דברי גאונים רסא

כלות הזמן עפ"י היתר עיסקא והמלוה אינו רוצה בזה עי' בכלל צ"ג סי' ח':

וע"ש עוד באחד שהלוה לחבירו מעות על ביתו במשכנתא שידור בו בחנם בלא נכייתא ואח"כ נשרף הבית בתוך זמן המשכנתא. ותובע המלוה שיחזיר לו הלוה מעותיו קודם זמן הפרעון. ואם הלוה לו בנכייתא בדרך היתר ונשרף הבית ותובע המלוה מעותיו לאשר שהלוה באופן שיהא בטוח על הבית ועתה שנשרף הפסיד הבטיחות ע"ש מש"כ לחלק בין שלא בנכייתא להלוה בנכייתא:

ד לוה שפרע להערב אם נפטר בזה מן המלוה. עיין בדיני ערב כלל ע"ח סי' ל"ד:

ה אם הלוה אינו רוצה לשלם למלוה עד שיתן לו מקודם השטר. והמלוה רוצה שיתן לו קודם החוב ואח"כ יתן לו השטר. כ' ברמ"א סי' כ"ד סעיף ג' שהדין עם הלוה וע"ש בש"ך ס"ק ה'. ומה שהעיר עליו בהגהות אמרי ברוך. ואני תמה על הגאונים דאישתמיט להו דעת הריטב"א בפ"ב דכתובות דף י"ט שכתב וז"ל מכאן נלמוד שיכול המלוה לעכב שלא יתן השטר ללוה ולא לשום אדם עד שיתפרע עד סוף פ"א ואם חושש הלוה שיפרענו ולא יחזיר לו שטרו יפרענו בפני עדים או בפני בית דין עכ"ל יעו"ש ראייתו וצ"ע. ועתה נדמ"ח ס' ערך שי על החו"מ וראיתי בסי' נ"ד סעיף ג' שכתב שזה אינו דלא אשתמיט להו וכו' וכאן יפה עשו שלא הביאוהו דאינו ענין לכאן דכאן ברמ"א מיירי דמוכן הלוה במעות שבידו לשלם עד פ"א מיד וכו' והריטב"א מיירי דאינו משלם מיד הכל ורוצה להשאר חייב פשיטי דספרא או יותר בזה יכול המלוה לעכב שלא ליתן השטר אפילו ביד ב"ד כדי שימהר הלוה לפרוע מיראתו שהשטר נשאר ביד מלוה אבל בדין הרמ"א שרוצה הלוה לשלם הכל מודה הריטב"א שהדין עם הלוה זהת"ד ע"ש. ובמח"כ לא דק דאיך יכלכל סוף דברי הריטב"א שהביא בעצמו שסיים הריטב"א על מ"ש שלא יתן המלוה השטר לשום אדם (להשליש בידו) עד שיתפרע עד סוף פרוטה אחרונה וע"ז סיים ואם חושש הלוה שיפרענו ולא יחזיר לו שטרו (מבואר כוונתו לכל מבין דכיון שצריך ליפרע לו דוקא כל החוב פן אח"כ לא ירצה להחזיר לו שטרו לפי דינו שכ' שא"צ אף להשליש השטר מקודם ע"ז כתב) שיפרענו בפני עדים או בפני ב"ד הרי מבואר דמיירי שהלוה משלם לו כל החוב ואעפי"כ הדין עם המלוה שא"צ אף להשליש השטר קודם שיפרע לו עד פרוטה אחרונה לכן לא מצא עצה רק שיפרענו הלוה בפני עדים או ב"ד שאז מחויב להחזיר לו תיכף שטרו. וכל הרואה לשון הריטב"א לא יטעה להעמיס בדבריו דמיירי כשהלוה רוצה להשאר חייב לו מקצת מהחוב. ומ"ש בס' ע"ש הנ"ל שהש"ך בסי' נ"ז סק"ד מביא את הריטב"א. אינו ענין כלל לדינא דידן דשם הובא רק לענין הדין שמבואר שם בש"ע דאסור לשהות שטר פרוע משום אל תשכון באהלך עולה אם מותר לעכבו על פשוטי דספרא ע"ז הביא הש"ך דעת התוס' והריטב"א דמותר לעכב השטר אף בשביל פשיטי דספרא:

