דברי גאונים רנז

הוא. (א) בדבר יציאת המשרתת קודם הזמן בטענת הכבדת עול המלאכה. נחזי אנן אם מנהג רוב בני העיר להטיל על המשרתת עול ההוא ניזיל בתרייהו. ואם א"א לברר המנהג. אז אסור לבעה"ב להטיל עליה עול שאינו נוהג בבירור. (ב) ובענין סגירת הלחם במגדל. אם מפורסמת האשה בכך. והמשרתת היא מבנות העיר ודאי סברה וקבלה. ואם לאו ג"כ אזלינן בתר מנהג נשים שהם ביכולת לפי ערכה. ואם הסגירה הוא נגד המנהג אז לא תוכל עשוהו כי בזיזא המשרתת לשאול לחם בכל פעם מגבירתה. (ג) ובענין אם נשבר כלי בית או נגנב או נאבד. אם הבעה"ב יכול לנכות מהמשרתת משכירותה. ע"פ הדין הוה המשרתת כש"ש לחייב בגניבה ואבידה ושבירת כלי ע"י תקלה. אם לא שנשבר מחמת מלאכה או שנודע מי מב"ב שברו וכה"ג. רק ע"פ המנהג רוב נשים אינן מקפידות על דבר קטן. אמנם קיי"ל אין הולכים בממון אחר הרוב. אם יש כמה נשים המקפידות. אבל אם לא נמצאו מקפידות רק אחת או שתים בעיר. נראה דבטלה דעתם אצל כל אדם ולא נקרא רק מיעוטא דמיעוטא ופטורה מלשלם. (ד) ואם שפחה בורחת מגבירתה בתוך הזמן אם דינה כדין פועל שיכול לחזור בחצי היום. הלא ידוע מ"ש בת"ה שכ"ט והובא ברמ"א סי' של"ג סעיף ה'. דמשרתת נקרא דבר האבוד ויעו"ש בש"ך שתמה ע"ז וסיים שהכל לפי הענין ולפי ראות עיני הדיין. והביא בשם מהרשד"ם סי' קי"ט שהדין עם המשרת מפני שהמע"ה. משא"כ אם יש לבעה"ב בידו משל המשרת דאז הוא מוחזק. אמנם אם מיהרה בעה"ב לשכור אחרת ביוקר והמשרתת מבררת שתוכל להעמיד לה אחרת כפי שכירותה הדין עמה ותפסיד בעה"ב המותר (אמה"כ עמ"ש לקמן בסי' הזה בשם המחנה אפרים). (ה) וכן כ"ל עוד שאם יש לבעה"ב שני משרתים או אפי' רק אחד ואינו עשוי רק להשתמש בו מעט מזעיר והוא רק לכבודו. לא מקרי דבר האבוד. וזה בכלל מ"ש הש"ך שם הכל לפי הענין. וכן הדין באם יש לה שתי משרתת וכל זה פשוט וברור. (ו) והיכא דלא הוי דבר האבוד והפועל יכול לחזור בו. וא"כ הבעה"ב מחויב לשלם לו השכירות לפי ערך הזמן שעבד. אין חילוק בין אם הפועל חוזר בו מהיות עוד פועל לשום אדם. או אם הולך מבעה"ב זה ונשכר אצל אחר דין א' להם (אה"כ יעו"ש בטעמו. ועמ"ש לעיל סי' י"ט בשם הכנ"י). (ז) המנהג בכמה מקומות שהמשרתת נותנת משכון לבעה"ב שמשכרת עצמה לה. ומ"מ המנהג שאם בעה"ב הראשונה שעבדה אצלה בזמן הקודם רוצה להחזיקה להבא צריכה השניה להחזיר המשכון למשרתת. ודאי אם המנהג הוא פשוט כן אזי מנהג עוקר הלכה. ואם לאו חזר הדין לסיני. ופעמים רבות שבאו לפני לדין בעה"ב ומשרתת שחזרו בהם פעמים בשאט נפש ולפעמים שחזר הבעה"ב ע"י שאיחר המשרת לבא יום או יומיים. ולפעמים היה שוגג ואנוס ומימי לא פסקתי דין ביניהם רק טרחתי עד שמצאתי פשר דבר. (ח) ונ"ל פשוט שאפילו אם בעה"ב פשע שאין לחייבו רק בדמי השכירות שפסק עם המשרת אבל לא דמי מזונות. שהרי מזונותיו מצוים ולא יחסר לחמו בכל גבול ישראל. וכמה אורחי פורחי בוחרים בזה יותר מהיות משרת ואע"פ דאיהו לאו בר הכי לחזור על הפתחים. מ"מ אין לחייב הבעה"ב עבור מזונות. ותמימים בדעת יבצעו ביניהם לפי הענין. (ט) אם מחסרון השגחת המשרתת נפלה דליקה בבית ונשרפו כלי בית מחויבת המשרתת לשלם. ודין זה מבואר שם בסי' קס"ט. זאת תורת העולה משם לדינא יעו"ש:

