"ח ופ"ט (הבאתי דבריו באורך בכלל פ"ז סי' מ"ד) דכל היכא שיש איסור אבק רבית לא מהני הקנס ופטור מהקנס דהוי אנוס מחמת האיסור:

ד ראובן התחייב עצמו בקנין ושבועה ובשטר ליתן לשמעון סחורה ידועה לזמן המוגבל ואם לאו יתן לו קנס כו"כ ונעשה באופן המועיל דלא להוי אסמכתא. ועבר הזמן ולא נתן הסחורה ותובע שמעון הקנס. וראובן משיב שאינו חייב בקנס כיון ששמעון לא תבע ממנו הסחורה ביום המוגבל. עיין בשו"ת עבודת הגרשוני סימן ז' שנסתייע מתשובת הרא"ש כלל ח' סימן ו' והובא בחו"מ סי' ע"ג בראובן שנשבע לשלם לחבירו לזמן פלוני ועבר הזמן ולא פרעו כי לא תבעו חבירו דלא עבר על שבועתו כיון שלא תבעו. א"כ ה"ה בנ"ד שלא תבע שמעון הסחורה ליום המוגבל לא עבר ראובן על התקשרותו. והוה מדעתו של שמעון. וממילא ששמעון מחויב לקבל הסחורה עכשיו אף שעבר הזמן עכ"ד. ועי' בסמ"ע וש"ך סימן ע"ג סעיף וא"ו וסעיף ח'. והנה לפי מה שהוכיח שם בשער משפט ס"ק יו"ד מתשובת מהרי"ק דהיכא דהמלוה דר בעיר אחרת אז אף אם לא תבעו עובר על שבועתו דלא נחית המלוה להלוות אדעתא שיצטרך לילך למקום הלוה לתבעו. א"כ יש ללמוד גם לנ"ד דוקא שהמוכר והקונה דרים בעיר אחת. אבל אם שמעון המוכר דר בעיר אחרת ודאי דלא נחית אדעתא לילך לעיר המוכר לתבוע סחורתו אם המוכר התחייב עצמו להעמיד לו הסחורה לעירו:

איברא דבעיקר הדין שפסק הרב עבה"ג מכח הראיה שהביא מתשובת הרא"ש צ"ע מאוד לדינא כי הוא דרך בעקבות הסמ"ע שם ס"ק י"ט והש"ך. אולם הט"ז משיג על הסמ"ע והוכיח מתשו' הרשב"א דעובר על השבועה אף שלא תבעו. וכן הסכים עמו דו"ז בקצוה"ח ס"ק ו' ויעו"ש בהגהות אמרי ברוך על הסמ"ע הנ"ל שהביא בשם הש"ג ובשם הריא"ז. וגם מתשו' הרשב"א סי' תר"ע. וסי' אלף י"ח דמוכח שא"צ לתבעו. וכתב שם שגם מתשו' הרא"ש הנ"ל אין ראיה שצריך לתבעו כאשר יראה שם המעיין בטוב טעם. ע"כ צ"ע לדינא. שוב ראיתי בשו"ת גבעת פנחס סימן ע"ד וסימן ע"ז בענין שידוכין שאחד מהם עבר על זמן הנישואין המוגבל בהתנאים. שלמד מסמ"ע הנ"ל דבלא תביעה לא מקרי עובר על תנאי יעו"ש שמטעם זה פטר את המשודך מן הקנס כיון שחבירו לא תבעו יעו"ש באורך ועיין בסי' שאח"ז (ועי' בכלל קי"ג סי' ט"ז וסימן י"ז):