ו כתב בבני חיי סי' ש"פ אות ב' בשם מהרשד"ם חו"מ סי' שמ"ו וסי' שנ"ח שכ' דמי שיש בידו ממון חבירו. ומתירא שמא יבא לו נזק מצד חבירו ואינו רוצה ליתן לו מעותיו עד שיבטיח אותו. שהדין עמו. וצ"ע בגוף התשובה וכעת אין בידי ס' מהרשד"ם לעיין בו:

ז אפוטרופס שהלוה מעות היתומים. וכעת אין בידו לשלם רק במטלטלים או קרקעות. ע' בשו"ת מהר"ם מלובלין סי' יו"ד שפסק שיכול לשלם במה שיש לו. והרב שער משפט על החו"מ סי' ק"א ס"ק ד' השיג עליו ופסק כיון דהב"ד אבוהון דיתמי נינהו. הוי כאלו התנו הב"ד עם הלוה שישלם דוקא במזומנים. לכן מחויב הלוה למכור ולשלם במזומן. אח"ז יצא לאור ס' פ"ת על חו"מ והובא שם בסק"ב:

מלוה שיש לו שט"ח על הלוה עפ"י נימוסי הערכאות והוא אנטאבילירט על בית הלוה ובאו לד"ת וטוען הלוה אשתבע לי שלא פרעתיך וטוען המלוה שישליש לו מעותיו קודם השבועה והלוה טוען שאין לו מעות להשליש רק שיקח המלוה חוב מהבית אחר שישבע עיין בתשו' חסד לאברהם מהד"ת בחחו"מ סימן ט' שפסק שהמלוה יטיל ח"ר על הלוה אם אין לו מעות. ואינו יכול להשביעו שאין לו מעות מזומן כל שרוצה לסלקו בקרקע כפי שומת ב"ד שהעיקר להלכה בזה כדעת המחבר בסי' ק"א סעיף א' דלא כהש"ך שם. ואחר שיטיל חרם על הלוה שאין לו מעות ישליש הלוה כתב בטוח בתוקף עפ"י נימוסי הערכאות שלא ימחה ושלא יוכל לעשות שום עיכוב להמלוה מלגבות חובו מהבית. ואז ישבע המלוה שלא נפרע ויגבה חובו ע"ש שהאריך לברר דין הנ"ל מטעם שכ' שם. ועמ"ש באורך בענין הנ"ל בדיני שבועה כלל ק"ג סי' כ"ד וסימן כ"ה ובפ"ת סימן כ"ד ס"ק ב' ג' ד':

ח ראובן הלוה לשמעון סחורה או תבואה כך וכך מדות. ואחר ימים הוזלה התבואה. והלוה רוצה להחזיר לו תבואה סכום המדות שלקח ממנו והמלוה תובע מעות כפי שהיה שוה התבואה בשעת הלואה פסק הרדב"ז בח"ג סימן קע"ח שהדין עם הלוה כיון שלא עשה המלוה את התבואה דמים מחזיר לו את התבואה המדות שלקח ממנו. ואם יש עדים שתבע ממנו המלוה את התבואה בזמן היוקר ולא רצה ליתן לו. אז חייב הלוה מדינא דגרמי:

ט גזל אתרוג יפה אם יכול לשלם לו במה שנותן לו אתרוג אחר שאינו שוה כ"כ רק שהוא כשר, וכן אם יכול להחזיר לו אותו האתרוג שגזל לאחר הסוכות ולומר לו הרי שלך לפניך. עי' בדיני גזילה כלל י"ח סי' יו"ד, י"א ועיין בס' יהושע שציינתי שם שמסיק שלאחר סוכות