דברי גאונים רנו

אדר ראשון נשלם השכירות ששים זהו'. וטוען המלמד שכוונתו היה כשכירות החורף שעולה בעד חמשה חדשים ששים זהו' ועתה אינו רוצה ללמוד עם בנו בחודש אדר שני כ"א באופן שישלם לו עוד ג' זהו' בכל שבוע והבעה"ב טוען שכוונתו היה לזמן שלם וא"כ גם חודש העיבור בכלל. עי' בתשו' בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא בחחו"מ סי' קי"ח שהעיר בענין זה כמה הערות והעלה שהדין עם הבעה"ב ומחויב ללמוד בחודש העיבור בלי תשלומין:

טו אם הבעה"ב אמר לפועל לך מעמדי עיין ברמ"א ססי' של"ג שכתב דהוי מחילה. וכתב עליו הש"ך ס"ק מ"ט דאפילו השכירות שכבר נתן להפועל א"צ להחזיר עי' בשו"ת תועפת ראם חחו"מ ססי' ל"ד שכ' על הש"ך וז"ל ודע בני כי מ"ש הש"ך וכו' יש בזה חילוק דודאי היכא דאינו דבר האבוד דבזה הדין דפועל יכול לחזור בו. א"כ ע"כ הכוונה במחילתו שלא ישיב לו השכירות שקבל דאל"ה ל"צ למחילה דידי' דבלא מחילתו יכול לחזור בו. אבל היכא דהוא דבר האבוד שאין הפועל יכול לחזור בו. א"כ כשאומר לו סתם לך מעמדי אין ראיה שמחל השכירות שהקדים לו רק שהרשהו לילך מעמו. ודמי לאומר קרע כסותי דכל שלא אמר לו ע"מ לפטור אמרינן דלא הרשהו רק לקרעו ולא שיפטור מתשלומין וה"ה הכא כנ"ל ברור לדינא עכ"ל:

טז מי שעשה איזה פעולה לחבירו או סרסרות דעל הרוב אין דרך בעיר הזאת ליטול שכר סרסרות. וכן אם איש אחד ביקש מאוהבו שיתן לו סוסו לטעון עליו קצת משא בסתם ונתן לו הסוס ועבר זמן ולא תבע ממנו שום שכר בעד הפעולה או הסרסרות או הסוס ועתה תובע ממנו שכר. וחברו משיב מדלא תבע כ"כ זמן ודאי מחל. עיין בספר זכור לאברהם חו"מ ח"ג ערך שכר שנסתפק בזה אם לדמותו למ"ש בחו"מ סי' קע"ו סעיף מ"ד דאחד מהשותפים שטען סחורת השותפות על בהמתו ונתן בחנותו דנוטל קודם מהשותפות שכר בהמתו וחנותו וגם בסי' רס"ד בהג"ה ססעי' ד' בעושה פעולה לחבירו דצריך לשלם לו ולא יוכל לומר בחנם עשית עמדי. או נאמר כיון דשתק כ"כ ודאי דמחל. או נאמר שצריך לקבל בחרם סתם דמתחלה כשעשה עמו או נתן לו סוסו היה על דעת ליטול שכר דומיא שהביא מהרי"ך וכו' ומהרשד"ם אהע"ז סי' רנ"ג וחו"מ סי' שמ"ה וצ"ע גם בתשובת ב"י. עכ"ד. וע' בחתם סופר חו"מ סי' קי"ט באורך. וע"ל בכלל זה סי' ל"ד ועי' ברמ"א סי' רמ"ו סעיף י"ז ובשו"ת הרד"ם חו"מ סי' ד':

יז מי שנתן לחברו חפץ או ממון בתנאי שיאמר קדיש עבורו לאחר שיפטר לעולמו. ואחר שמת הנותן מת ג"כ אבי המקבל. והמקבל אומר קדיש על אביו ומכוון ג"כ בשביל הנותן. עיין בבני חיי חחו"מ סימן רמ"א בהגה"ט אות כ"ה שהביא בשם מהראנ"ח ח"א סי' ע"ז שפסק דהרי זה קיים התנאי ויוצא בקדיש גם עבור הנותן:

