דברי גאונים רנ

יחזיקו הראבדא בעד מותר הסכום שעולה דמי השכירות ובהקאנטראקט של האדון נכתב ברמ"ג ורמ"ג לשלם השכירות כל ראטא בזמנו ואם יעברו זמן אחד ולא ישלמו אזי מוחלט הקאפציע וכל העסקים הנ"ל יהיו שייכים להאדון. ויהי לזמן קרוב אחר הפשרה נתגברו המים ועקרו הרחיים ואחר ב' שבועות הגיע זמן הראטא ושלשתן לא נתנו כלום ולכן אין האדון רוצה לתקן הרחיים באמרו שכבר הפסידו העסקים ע"פ הקאנטראקט שלו ומ"מ התחסד עם שמעון ולוי והשאיר להם האוראנדא כמקדם ועתה תובע ראובן ואשתו חלקו בהאוראנדא בשביל היורשים של אשתו. ופסק לזכות היורשים מב' טעמים עי' בדיני שותפים בקרקע כלל ק' סוסי' ז' השאלה הנ"ל בביאור יותר ושם הטעם הראשון:

וטעם השני לפי שלא היה להם כח לראובן ולאשתו למכור או להחליף זכות היורשים קטנים שיש להם בחזקת האוראנדא מאביהם ולקבל תמורתה הרחיים וגם מכירה לזמן מכירה הוא כמבואר בסי' רי"ב ואף שסמכו על שלחנם ויש להם דין אפוטרופס מ"מ בנ"ד פשיטא שאין כח ביד האפוטרופס עפ"י הדין לעשות כן עי' בסימן ר"צ מסעיף יו"ד והלאה ואם עשה מה שלא היה רשאי הכל בטל כמבואר בהראב"ד פי"ח מהלכות נחלות ה"ז והר"מ שם ובפ"י מהלכות מכירה ה"ו ובפרט בנ"ד שהרחיים עומדת להתקלקל בגודל המים ואף שמבואר שם בחו"מ סעיף י"ג דעפ"י ב"ד מותר לעשות מה שירצה פשוט דהני שלשה בוררים לא היה להם דין ב"ד דהא כל אחד קיבל לעצמו בורר להפוך בזכותו ולא היה מפקח לזכות אשת ראובן רק הבורר אחד שלה. וגם לא עלה על לבם שחזקת האוראנדא הוא של היתומים. ועוד דפשיטא דל"ש לומר דהב"ד יש להם כח לעשות בשל היתומים רק ב"ד חשוב והקבועים בעיר שלהם ולא ג' אנשים סתם עי' בגיטין ריש דף ל"ז ובב"ק ריש דף ל"ז וברש"י שם. ועוד דהא הדיוטות הם ואין להם דין ב"ד עי' בש"ך סי' ע"ג סק"מ. ועוד דבנ"ד אין כל היתומים סמוכים על שלחנה כי יתום אחד הוא אצל זקנו. ע"כ כל מה שעשתה הוא והב"ד הכל בטל והיתומים נשארו בחזקת האוראנדא שלהם:

ועיי"ש בתשובת בית שלמה סי' כ"ה בראובן שהיה שותף עם כמה אנשים ובתוכם גם גיסיו הם אחי אשתו בעסק מסחר קרשים שקנו מהמחזיקים מגירות והמוכרים מוסרים הקרשים מעט מעט עד כלות הקיץ. וקודם חג השבועות מת ראובן וחל"ש ורצו השותפים לדחות האלמנה והיתומים מהשותפות. והלכו לדון ופסקו הב"ד שא"י לדחותם משום דא"א בחלוקה ודומה לאוראנדא ורחיים שכתבו הב"ח והש"ך בסי' קע"ו סעיף י"ט דא"י לדחותם ויען שלא רצו השותפים מאז ליתן להאלמנה דבר קצוב בכל שבוע לצורך פרנסתה כפי שמקבלים האחרים. ועצי אותה אף אחיה שתמכור חלק בעלה להשותפים וכן עשתה ומכרה להם ואח"כ חזרה בה מהמכירה. והסכים הגאון המחבר להשואל שהמכירה בטלה שלא היה בכחה למכור חלק היתומים בלי רשות ב"ד. ומלבד זה כתב עוד טעם כאשר אביא בכלל השייך לזה ואכ"מ. אמנם השותפים יקבלו שכר טירחא מחלק היתומים כפי שומת בקיאים. ומ"ש בדין שכר טירחא עי' לקמן בדיני שותפים כלל צ"ח סימן כ"ט וסי' ל"א מ"ש שם בדין זה:

ראובן השיג גבול ושכר חזקת היתומים שנשאר להם מאביהם ותבעה אותו האלמנה לד"ת וטען שקנה החזקה מאביהם ופסקו לה הב"ד שבועה שבעלה לא מכר לו החזקה ואח"כ פשרו הב"ד שיתן לה ראובן עבור היתומים סכים מעות וישאר לו החזקה אם הפשרה קיים. עי' בשו"ת דברי חיים ח"ב חחו"מ סי' כ"ב שהוא פשרה בטעות דמן הסתם התפשרה האלמנה עבור שבועתה ובאמת לא מגיע לה שבועה כי אין הודאתה מועלת לגבי היתומים ואף אין כח בידה לפשר אף אם היא אפוטרופסת. ועי' בכלל ז' סי' י"א ולקמן סי' י"ז ועי' בדין פשרה בטעות בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"א סי' מ"ח ומ"ג סי' ק"ס:

יז פשרה בטעות. עי' בחו"מ סי' י"ב סעיף י"ד ובסוף סי' כ"ה ושם בש"ך ס"ק מ"ח ובנתיבות ובקצוה"ח. ועי' בשו"ת הרדב"ז ח"א סי' רע"א שנשאל בראובן שנתן לשמעון חפץ לשמור בשכר ושמעון מסרו ללוי לשמור ג"כ בשכר. ואח"כ נגנב החפץ מיד לוי ונתיאשו שלשתם והתפשר שמעון עם לוי בעד חלק עשירית ממה ששוה החפץ. וראובן מחל הכל לשמעון ואח"כ נמצא הגנב וגבה לוי החפץ מיד הגנב. ושמעון תובע את לוי וראובן אח שמעון. ושמעון טוען לראובן הלא מחלת לי אף מה ששילם לי לוי. וראובן משיב לכך מחלתי לך בעבור שלא נתן לך לוי רק דבר מועט. ופסק דהחפץ חוזר לראובן דהוי מחילה בטעות ופשרה בטעות. דאלת"ה נמצא שמעון עושה סחורה בפרתו ש"ח:

ועיין בשו"ת התשב"ץ ח"ב סימן ר"ב בראובן ושמעון שותפים ומת ראובן ויורשיו תובעים את שמעון מצד השותפות והוצרך לפשר עמהם עפ"י פשרנים. ואח"כ מצא שמעון כתב הודאה מראובן שכתוב בו שהודה ראובן שקיבל הכל משמעון ואין לו עליו שום תביעה מהשותפות שביניהם ורוצה שמעון לבטל הפשרה מחמת זה. ופסק שהפשרה בטלה אף שאין כתוב זמן בהודאה יכול שמעון לומר שאחר מכתב כת"י ההודאה לא נו"נ עמו כלל יעו"ש כי קצרתי וע"ש בסי' רכ"ח. ועי' כיוצא בזה בתשו' אבני צדק חחו"מ סי' א' בראובן ושמעון שהיה ביניהם הכחשה בענין חזקה וכיוצא והכחיש הנתבע ועשו הב"ד ביניהם פשרה או שהתפשרו מעצמם ביניהם ונתן התובע לנתבע פטורים שהחזקה שייך להנתבע וכיוצא ואח"כ מצא התובע שטרי זכיות בביתו שהם מכחישים את טענות הנתבע ורוצה לבטל הפשרה והפטורים שפסק שהנתבע מחויב לדון שנית עם התובע והפשרה והפטורים בטלים דהוו בטעות עי' בחו"מ סימן י"ב סעיף י"ד ט"ו ושם בב"י