דברי גאונים רס

לחבירו בעסק החוב או שאין המלוה רוצה לקבל החוב והלוה אינו רוצה לשלם עוד עיסקא שמניח הלוה החוב אצל הב"ד. אם הוי זה פרעון שיפטור מעיסקא וגם נ"מ אם נאנסו המעות מיד הב"ד אם חייב הלוה לשלם שנית. הנה בחו"מ סימן ק"כ ס"ב משמע דפרעון בב"ד הוי פרעון מעליא. אך מהריב"ש הובא בסמ"ע ריש סי' כ"ב משמע דלא הוי פרעון. והרב המחבר השוה מדותיהם שהריב"ש מיירי שהניח ביד דיין אחד כמבואר מדבריו. אבל המחבר מיירי שהניח ביד ב"ד של שלשה דיינים בזה לד"ה הוי פרעון:

ועיין בשו"ת שבסוף ס' עטרת צבי לסי' ק"ך שנשאל בנדון זה שהלוה הניח החוב אצל הרב אב"ד דמתא כדי שלא ישלם עוד עיסקא ואח"כ נאנסו מיד הרב והביא דברי הבית יעקב הנ"ל והשיג עליו במה שרצה לחלק דבסי' ק"כ מיירי דוקא שלא רצה המלוה לקבלם אז פרעון בב"ד הוי פרעון. וגם חילק שם בין מלוה בשטר דאף בלא פרעון בב"ד הוי כגבוי ולכך בב"ד הוי פרעון מעליא. מדברי הרמב"ם הובא בחו"מ סי' רצ"ג סעיף ג' דאם הנפקד הניח הפקדון בבית דין נפטר מאחריות שמירתו. וכתב בבה"ת באורך שהלואה ופקדון שוים בדין זה. וגם מדין הרמב"ם ופסקו בחו"מ סי' שס"ז ס"ב דאם נתן הגזילה לב"ד שיצא ופטור מאחריות הרי דאף היכא שלא סירב המלוה מלקבל וגם אינו מלוה בשטר מ"מ הוי פרעון. וכן פסק במהרש"ך סי' צ"ט. וגם עיין בבה"ת שמביא דברי הרמב"ן והוא בשער נו"ן שממנו מקור הדין שבסוף ק"כ ומפורש שם הן בשטר והן בע"פ. אולם מה שחילק הבי"ע בין דיין אחד לשלשה דיינים. נראה דבנ"ד שהניח ביד הרב אב"ד שהמחום עליהם רבים הוי כב"ד של שלשה והוי פרעון ואפשר שגם הרב בי"ע מסכים לזה עכת"ד. ועמ"ש בזה בזכור לאברהם חו"מ ח"ב ערך פרעון בשם הכנה"ג:

ב בדיני נתינה בע"כ אי שמי' נתינה כמה ענינים פרטיים. עי' בשו"ת שו"מ מהד"ד ח"ב סי' קצ"ד:

ג אם הלוה אמר למלוה הנה מעותיך צרורים בביתי בא וטול מעותיך והמלוה מסרב מלקחתם. ונגנבו או נאבדו. מבואר בחו"מ סי' ק"כ ס"ב דהלוה פטור וע"ש בש"ך ובסמ"ע מה שחילקו להא דמבואר ברמ"א סי' ע"ד ס"ג דחייב הלוה. ועי' בספר דמשק אליעזר שחילק ג"כ דבסי' ק"כ מיירי דוקא שהמלוה מסרב לגמרי שלא לקבלם לכך פטור הלוה. אבל אם המלוה רוצה שיביאם לביתו ויקבלם. חייב הלוה אם נאבדו. ובזה מיירי בסי' ע"ד. וכן הסכים הב"ח. וע"ש מ"ש בנתיבות:

