דברי גאונים רנג

שהדבר מבואר ברמ"א ובסמ"ע סי' של"ה ס"ק ט' ושם בנתיבות סק"ג. שו"ר במהד"ג ח"א סי' תס"ט שפסק בסופר שכותב ס"ת לבעה"ב ואינו משלים הכתיבה ואינו שוה לבעה"ב מה שכתב כי הוא רוצה שיהיה כל הס"ת כתב אחד מסופר אחד כנודע. או שהתנה עם הסופר שיהיה הס"ת ארכו כהקיפו או ווי העמודים וכדומה שאין סופר אחר יכול לתקן כזה. בודאי אין מגיע לו גם בעד מה שכתב והביא בריש דבריו את הרמ"א והסמ"ע הנ"ל ושכ"כ גם הט"ז שם:

ג חבורה אחת שכרו את ראובן לעשות להם בגדים מהצמר הבא להם בנדבה סכום כ"כ בגדים בכל שנה. והתפשרו עמו לשלם לו בעד עשיית הבגדים סכום קצוב בכל שנה ושנה. ובכלל הפשרה היה שהחבורה מחויבים ליתן לו איש אחד לעמוד לימינו לצאת ולבא ולשרתו בכל הענינים אשר יצוה עליו. והם מחויבים לשכור האיש ולשלם לו מכיסם. וראובן התחיל לעשות הבגדים וביקש כמה פעמים מהחבורה שישכרו לו איש כאשר הבטיחו לו. ומחמת התרשלות החבורה או מחמת העדר איש הגון לא נתנו לו איש לעזרתו. ועכ"ז ראובן עשה כמה שנים כל סכום הבגדים המוטלים עליו לעשות ולא נגרע מעבודתו כלום. ועתה תובע ראובן מהחבורה שישלמו לו דמי שכירות האיש מכל השנים כפי שהיו צריכים לשלם לאיש. פסק מהרשד"ם סי' שע"ב שהדין עם ראובן ומחויבים לשלם לו יעו"ש ראיותיו בזה:

ד ראובן חכר מהשר לעשות לו בגדים. ונתן ראובן צמר לאומן לטוות. ואחר ימים עבר השר דרך שם וראה שאין הצמר יפה למלאכת הבגדים ולקח הצמר מן האומן בחזקה ושרפה. ועתה תובע האומן מראובן שכר פעולתו שטווה וראובן טוען שכשם שנאנס הצמר שלו. כמו כן נאנס מלאכתו שעשה בהצמר. עי' שו"ת תורת חסד סי' קמ"ב שהעלה דהא דאומן קונה בשבח כלי הוא ספיקא דדינא (וכן העלה הש"ך בסי' ש"ו ס"ק ג') א"כ יכול ראובן המוחזק לומר קי"ל כהפוסקים דאומן קונה בשבח כלי וכל זמן שלא נתן לו המעות לא קנה השבח מהאומן ושל האומן נאנס עכת"ד. ועיין בנתיבות סי' הנ"ל ס"ק ד' שהוכיח מהר"ן דאף אם אומן קונה בשבח כלי מ"מ אם נאנס הכלי מחויב הבעה"ב לשלם לי שכרו ועמ"ש בכלל צ"ו סי' ע"א. ועי' הרבה פרטי ד"נים באומן קונה בשבח כלי בתשו' שו"מ מהד"ב ח"א סי' ט"ז:

