דברי גאונים רנד

הדמים יעו"ש. וכן הסברא הזאת נותנת גם בלימוד האומנות כמ"ש:

ז עי' באיגרא רמה בשו"ת סי' י"ב בעובדא שהפועל השכיר עצמו אצל אומן לעשות לו מלאכה והאומן קיבל עליו ללמדו האומנות שאף דקיי"ל דפועל יכול לחזור בו בחצי היום כאן יש להם דין שותפים שא"י לחזור בתוך הזמן כיון ששניהם מתועבדים זה לזה הפועל לעשות המלאכה והאומן ללמדו המלאכה ומלמד ג"כ נקרא פועל והוי פועלים זל"ז ועוד כיון שלמדו ע"ד שיהנה בסופו ממלאכתו וכבר קיבל מהאומן מלאכת אומנתו א"י כעת לחזור וראיה ממהרי"ק סימן קפ"א ברופאים שנשתתפו:

ח מי ששכר עגלן עם העגלה והסוסים לנסוע עמו למקום פלוני ואח"כ חזר בו העגלן. ואיזה קנין מועיל בעגלן ועוד דינים. עי' בדיני שכירות בהמה כלל ק"ה:

ט ראובן נגנבו לו חפצים. ונודע לו שהגנב ברח לעיר אחרת ושלח רץ אל שמעון חבירו שדר בעיר ההוא להוציא הגניבה מן הגנב. ואעפי"כ ויפג לבו פן לא ירצה שמעון להטריח עצמו שלח את לוי לאותו העיר להוציא הגנבה והתנה עמו שכל מה שיוציא מהגנב יקח לעצמו שליש אחד. ולראובן שני שלישים. והלך לוי לשם ומצא שכבר הוציא שמעון הגניבה מהגנב. ונתן שמעון הגניבה ללוי להוליכה לראובן. וכעת רוצה לוי ליקח שליש מהגניבה באמרו כיון שנעשה הדבר אחר שהתחלתי השליחות מזלי גרם. וראובן טוען כיון שלא גמר שליחותו אין לו אלא שכרו כפועל פסק בשו"ת זרע יעקב סי' מ"ה שהדין עם לוי דלא דמי לפועל ששכרו להשקות את השדה והלך ומצא שהשקה אותה הנהר דהוא פסידא דפועל וגם קיי"ל בכל מקום (בסי' של"ג של"ד) דהאי ידע והאי ידע הוה פסידא דפועל. דנ"ד כיון שהתנה עמו לשליש הוי כשותף ונוטל כמו שהתנה עמו יעו"ש. ועי' בסי' של"ד ס"ג:

שכר את הפועל שיעשה לו איזה פעולה או טרחא בשליחות וכדומה והבטיח לו חפץ בשכרו שהדין בחו"מ סי' של"ב ברמ"א סעי' ד' שהברירה ביד הבעה"ב ליתן לו או החפץ או דמי החפץ ע"ש בש"ך ס"ק י"ח שחייב ליתן לו דמי שיווי החפץ ולא כפי שיווי השכירות פועל. וע"ש מ"ש דו"ז בקצוה"ח ס"ק ה' וס"ק וא"ו שפסק שאם שכרו שיביא לו את השט"ח לידי גוביינא ויתן לו שכר טרחתו רביעית מן השט"ח וכן אם הבטיח לפועל ליתן לו בשכרו דבר שלא בא לעולם כגון פירות דקל. וגמר הפועל מלאכתו מחויב הבעה"ב ליתן לו חלק רביעית מן הממון שגבה בשט"ח ואינו יכול לסלק לו עפ"י שומא כמה היה שוה חלק רביעית מהשט"ח למכור. וכן בפירות דקל מחויב ליתן לו דמי שיווי הפירות אחר שגדלו כל צורכן ואין שמין כמה שוים הפירות עתה בגמר פעולתו שעדיין לא גדלו והם בזול. ובנתיבות סק"ה חולק על הקצוה"ח. ועי' בתשו' בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא בחחו"מ ססי' ק"כ שפסק כהקצוה"ח ושם בהגהות בנו אות א' הביא שכ"כ הרדב"ז ח"ה סי' ב' אלפים ש"ב. ועי' בנתיבות סי' קע"ו בביאורים סק"ד שהוא עצמו כתב בפשיטות דאם שכר את הפועל והבטיח לו בשכרו ליתן לו כל הפירות שיוציא דקל זה בשכרו (שהוא דשלב"ל) ואח"כ נתברך הדקל והוציא פירות הרבה מחויב ליתן לו כל הפירות שהוציא. ומוכח שם בלשונו דאף מה שנתברך הדקל בפירות אחר שגמר הפועל פעולתו צריך ליתן הפירות או דמי שוויים דאל"כ אין מקום לקושייתו על הרמ"א ע"ש היטב הרי כדברי הקצוה"ח:

י מצאתי בכת"י הרב הגאון מוה' מנחם מענדל זללה"ה שהיה אב"ד דפה בקונטרס השאלות שבסוף חיבורו על הש"ע שבא עובדא לפניו בא' שכתב שטר לחבירו שיתן לו מאה מדות תבואה למכור ובעד שכר טרחו יתן לו בעד כל מדה א' זהב. ונתן לו החצי מהתבואה אח"כ חזר בו ולא רצה ליתן לו יותר וזה תובע שישלים לו המאה מדות. וכתב וז"ל והנה אף שלא כתב בלשון חיוב מ"מ הוי כמו שכירות קבלן והתחיל במלאכה ואינו מוצא שכירות כזה דצריך לשלם לו כפועל בטל. רק נראה לדמות להא דמבואר בסי' ר' סעי' ז' דאם אמר כור בל' סאה בסלע דהוי ספיקא שמא חזר בו ממה שאמר כור בל'. וה"נ הוי חזרה ממש"א ק' מדות. וגם בדין המשכיר בית בשכר י"ב דינרין לשנה דינר לחודש כמו שיש ספק בחודש העיבור כן יש ספק אם המשכיר חוזר קודם השנה אחר כל חודש וחודש כהא דאמר בגמ' מהדר קהדר בי' או פרושי קמפרש עכ"ל. והנה בהא דספון דהוי קבלן ומחויב לשלם לו. הדבר מבואר בנדון כזה ממש במבי"ט ח"א סי' ח' וגדולה מזה שלא היה שם שטר רק בדברים בעלמא ופסק דמחויב לשלם לו כפועל בטל יעו"ש:

יא ועיין בשער משפט סי' של"ד ס"ק א' שכ' בשם הראש יוסף בראובן ששכר את שמעון בעד עשרים זהובים לתקן לו עשרים בגדים להוציא מהם הכתמים ושילם לו מקודם כל העשרים זהובים. וכאשר תיקן שמעון עשרה בגדים אמר לו ראובן שאין לו עוד בגדים ליתן לו כי נפסדו ממנו ותובע שיחזיר לו עשרה זהובים ופסק שמחויב להחזיר לו. והרב המחבר דחה דבריו. ופסק דודאי אם עדיין לא נתן ראובן לשמעון כל שכרו. פטור ראובן מלשלם לו בעד הבגדים שלא נתן לו כיון דאין לו עוד בגדים הוי אונס דקיי"ל דאם שניהם יודעים או שניהם אינם יודעים הוי פסידא דפועל יעו"ש בסמ"ע ס"ק א' ובמחבר סעיף ב'. אמנם אם הקדים לו ראובן כל שכרו פטור שמעון מלהחזיר לו כמבואר שם ברמ"א סעיף א' ויעו"ש בסמ"ע וה"נ בנ"ד כיון ששמעון מוכן לעשות מלאכתו וראובן אין לו בגדים מפסיד:

יב מי ששכר את הפועל לעשות מלאכתו והקדים לו כל שכרו בפני עדים. ועתה