ה כת"י שנכתב בו שיפרע הלוה לזמן פלוני בקנס מאה זהובים להקדש. עי' בשו"ת חית יאיר סי' קנ"ג שכתב דמסתמא הלוה משתעבד להקדש שבקהלה שלו. ואין בו משום אסמכתא. ומוטל על הגבאי לתבעו דכתיבה כאמירה לענין נדר. כ"ש לענין הקדש לעניים די"א דגם במחשבה מחויב לקיים. ומ"מ אפילו עבר הזמן אם לא תבעו הגבאי צדקה הקנס אינו עובר עליו. ואחר שעבר הזמן ונתחייב בהקנס. אין ביד המלוה למחול ללוה. משא"כ קודם זמן הפרעון רשאי המלוה למחול או להרחיב לו הזמן. ועיין ביו"ד סי' רל"ח ובחו"מ סי' ע"ג. ועמ"ש בסי' שלפ"ז. ועי' בדיני אסמכתא כלל א' סי' י"ט אם יש אסמכתא בהקדש:

ו איש אחד קבל בערכאות את חבירו על שביזה אותו וקנסו אותו בערכאות שיתן להשופט עשרה זהובים ויחלק השופט מחצה לעניי עכו"ם ומחצה לעניי ישראל ושלח השופט המחצה להרב לחלק לעניי ישראל והנקנס טוען שהרב יחזיר לו כי באונס נתן להשופט כי חבירו שקר טען עליו. עי' בשו"ת רמ"ץ חחו"מ סי' ז' שקנו העניים וא"צ להחזיר לו:

ז כת"י שנכתב בו שיפרע לזמן פלוני. ובקנס מאה זהובים להשררה אם לא יפרע אם מותר למלוה לתבוע אותו בערכאות. וגם אם סירב הלוה לילך עמו לב"ד והלך המלוה בערכאות ונתחייב בהקנס. ואם מותר למלוה לגלות להשררה מהקנס הזה. עי' כ"ז בחוות יאיר סי' קנ"ג:

ח כתב בלקוטי מהרי"ל בלקוטי דינים בשם מוהר"ש דאם כתוב בשטר הפשרה שהוא מחויב לפרוע לחבירו סך כו"כ לזמן פלוני וגם שאר תנאים ואח"כ נכתב בקנס אם לא יקיים. ועבר הזמן ולא פרעו. שלא נתחייב בהקנס אם קיים שאר התנאים ולא עבר עליהם דמצי למימר זוזי אנסוהו מאחר שלא הוקנס בפירוש על הפרעון והובא בשער משפט על החו"מ סי' י"ב ס"ק ד':

ט עובדא בא לפני בשנים שנתעצמו בדין שאחד מכר לחברו חמשים מדות שזופים יבישים. והתחייב עצמו המוכר בכת"י להעמיד לו החמשים מדות שזופים לזמן פלוני. ואם לא יתן לו לזמן הנ"ל אזי מחויב ליתן לו קנס. סך חמשים זהובים כסף. ונעשה באופן המועיל דלא להוי אסמכתא. ואח"כ בהגיע הזמן לא נתן לו רק עשרים מדות שזופים. ועתה תובע הקונה כל הקנס כיון שלא נתן לו כל השזופים. והמוכר טוען שהקנס הוא ראוי לחשוב לפי ערך וכיון שנתן עשרים מדות נפטר מעשרים זהובים קנס. ואמרתי דדין זה הוא ממש דין המבואר בט"ז יו"ד סי' רל"ח ס"ק י"א והוכפל בט"ז חו"מ סי' ע"ג סעיף ח' במי שנתקשר בשבועה לשלם עשרה זהובים ביום פלוני ואם לא אפרע אתן קנס לצדקה עשרה זהובים. ואח"כ לא נתן לזמן רק ה' זהובים. ופסק שם הט"ז דהקנס הוא רק לפי הערך שלא נתן. דמה שאמר א"ם ל"א אפר"ע הכוונה אם לא יפרע כלל יתן כל הקנס. אבל אם יפרע קצת ינוכה גם הקנס מאותו מקצת שפרע לפי ערך וכ"כ במשל"מ פ"ה משבועות:

א"כ כן הדין ממש בנ"ד. ועי' בנדרי זריזין בכנויי