דברי גאונים רנא

בשם הרשב"א ובסמ"ע וש"ך ונתיבות ססי' כ"ח. ועיין בתשובות רמ"א סי' ע"ד באחד שהיה לו טו"ת עם היתומים והיה להם שטר עליו וטען שהוא מזויף ולא היה יכול לברר והתפשרו על כל הטו"ת ואח"כ נתברר לו שהוא מזויף יעו"ש מה שהעלה:

וע"ש בסיום דבריו שכתב הואיל שהיה ליתומים עליו כמה תביעות זולת השטר והפשרה הוה על כל הטענות ביחד מי יאמר שלא היה מפשר עצמו בלא השטר עם היתומים בסך כזה. וכ"כ בזכור לאברהם חו"מ ח"ג ערך מחילה בשם הכנה"ג סי' כ"ה בהגה"ט אות ס"ב שאם התפשר הנתבע מחמת כמה תביעות שהיה לו להתובע עליו ואח"כ נתברר על תביעה אחת שהוא שקר דלא הוי פשרה בטעות. שבשביל שאר הטענות נתרצה בכל הפשרה. ועיין בשו"ת משכנות יעקב סי' יו"ד באחד שטען שנעשה הפשרה על שהדיין הטעה אותו באמרו שאינו ברור לו שיזכה בדין ועי"ז קיבל הפשרה ואח"כ נתברר לו שבודאי היה זוכה בדין. והשיב שאין לבטל הפשרה מחמת טענה כזו דא"כ בטלת כל דיני פשרה דכל מי שמפשר עצמו הוא מטעם שאינו יודע אם יזכה בדין ומספיקא גמיר ומקני. ומה שמוזכר בפוסקים פשרה בטעות היינו בטעות גמור. וכן מבואר בב"י ססי' כ"ה. אולם אם הדיין אמר לו שברור לו שיתחייב בדין ובאמת אינו כן דאי הוי פשרה בטעות. יעו"ש שהאריך ועי' בכלל נ"ז סי' ל"ב שהבאתי כן בשם הרבה גאונים וכן פסק בשבו"י ח"ב סימן קמ"ד בנדון שנשאל שם שכתב שם וז"ל ויעו"ש בב"י (ססי' כ"ה) מבואר דוקא אי איכא לברורי טעותי' אבל אי ליכא לברורי טעותא לא. הרי כל כמה דליכא בירור הטעות לאו כל כמיני' לסתור כח הפשר ואין אחר הקנין כלום. עכ"ל בקיצור קצת. ועי' ברמ"א ססי' כ"ה שכתב ודוקא שגילה דעתו שעשה הפשרה וכו'. ועי' בכנה"ג סימן כ"ה אות ס"א ובתשובת מהר"ם אלשיך סי':

יח פשרה שנתבטלה מקצתה מחמת טעות דמוכח אי נתבטלה כולה. עיין בשבות יעקב ח"ב סי' קמ"ד שנשאל בשני בע"ד שהיה ביניהם פס"ד מהדיינים. ואח"כ קבלו בקנין על פשרנים והתנו עם הפשרנים שלא יעשו שום פשרה על הדברים המבוארים בפס"ד שאין בהם חיוב שבועה רק יפשרו על הדברים שיש שבועות ביניהם. והם עשו פשרה על כל הדברים המבוארים בפס"ד אף שאינם נוגעים לשבועה ורוצה בע"ד אחד לבטל כל הפשרה מחמת זה. והשיב דאף שהפשרה שעשו על הדברים שהם זולת שבועה ודאי בטלה. מ"מ לא בטל מחמת זה שאר הפשר שעשו על ענין השבועות שביניהם והביא שכ"כ במבי"ט סי' קמ"ח להדיא דבמה שטעו הפשר בטל. ולא במה שלא טעו. אולם אם הפשרה תלוי זה בזה כגון שלכך חייבו אותו כ"כ בעד השבועה לפי שזיכו אותו מצד אחר מדברים המבוארים בפס"ד בלא שבועה לחיוב וכיוצא בו אזי אפשר לבטל הפשר מכל וכל. והדבר צריך מיתון ועיון היטב וישוב הדעת בדבר עכת"ד:

