דברי גאונים רמז

כז התובע הוציא שטר עיסקא חתום בח"י של המקבל ושני עדים חתומים וכתוב בו שקיבל סך חמשה מאות זהו' במזומנים עפ"י הית"ע ותובע הסך הנ"ל הקרן. והמקבל משיב ג' טענות. א' טוען שלא קיבל אלא ג' מאות זהו' קרן והשאר כלל העיסקא עם הקרן בשעת קבלת המעות על סמך שיעלה הריוח כ"כ שירויח בהמעות ועתה חשב עם שותפו בפני התובע ונמצא שיש היזק מהקרן. וטוען שישבע התובע שלא כלל העיסקא בסכום הנ"ל רק נתן לו קרן ה' מאות זהובים במזומנים. ב' טוען שהתובע היה בכל החשבונות ויודע שהיה היזק וישבע שאינו יודע מההיזק. ג' טוען שהתובע היה לו ערב בעסק אחד בשביל חתנו והיה שם היזק וחתנו אינו רוצה לשלם חלקו ההיזק ע"כ הוא מעכב מן הקרן של התובע בשביל הערבות והתובע מכחיש כל הנ"ל. עי' בשו"ת מהר"ם שיק חחו"מ סי' ט"ז שהעלה דטענה שנכלל בהקרן העיסקא אינה טענה ואף אחר הפרעון א"י להשביעו כמבואר בחו"מ סי' פ"ב סעיף יו"ד לענין טענת אמנה או רבית דכאן שמכחיש השטר אשר כבר הודה בח"י שנכתב בפירוש שקיבל הסך הנ"ל במזומנים אין אחר הודאתו כלום דכמאה עדי דמי שקיבל כמבואר בסי' ע"ט סעיף א'. ולענין קבלת חרם אחר הפרעון תלוי בפלוגתת הב"ח והש"ך בסי' ע"ט ס"ק ה' ובסי' פ"ב ס"ק י"ד. ועל טענה השני' שהתובע יודע שהיה היזק ג"כ אינו יכול להטיל על התובע לא שבועה ולא קב"ח לפי ההית"ע שלנו שלא יהא המקבל נאמן לטעון הפסדתי מהקרן אלא בעדים. ועל הטענה השלישית שתובע מהערבות זה לא נכלל בתנאי זה שלא יהא נאמן להפסיד מהקרן ע"כ כשיתברר עפ"י ד"ת שמגיע לו היזק מחתנו יוכל לטעון על התובע אשתבע לי שלא היית ערב אף קודם הפרעון כמו בכל שטר כמבואר בסי' פ"ב. וגם על הטענה השני' יוכל להשביעו אחר הפרעון שאינו יודע מההיזק באופן אם יברר ויסביר טענתו בפני הב"ד האופן איך יכול התובע לידע מההיזק:

כלל פ עיקול א עניי עה"ק שיש ביניהם דו"ד אודות חלוקת מעות הנדבות אם הב"ד יכולים לעקל המעות צדקה אצל הגבאים עד שיעמדו לד"ת עי' בשו"ת חת"ס חאו"ו סי ר"ד דהר:

ב מי שבא לב"ד לעקל מעות חברו בטענה שחייב לו עי' בחו"מ סי' ע"ג דצ"ל חוב ברור בשטר. ועי' בשו"ת דברי חיים ח"ב חחו"מ סי' ז' דהמנהג דמעקלין אפילו על טענה כל דהו:

ג ראובן יש לו חוב ממון אצל שמעון ובא לוי ועיקל החוב ביד שמעון באמרו שראובן חייב לו, וראובן מכחישו. יש ללמוד מדברי השער משפט סי' ע"ו ס"ק ב' שמחויב המעקל לשבע נגד ראובן שחייב או להתיר העיקול דכיון דע"י דיבורו אינו יכול לגבות חובו הוי דינו כמו מסור ושאר דיני דגרמי יעו"ש:

וכן כל היכא דגורם לחבירו ע"י דיבורו שאינו יכול לגבות מעותיו מהבע"ח מחויב לשלם ההפסד או לשבע על דיבורו שהוא אמת. עיין זה בשע"מ הנ"ל סי' פ"ג ס"ק ב'. וע"ל בכלל זה סי' ד' ודו"ק:

ד המעקל נכסי ראובן ביד שמעון בשביל חוב שחייב לו ראובן. ולא גבאם עד שנאבדו הנכסים מיד שמעון. פסק במהרש"ך סי' קצ"ד דגובה המלוה משאר נכסי הלוה והובא דבריו בבני חיי סי' קי"ז אות א'. ובבאה"ט סי' הנ"ל ס"ק ג'. וכעת אין בידי מהרש"ך לעיין הדברים בטעמם. אולם הדבר מובן עפ"י מ"ש המבי"ט בח"ב בשניות סי' צ"ד ומהרשד"ם חו"מ סי' קמ"ה דעיקול לא חשיב כגבוי לענין אם יש גם בע"ח אחרים. ומכח זה פסק בשער משפט סי' ק"ד ס"ק ג' דאם יש שני בע"ח על הלוה ועיקל בע"ח אחד מטלטלי הלוה שביד איש אחר. ואח"כ תפסם הבע"ח השני מיד השליש דמהני תפיסתו דעיקול הראשון ביד שליש לא חשיב תפיסה. ועי' בכלל ט"ו סי' כ' כ"ח ועיין בדיני שליש סי' י"ד:

ה מי ששכר סוס מחבירו לרכוב לעיר פלוני. וכשבא השוכר לשם בא בע"ח של המשכיר ורוצה לעקל הסוס בעד חובו ושהשוכר יקח סוס אחר לחזור לעירו. עיין בזכור לאברהם חו"מ ח"ב ערך עיקול שבא עובדא זאת לפניו. ופסק דנראה פשוט דאינו יכול לעקל דשכירות ליומא ממכר הוא. ועי' סי' ס' וסי' שי"ב:

ו אם מותר לעקל ע"י ערכאות. כתב בשו"ת מנחם עזרי' סי' נ"א דבמקום פסידא כגון שרואה שנכסי הלוה מתמוטטים ולא יהא לו ממה לפרוע מותר לעקל בערכאות. וכתב עוד וז"ל אחרי שבעו"ה אזלה יד מישראל ורבו המבריחים את נכסיהם ונועלים דלת בפני לווים. ראינו לכל גדולי רבותינו נותנים רשות לעקל בדיני עכו"ם לממון הנתבע ביד הנפקד וכו' ואח"כ יסדרו טענותיהם בפני הדיינים. ופשיטא שלא הוצרכו לכך אלא במקום שאין דבריהם נשמעים כל הצורך ובכה"ג סברא הוא ותורה שלמה ליכא לספוקי עלה ועל זה סמכנו פעמים רבות שבא מעשה לידינו (עי' בתשו' רמ"א סי' פ"ו מ"ש בשם מהר"ם מריזבורק ומ"ש עליו) ושוב אח"ז כתב וז"ל אכן מודעה רבה יש בדברינו ובדברי רבותינו שזכרנו שלא יעשה התובע רק עיקול גרידא ולא יזיזו נכסי הנתבע מיד השליש עכ"ל. ע"ש אח"ז מ"ש לענין אם לעקל בערכאות נכסי הלוה שהם בביתו וברשותו. ועי' בחו"מ סי' ד' ודו"ק. ועיין בכלל ט"ו סי' כ':

ז מי שעיקל ע"י ערכאות הסחורה של הלוה שיש לו בחנותו. וסגרו וחתמו החנות עם