דברי גאונים רמט

על הפשרה לא קודם ולא אח"כ. ועתה אחד מהם רוצה לבטל הפשרה כיון שלא היה קנין והעלה דכיון שחתמו עצמם על קאמפרמוסט הוא ספיקא דדינא. והמוחזק ידו על העליונה הן אם הוא רוצה לקיים הפשרה וחבירו חוזר הן אם הוא רוצה לחזור:

יא בע"ד שקבלו בקנין וחייבו א"ע בכל מה שיאמרו הפשרנים ביניהם. ועתה הנתבע אינו רוצה ליתן מה שחייבוהו באמרו שחייב עצמו בשעת הקנין בדבר שאינו קצוב כי לא ידע כמה יחייבו אותו הפשרנים. עיין בשו"ת מקור ברוך סי' מ"ג שכ' דאף הרמב"ם מודה בזה דהוי דבר קצוב שמאחר שיודעים הסכסוך שביניהם כמה הוא. א"כ כשמתחייבים עצמם הוי אדעתא כמה שיאמרו הפשרנים עד סך התביעה. וכן נראה מדברי הרמב"ם עצמו בפ"ח מה' שכירות בדין המקבל שדה והובירה שמין אותה וכו'. וכן חילק בפסקי מהרש"ך ז"ל הראשונים וכן נראה מדברי מהרשד"ם חו"מ סי' ת"ן. ועיין בדיני חיוב כלל מ"א סי' ח' מ"ש בשם הש"ך וגדולי האחרונים דאף קי"ל כהרמב"ם א"י המוחזק לומר:

יב אם קבלו הבע"ד בקנין על הפשרה אף בלא חיוב ופסקו הדיינים ליתן סך מסוים אך דהוי קנין אתן מהני, ואף אם פסקו ליתן לו בעד תביעתו פירות דקל שהוא דשב"ל מהני כ"כ בשו"ת דברי חיים ח"א חחו"מ סי' ב' ג' ד' ה'. ועיי"ש סי' כ"ו ובהשמטות סי' ל"ו ובשו"ת אמרי אש חחו"מ סי' ד'. ובשו"ת שו"מ מהד"ק ח"ב סימן ב'. ובתשו' בית שלמה בחחו"מ סימן ד' ה':

יג פשרה שעשו הדיינים בקנין אין בה משום אסמכתא וכל מה שבפשרה מחויבים הבע"ד לקיים אף שיש בפשרה חיוב שהוא אסמכתא כגון שאם לא יעשה להתובע דבר פלוני מחויב ליתן לו סך כך וכדומה מ"מ קיים כן יש ללמוד מדברי חיים ח"ב בהשמטות סי' ל"ו ועי' בתשו' בית שלמה חחו"מ סי' ד' ה' וע"ש בסימן ע"ה שלמד מהגמ"ר כתובות סי' ר"צ ופנ"י גיטין דף ע"ה דפסק הדיינים בפשרה עפ"י קבלת קנין אף התנאים שכתבו מחויבים לקיים אף שלא נעשו בדיני תנאי:

יד שנים שחתמו עצמם על פשרה שביניהם שכתבו שם חיובים ותנאים והושלש ביד שליש לתוקף לקיים אינו יכול לחזור מהחיובים וזכה השליש בשביל התובע וידו כיד התובע ע' בחו"מ סי' ר"כ סעיף כ"ה ובשו"ת דברי חיים ח"א חו"מ סי' ב' ג' ד' ה' ובשו"ת אמרי אש ח"מ סי' ד':