ועיין בשאילת יעב"ץ סי' ק"ט שפסק ג"כ דפשרה שנתבטלה מקצתה לא נתבטלה כולה. בנדון שנשאל בראובן שאמר לשמעון לך ומכור לי הסוסים הללו ואני אתן לך שכר מכל סוס שני זהובים. והלך שמעון ומכר הסוסים לשר אחד בהקפה בהסכמת ראובן. וכשהגיע זמן הפרעון הלך שמעון עם השטר אל השר שיפרע לו ופרע לו השר איזה סך ונ"ח לו לזמן ידוע סך שבעה מאות זהו' וכשהגיע זמן פרעון השני אמר ראובן לשמעון לך אל השר לגבות החוב הנ"ל. והשיב שמעון שישלם לו ראובן השכר מכירה כפי שהתנה שעולה כמו הסך שחייב השר ונפל ביניהם סכסוך והלכו לפני הב"ד והתפשרו ששמעון יתן לראובן סך ארבעה מאות זהובים וכל החוב שאצל השר שייך לשמעון ונתן שמעון כתב לראובן על הסך ארבעה מאות זהובים. ואח"כ לא רצה השר לשלם עבור שהסוסים היו רעים ואינה אותו. ופסק שם ששמעון פטור מהכתב שנתן לראובן אף שלא דברו מזה בפירוש בשעת הפשר. מ"מ אונסא דלא שכיחא הוא ולא אסקי אדעתייהו. וראובן מחויב לשלם לשמעון שכר המכירה כפי הפשר שעולה שלשה מאות זהובים יעו"ש באורך:

יט מי שנתן שטר פטורין לחבירו. ואח"כ אומר שטעה בחשבונו ומגיע לו ממון ממנו. ע' בכנה"ג סי' רמ"א בהגהב"י אות י"ח י"ט דאם כתוב בשטר פטורין דאם באולי נשאר לו שום טענה ותביעה וכו' הכל מחול כנהוג לכתוב הוי מחילה ואין כאן קנין בטעות. ועי' בזכור לאברהם חו"מ ח"ג ערך מחילה שנשאל לפניו עובדא כיוצא בזה ונסתייע מדברי הרב כנה"ג הנ"ל וכיוצא בזה מבואר בש"ך סי' כ"ה ס"ק מ"ח בשם בה"ג. וע"ש בנתיבות בחידושים ס"ק ל"ז:

כ הש"ך בסי' י"ב ס"ק י"ב הביא בשם תשובת מהר"ם מלובלין סי' מ"ז דפשרה שבין בע"ד עצמם א"צ קנין. והמעיין במהר"ם יראה שכתב שם הטעם מצד מחילה דמחל התובע ומחילה א"צ קנין. מבואר מזה דדוקא התובע א"צ קנין אבל הנתבע יכול לחזור מחיובו שחייב עצמו ליתן אם לא קיבל בקנין. וכן מבואר סם בנתיבות בביאורים ס"ק ד'. וכן פסקו גדולי האחרונים ה"ה הגאון בנוב"י חחו"מ סימן ל' אות י"ז והלבושי שרד בתשובותיו נאות דשא סימן כ"ז בפיסק' המתחלת והאי דתשובת מהר"ם. וכ"כ בשו"ת שו"מ מהד"ק ח"א ססי' י"ח וכ"נ מהשער אפרים שהבאתי לעיל סי' ט"ו. אולם הרב שער משפט בסי' הנ"ל ס"ק ב' האריך בזה וכתב דאף שהנתבע יכול לחזור בו ולא התובע היינו שאם הנתבע אינו חוזר אז התובע א"י לחזור אבל אם באמת הנתבע חוזר מחיובו שוב אף התובע יכול לחזור ממחילתו ולתבוע הכל ודמי לדין המבואר ביו"ד ססי' רל"ו ברמ"א דשנים שנשבעו זל"ז ועבר אחד מהם על השבועה אף השני פטור אמנם בגוף הדין דהנתבע יכול לחזור אין כן דעתו והאריך בראיות להוכיח דגם הנתבע