שו"ר בפ"ת סי' של"ג ס"ק ח' שהביא מקצת מדברי החוו"י הנ"ל ועוד תשובות האחרונים:

ועי' במחנה אפרים ה' שכירות פועלים סי' זיי"ן שהביא דין התה"ד במשרתת אי הוי דבר האבוד שא"י לחזור בתוך הזמן. וצידד שם לכאן ולכאן. וסיומא דפסקא העלה דמטעם אחר א"י לחזור דהא ודאי ידוע שאין טיפולה של בית שוה בכל הזמנים אלא הכל לפי הזמן ולפי רוב המעשה. ובזמן הרגל הרי המלאכה מרובה וכיון שכן יכול הבעה"ב לעכב על המשרתת שלא תחזור בה בתוך זמנה וכדתניא בפ' הרבית המקבל בהמה דקה מחבירו מטפל בה י"ח חודש ואם בא לחזור תוך זמנו בעה"ב מעכב עליו לפי שאינו דומה טיפולה של שנה זו לטיפולה של שנה אחרת עכת"ד ותימה על הפ"ת הנ"ל שלא הביא דברי המח"א הנ"ל:

כא כבר כתבתי בסי' שלפ"ז אות ג' בשם החו"י שמשרתת יש לה דין ש"ש על כלי הבית באם נגנב או נאבד. ועי' בדיני שומר כלל צ"ו סי' ד' מש"ש בשם שו"ת שואל ומשיב באחד שהוא שכיר אצל בעה"ב לשנה ושכירותו הוא ג' זהובים לשבוע. ושלח הבעה"ב על ידו מעות ליתן לאחד ונאבדו ממנו. והבעה"ב אינו חושד אותו בהעלמה ופשיעה. רק שבא השאלה אם הוא חייב מצד דין ש"ש. ופסק דפשוט דהוי ש"ש יעו"ש:

כב בדיני משרת יחיד וקהל ומתי יכולים לסלקו. עי' בכנה"ג חו"מ סי' של"ג בהגב"י מאות י"ח עד סוף הסימן (ודין מלמד לקהל אם יכולים לסלקו ע"ל בדיני רב בכלל צ"ד). ועיין בשו"ת חות יאיר סי' רי"א שנשאל באחד ששכר משרתת ואח"כ נודע לו שזינתה קודם שבאתה לביתו. ורוצה לסלקה בתוך הזמן. והשיב שיכול לסלקה דכיון דטעמה טעמא דאיסורא צריכה שימור שלא תצא בלילה חוצה גם נמשכו אחריה בביתו פוחזים וזנאים ויש כמה חששות. אבל אם נאנסה חייב לקיימה כל משך זמן השכירות. ואפשר גם בנתפתתה פעם אחת בדרך מקרה וכל ימיה היתה צנועה וגם אחרי כן. שמחויב להחזיקה. רק שלא תצא מפתח ביתה רק ברשות הבעה"ב. ועי' בשבות יעקב ח"א סי' קע"ד שנשאל באחד ששכר משרתת ואח"כ נודע לו שהיא מוחזקת לגנבית אם בעה"ב יוכל לחזור בו. והביא שם דברי החו"י הנ"ל. ומשיג עליו במה דמשמע מדבריו דהא דאין סמפון לעבדים הוא גם בעבד ישראל דאינו כן דלא אמרו רק בעבד כנעני אבל בעברי ודאי דכל ישראל הם בחזקת כשרות. ואם נמצא שהוא גנב או נואף