ה פועל אחד רצה ללמוד אצל אומן א' מלאכת פאסמא"ן (הוא עשיית בגדים) והתקשר עצמו הפועל לעשות בכל שבוע ק"ע אמות פאסמא"ן ומה שיחסר לו ממדה הנז' ישלם הפועל ההפסד והתקשר ע"ז בק"ס ובת"כ בפ"מ ובכל מיני יפוי כח. ועתה רוצה הפועל לחזור בו באמרו שא"א בעולם להשלים השיעור הנז' והוא קנין בטעות ורוצה לברר זאת עפ"י אומנים. והאומן משיב שאף לפי דבריו הלא התקשר עצמו לשלם ההפסד וע"ז הקנין קיים פסק בשו"ת שער אפרים סימן קמ"ג שהדין עם האומן דלא דמי להני גנני דעבידי חושבנא בהדדי וכו'. וקני מיני' דאמרינן שהוא קנין בטעות היינו דוקא התם שמברר שלא נשאר אצלו כלום. משא"כ בנ"ד שהאומן טוען שישלם לו ההפסד תמורת המלאכה ומה לו למלאכתו. וגם לא דמי למשנה דהפועלים גבי ע"מ שתרדו להים וכו' דכל תנאי שא"א לקיים בסופו אינו תנאי ה"ד התם שא"א לקיים כלל. משא"כ בנ"ד אפשר לקיים קצת התנאי שישלם לו ההפסד והוי כאלו נותן הפסד הפאסמ"ן בעד דמי השכירות שלומד אצלו המלאכה ועי' בחו"מ סי' קמ"ב:

ו איש אחד השכיר את בנו לאומן חייט על שלשה שנים רצופים באופן שילמוד אותו המלאכה וגם יתן לו כסות ומזונות במשך השנים הנ"ל. ובעד זה יהיה לחייט שכרו מה שיסייע לו הנער במלאכתו. והנה שמנה חדשים קודם כלות השלשה שנים ברח הנער מהחייט והשכיר עצמו לחייט אחר בעד שכירות שהחיינו השני ישלם לו. ועכשיו תובע החייט הראשון סך רב בעד המזונות שזנו עד אז. באמרו כי בשנים הראשונות עבדא דנהים כריסא לא שווי'. ועיקר תוחלתו היה על הימים האחרונים שהוא כבר למוד במלאכתו. וגם תובע שכר עבור שלמדו המלאכה. עיין בשו"ת משכנות הרועים שנדפס כעת סי' כ"ג שפסק דהדין עם החייט דהוי כאלו התנה עמו בפירוש שהוא נותן לו המזונות של שנים הראשונים בעד שנה השלישית שיעזור לו במלאכתו ונסתייע לזה מהש"ס ב"מ דף ס"ט ע"א דאם בא לחלוק הוולדות תוך זמנו חבירו מעכב עליו לפי שאינו דומה טיפולו של שנה זו שהוא דקה לטיפולו של שנה שניה. ומהרא"ם וגו"א פ' משפטים בפסוק והפדה יעו"ש. ע"כ הדין ברור שהנער מחויב לשוב אל החייט המלמדו. ובאם לא ירצה לשוב אליו צריך ליתן להחייט כל מה שלוקח בעד שמונה חדשים הללו אצל החייט השני עכת"ד והמעיין שם יראה שסיום התשובה סותר למה שהוכיח בראיות באמצע התשובה דחייב לשלם לו בעד המזונות ובעד לימוד המלאכה שהוא שיעור גדול הרבה משכירות של שמונה חדשים ובאמת תשלומין הללו אינם שוים לבל נפש כי יש נער חריף וקל ללמוד המלאכה שאחר זמן מיעוט יכניס ממלאכתו יותר מדמי שיווי המזונות. לא כן נער לא ידע לאמן את ידיו אף בכלות משך השלשה שנים שישוה מלאכתו אף רק מזונותיו. ומי כחכם יודע פשר דבר התשלומין הנ"ל. כעת יצא לאור תשובות בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא וראיתי בחחו"מ סי' קי"ח שכתב כיוצא בזה במלמד שהיה לו סיכסוך עם הבעה"ב על חודש העיבור אם היה בכלל קציבות השכירות והעיר הרב השואל לומר שהדמים מודיעים. ודחה הגאון הנ"ל שבמלמד לא שייך לומר הדמים מודיעים כיון שיש חריפים ובקיאים וזהירים באומנתם וגם יש להיפוך וגם יש שאין ההפרש גדול כ"כ להכריע בבירור מן