יח ועיין בשו"ת חסד לאברהם חחו"מ סי' מ"ו שנשאל באשה שצותה קודם מותה שפלוני יאמר קדיש עבורה ויתנו לו מעזבונה ארבעים זהו'. והתחיל לומר קדיש ואחר ימים אחדים מת המקבל. ועתה תובעים יורשי המקבל מיורשי האשה הסך שצותה ליתן לו הואיל ולא התנה האשה בתנאי כפול שאם לא יאמר קדיש לא יתנו התנאי בטל והמעשה קיים. והאריך הרב המחבר אם בעינן בזה דיני תנאי. וסוף דבריו מסיק לדינא דהואיל ומת ולא יכול לקיים החוב שעליו לומר קדיש פטורים יורשי האשה מהסך שהבטיחה האשה ליתן. אבל עכ"פ מחויבים ליתן להם בעד הימים אחדים שאמר קדיש לפי ערך הסך שהבטיחה לשנה דכל שקיים מקצת התנאי מחשבין לפי ערך עכ"ד. ועי' בדיני משמעות לשונות כלל ס"ה סי' כ"ד בשם שואל ומשיב בנדון כזה ממש רק ששם העובדא שכבר נתנו להמקבל כל הסך ואח"כ מת באמצע השנה ותובעים יורשי הנותן מיורשי המקבל להחזיר להם יעו"ש:

יט בדין פועל שחוזר אפי' בחצי היום. שמבואר בסי' של"ג סעיף ד' בהג"ה ראשונה בשם ר"י דדוקא בחזר סתם אבל אם חזר מצד היוקר אין שומעין לו. כתב אא"ז בס' תרומת הכרי סי' הנ"ל בשם הרב כנסת יחזקאל בספרו קרית חנה שמחלק דדוקא אם רוצה להשתייר במלאכתו אצל בעה"ב הראשון רק שיתן לו בשער היוקר אמר ר"י לדיני' דאין שומעין לו אבל אם משכיר עצמו לבעה"ב אחר בשער היוקר יכול לחזור בו דאין שם עבד עליו מאחר דבידו לחזור גם מהשני ולילך לאחר. וכן מבואר בחות יאיר סימן ק"ג. ועיין במחנה אפרים הלכות שכירות פועלים סי' ז' בפיסקא המתחלת איבר"א דעדיין שכתב להדיא בנ"ד שהמשרתת רצתה להשכיר עצמה אל בעה"ב אחר ביוקר ופסק מכח דינא דר"י הנ"ל שאינה יכולה לחזור כיון שגילתה דעתה שהוא רוצה עוד לעבוד יעו"ש. ועיין בס' מגן גבורים סי' נ"ג ס"ק ח'. ועי' באמרי אש יו"ד סי' צ"ג שהפועל יכול לומר קי"ל כהחולקים על הר"י ויכול לחזור בו אף מחמת יוקר. ועי' בפ"ת סי' של"ג ס"ק ד' ובשו"ת שו"מ מהד"ב ח"ד סי' נ"ד ובשו"ת מהריא"ז ענזיל סי' ט"ו שפלפל הרבה בדעת הראשונים בזה:

כ אשה אחת קפדנית ורגזנית ולסבה זאת היתה כמה שנים בלי משרתת. ועתה נלאת נשוא עול טפול הבית שכרה בתולה משרתת. ולסיבת הכבדת עול המלאכה חוץ למנהג לפי דברי המשרתת. וגם סגרה הלחם במגדל תמיד ברחה המשרתת כמשלש חדשים קודם כלות הזמן. ויצאה והלכה לבעה"ב אחר לשרת אצלו בעד מזונותי' חנם ובעה"ב הראשונה עכבה בידה בגדי שבת של המשרתת עבור ששכרה משרתת אחרת לג' חדשים שעד כלות הזמן בשכר מרובה יותר ממה שפסקה לראשונה. הנני מעתיק בזה איש בחות יאיר סי' ק"ג שביאר שם דיני משרת בפרטות. והיוצא משם