דברי גאונים רמח

הסחורה ואח"כ באו שוללים ושללו את הסחורה. או שנשרף החנות עם הסחורה. עיין בדיני גרמא כלל ט"ו סי' כ' כ"א:

כלל פא פשרה א היכא שאין הדיינים יכולים לחתוך דין ברור כגון שיש סברא נוטה לכאן ולכאן כגון שיש סברא שהוא דומה לפשיעה ויש סברא שדומה לאונס או בשאר ענינים יכול הדיין לעשות פשרה בע"כ של הבע"ד עי' בתשו' הרא"ש כלל ק"ז סי' וא"ו ובחו"מ סי' י"ב סעיף ה' ובסמ"ע שם ס"ק י"ב ובשו"ת הרד"ם חו"מ סי' וא"ו בד"ה ומ"ה שטוע"ן הנות"ן שחושב הרבה מקומות בחו"מ בזה. ועי' בשבות יעקב ח"א סי' ק"ט שהעיד שנוהג כן. והביא כן בשם עבודת הגרשוני והובא גם בשו"ת אריה דבי עילאי באבני זכרון לחחו"מ ססי' ט':

ב אחד תבע את חבירו תביעות על מאה זהו' והנתבע הודה לו עשרה זהו' והכחיש שאר התביעות והתובע היה לו משכון תח"י ופסקו לו הב"ד שבועה שישבע ויטול ואח"כ קבלו בקנין על פשרה ופסקו בפשר שיטול רק העשרה זהו' שהודה הנתבע ויפסיד השאר ומסרב לקיים הפשר עי' בשו"ת רמ"ץ חחו"מ סי' ח' שהוכיח מהרשד"ם סי' ק"א הובא בכנה"ג ססי' כ"ה ומתשו' מהרי"ט חחו"מ סי' צ"ח באמצע דכמו שהדין חוזר אם טעו. כך הפשרה חוזרת אם עברו הדיינים חק הפשרה הישרה הנוהגת בין אנשים. א"כ בנ"ד שהב"ד פסקו לו שישבע ויטול מכלל דיש בתביעתו ממש והאיך פשרו שלא יקבל כלום ואדעתא דהכי לא קיבל בקנין לפשר. ועיין בתשובת מבי"ט סי' קמ"ז:

ג פשרה מחמת אונס ואם התפשר עפ"י הדיינים והיה אונס. ואם מסר מודעה. ואם פשרה דינה כמכר. עי' בדיני מודעה ואונס כלל ס"ד:

ד אחד היה לו דו"ד עם אחותו אודות שתבעה חלק ירושה ופסקו הב"ד שאין הבת יורשת ואמרה שתלך בערכאות והוכרח לפשר עמה ונתן לה מעות. ואח"כ הפקידה בידו חפצים והוא מעכב עבור מעות הפשרה שנתן לה באונס ע' בשו"ת דברי חיים ח"ב חחו"מ סי' ג':

ה אם הולכים בפשרה אחר רוב' דיינים. עי' בחו"מ סי' י"ב סעיף י"ח. ועיין בשער משפט שם ס"ק א' וס"ק ו' שדעתו דבשלשה דיינים הולכים אחר הרוב. אבל ביותר משלשה צריך שיסכימו כולם. יעו"ש באורך:

ו בע"ד שקבלו בקנין שהדיין יפשר ביניהם בפשר הקרוב לדין. כיצד ינהוג עצמו בפשר היכא שעפ"י הדין חייב הנתבע לשלם כל מה שתובע. ע' בשבות יעקב ח"ב סי' קמ"ה שהשיב דפשרה סתם הוא מלשון פושרים לא קר ולא חם וכדאמרינן דייני חצצתא פרש"י דייני פשרה שחולקין הדבר והוא מל' מחצה. מ"מ יש רשות ביד הפשרן לעשות לפי מהות הדברים כפי ראות עיני הדיין וכו' בענין שיעשה שלום בין הצדדים כדאיתא להדיא בפ"ק דסנהדרין שעיקר הפשרה אינו רק לעשות שלום בין הבע"ד. ובנדון פשר הקרוב לדין עכ"פ הכונה שלא לחצות הדבר שמחולקים בו. ואכתי אין שיעור לדבר כמה יהיה יותר ממחצה וכו' רק לבי אומר לי דעכ"פ לא יפטור זה שמתחייב בדין יותר משליש ויתן שני שלישים מהסך שמחויב בדין שזה מקרי קרוב לדין. והביא כמה סמיכות לזה. וכן אם הוא פטור לגמרי עפ"י הדין לא יחייב אותו יותר משליש הכלל בזה בין בפטור בין בחיוב ינטה הפשרה מן הדין בשיעור שליש וזה הוא קרוב לדין. ואם ירחק ביותר משליש הוי רחוק מן הדין. ומ"מ הרשות לפי ראות עיני הדיין לקרב הפשרה אל הדין בפחות משליש אם יבין שבזה יתווך השלום ביניהם רק לא ירחק יותר משליש. ואם יש שבועה ע"ל כלל ק"ב סי' כ"ו:

ז דיינים שעשו פשרה. ועתה אחד מהבע"ד אינו רוצה לקיים הפשרה באמרו שלא נטלו קנין על הפשרה. והדיינים אומרים שקבלו בקנין אם הם נאמנים. עיין בדיני דיינים כלל כ"ג סי' מ':

ח דיין שעשה פשרה בלא קנין וגזר על הנתבע שיתן כך וכך להתובע. וקיים הנתבע ושילם להתובע כפי הפשרה. ואחר ימים חזר הנתבע ותבע ממנו מה שנתן לו באמרו שלא קבל בקנין על הפשרה וגם שהיה אנוס מחמת שהתובע איים עליו שימסור אותו מכח הגניבה. עיין מהרשד"ם חו"מ סי' י"ג שפסק דהדין עם ראובן כיון שכבר קיים הפשר ושילם לו אף שלא היה קנין שוב א"י לחזור. ומה שטוען שהיה אנוס אינו טענה דעביד אינש דגזים ולא עביד. ועוד טעמים כמ"ש מהרי"ק שורש קפ"ו בנדון כזה עכ"ד. וכן פסק הרב מגן שאול סי' כ"ט הובא בס' זכור לאברהם חו"מ ח"ב ערך פשרה:

ט דיינים שעשו פשרה בין הבע"ד בלא קבלת קנין ובלא קאמפרמוס וקבלו הבע"ד הפשרה והתחילו לקיימה. ועתה רוצים לחזור מהפשרה בטענות טעות והכחשה להדיינים וגם טענות אחרות. עי' מהריב"ל ח"א כלל י"ז סי' ג'. וח"ב סימן מ"ד. מהרשד"ם סי' י"ב י"ג קי"ז שמ"ח ת"ה. מהר"ש הלוי סי' כ"ו. מבי"ט ח"א סימן קכ"ח. וח"ב בשניות סי' קמ"ז. מהר"ם אלשיך ס"ס י"ד. מהרי"ט בישנות סי' ק"ב וחחו"מ סי' פ"ד. מהרי"ק שורש קי"א. ועי' תשובות הגאונים סי' ק"ח. מהרש"ך ח"ב סי' קכ"ח. מהר"י הלוי ססי' ע'. בלב שלמה בליקוטים. ועי' בתשו' בית שלמה לגיסי הגאון מסקאלא בחלק חח"מ סי' ג' בנידון הכחשות הבע"ד להדיינים:

י ועיין בשו"ת מים עמוקים להרב אליהו ן' חיים סימן נ"ג שנשאל בראובן ושמעון שהי' ביניהם סכסוכים. וכתבו ביניהם קאמפרמוסט על הנבררים שיפשרו ביניהם ולא קבלו בקנין