אחד לוה מחבירו מעות על עיסקא וקנה הלוה סחורה בעיר אחרת ע"י שליח ולאשר אח"ז הוכרח הלוה לנסוע מביתו מחמת עלילה קיבל המלוה הסחורה לביתו מיד השליח ואח"כ בא הלוה לביתו וביקש את המלוה שימכור הסחורה כי יש סוחרים במעות מזומנים ויקח לעצמו פרעון חובו והיתרון יתן לו ולא רצה המלוה למכרה. ועתה מכרה בהיזק כי הוזלה הסחורה והמלוה תובע את המגיע לו לתשלום חובו כי כוונתו היה לטובת הלוה שאולי יתייקרה יותר והלוה תובע שאדרבה מגיע לו היתרון שהי' מרויח אם היה מוכרה אז כאשר ביקש אותו למוכרה עי' בתשו' מהרי"א הלוי בח"ב סי' ע"ח שהביא ממהרי"ט בשליח שעיכב הסחורה ולא מכרה והמשלח כתב לו שימכרנה ואח"כ הוזלה שהשליח פטור דהוי גרמא. ומסיק לדינא שהלוה פטור מלהשלים חובו והמלוה פטור מלשלם לו גרם היזק היתרון. ועי' בדיני גרמא כלל ט"ו סימן י"ז שכתבתי שם באורך והבאתי דברי מהרי"ט הנ"ל ואישתמיט לי' להגאון הנ"ל דברי הגאונים שהבאתי שם. וע"ש שדחה דברי השואל שרצה לפטור את הלוה מתשלום החוב מכח הדין שמבואר בסי' ק"כ דאם אמר הלוה למלוה טול מעותיך ולא רצה לקבלם וכן אם אמר לו הנה מעותיך צרורים בביתי בא וטול מעותיך הרי הם ברשות המלוה ופטור הלוה מאונסים יעו"ש:

ועי' בתשוב' בית שלמה חחו"מ סי' ל"ה בראובן שהלוה לשמעון אלף זהו' וכשהגיע זמן הפרעון לא היה בידו לפרוע ונתן ליד המלוה שטר חוב שהיה לו על אדון אחד מסך רב ונתן לו כתב שמגיע לו אלף זהו' עצה"ע על אפותוקי השט"ח מהאדון הנ"ל ומתי שיקבל מעות מהאדון מחויב לשלם לראובן הסך הנ"ל עם העיסקא וחתם שמעון על הכתב הנ"ל וכו' ולוי אחי שמעון נעשה ערב שמתי שיקבל שמעון המעות מהאדון מחויב לסלק החוב לראובן. ועתה נתעשר שמעון ועדיין לא גבה החוב מהאדון. ותובע ראובן החוב שלו משמעון לאשר כי עתה יש לו לשלם ושמעון משיב שכיון שקיבל השט"ח מהאדון באפותוקי כבר נסתלק ממנו עי' בחו"מ סי' קי"ז סעיף א' בדין אפותיקי סתם ושם בשער משפט (הובא בפ"ת סק"א) והסכים הגאון המחבר עם, השואל שבנ"ד חייב שמעון לשלם לראובן כיון שבתחלת הלואה היה בסתם רק אח"כ בזמן הפרעון שלא היה לו לשלם הוכרח המלוה לקבל ממנו השט"ח של האדון פשיטא דיכול המלוה לומר שלא עשה להסתלק ממנו לגמרי וגם עפ"י דין לא קנה השט"ח ודאי יכול לחזור על שמעון. וזולת זה גוף הדין שחילק השער משפט דהיכא דייחד לו גוף הפרעון שמזה יגבה חובו אינו יכול לגבות ממנו משאר נכסים דחה המחבר כל ראיותיו:

אחד לוה מחבירו מעות לזמן שלשה שנים ברבית קציצה שלא היו יודעים מאיסור רבית ובתוך הזמן הנ"ל נתוודע להמלוה שהוא אסור ליקח ממנו רבית ע"כ תובע מעותיו שישלם לו כי אדעתא דהכי להמתין לו בחנם לא הלוה והלוה טוען שהוא רוצה לעשות עמו מעתה עד