טו ראובן היה לו פסק על שמעון שישבע או ישלם סך כו"כ. ושמעון לא רצה לישבע והתפשר עצמו עם ראובן שיתן לו סך כו"כ בעד הפסק הנ"ל לזמן פלוני ונתן על הסך משכון ביד שליש וקרע הפסק. ועבר הזמן ולא פרע ונתן השליש המשכון ליד ראובן. ואח"כ הביא שמעון עדות שעל פיהם הוא פטור מהשבועה ותובע מראובן שיחזיר לו המשכון. פסק בשו"ת שער אפרים סי' קל"א שהדין עם שמעון שהרי פשרה צריכה קנין וכאן לא היה קנין ואף שנתן המשכון ביד שליש הלא משכון אינו קונה אם לא אמר קנה בגוף המדרון (בו"מ סי' י"ב סעיף י"ט) וא"כ מנה אין כאן משכון אין כאן כיון דאין כאן חיוב עכת"ד (נראה דעתו כדעת האחרונים שאביא לקמן בכלל זה סי' כ' דפשרה שבין בע"ד עצמם דמהני בלא קנין הוא רק נגד התובע דא"י לחזור מצד מחילה אבל הנתבע יכול לחזור מהחיוב) וע"ש הג"ה מבן המחבר כ' דאף אם היה קנין לא מהני כיון דהוא פשרה בטעות. ולפעד"נ דלהכי אצטריך הרב שע"א לטעמא דלא הי' קנין עפ"י מ"ש בשער משפט סי כ"ה ס"ק ט"ז דאם הנתבע התפשר עצמו בעד השבועה ליתן סך כו"כ וקבל בקנין על הפשרה ואח"כ הביא עד אחד המסייע לפטור אותו משבועתו דלא הוה פשרה בטעות כיון דבשעת הפשרה בקנין נתחייב בממון גמור שוב לא מהני אח"כ עד אחד לפטור אותו מהממון ולומר שהיה פשרה בטעות ואמרי' דהעד משקר יעו"ש. א"כ יש נ"מ לדינא לטעם של השער אפרים היכא דהביא רק עד אחד לפטור משבועה ויש סיוע לדינא דהרב שער משפט. טז אפוטרופס שתבע מאחד חזקת הראנדע ששייך להיתומים ועשו הבית דין פשרה והיתומים הם גדולים אבל לא הגיעו לבני עשרים שנה והאפוטרופס לא היה לו כתב הרשאה מהיתומים עי' בתשו' בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא בחחו"מ סוסי' ה' שהפשרה בטילה כיון שלא היה לו הרשאה מהם דאף שלענין מכירת קרקע אביהם צריך שיהיה בן עשרים אבל גם האפוטרפס אין לו כח כיון שהגיעו לשני גדלות לשאר מילי כמפורש בנתיבות סי' רל"ה ס"ק י"ד. ואם חזקת אוראנדא דמי לקרקע לא היה יכול האפיטרופס לפשר עבורם אף אם היה בא בהרשאה כיון שלא הגיעו לעשרים שנה אך נראה יותר דחזקת אוראנדא דמי למטלטלים והיה מועיל הרשאה אבל בלא הרשאה העשרה בטלה (ע"ש בסי' ק' ק"א שהוכיח בראיות שחזקת אוראנדא הוא כמטלטלים וחשבינן כממון גמור של המחזיק להוריש ולמכור וליתן וכ"מ במבי"ט סי' רכ"ה ובמהרי"ק ורדב"ז ובתשו' מהר"ם מלובלין סי' ס"ב וכן דנין בכל בתי דינים שבישראל במדינות אלו וכ"כ בכלל כ"ו סי' י"ז):

ועיי"ש בתשו' הנ"ל סי' נו"ן ביורשי אשת שמעון שהיה להם חזקת אוראנדא מאביהם המנוח בעלה הראשון אשר החזיק בשכירות מהאדון ושמעון ולוי היה להם בשכירות הרחיים מהאדון ואח"כ עשו ראובן ואשתו שותפות עם שמעון ולוי ושכרו שלשתם ראובן ושמעון ולוי מאת האדון את האוראנדא והרחיים על ג' שנים בקאנטראקט אחד ואח"כ נתהוה קטטות בין השותפים הנ"ל וקבלו להם ג' בוררים לפשר ביניהם ועשו פשר וכתבו פסק איך שראובן יחזיק מעתה הרחיים לבדו עבור היורשים הנ"ל בעד סכום מסוים:

ושמעון ולוי