דברי גאונים רמו

כב בדין המבואר ביו"ד סי' קע"ז סעיף כ"ד דנותן מעות בעיסקא אסור לכתוב שטר על הקרן בתורת מלוה אם לא שכותב בו בפירוש תנאי העיסקא. כתב בשו"ת שב יעקב סי' ל"ה דה"ה אם כותב תנאי העיסקא למטה תחת השטר אף שהוא בענין שאפשר לחתוך תנאי העיסקא מן השטר וישאר בידו שט"ח סתם בהלואה מותר דהוי כהתנה בפני עדים ע"ש שהאריך בענינים אלו ועי' בזה בשו"ת שו"מ מהד"ק ח"ב סי' קל"ו ובמהד"ג ח"ב סי' קמ"ז מתיר אף בלא כתב הית"ע על הוועקסל רק בפני עצמו. ועי' בשו"ת דברי חיים ח"ב בהשמטות סי' ט"ז דבהתנה בפני עדים כופין את הלוה לפרוע העיסקא אבל בלא עדים אין כופין כן נוהגין בכל תפוצות ישראל. ועיין בשו"ת הרד"ם חיו"ד סי' ל"ה:

וע"ש בדברי חיים סי' הנ"ל באפוטרופס שהלוה מעות יתומים בעיסקא וכתב שטר על הקרן לבדו וגם לא הותנה העיסקא בפני עדים והלוה מודה שפסק שחייב לפרוע העיסקא להיתומים עי' ביו"ד סי' ק"ס ברמ"א סעיף י"ח ובסעיף י"ט ובש"ך ס"ק כ"ט:

כג עיין בשער דעה להרב שער משפט סימן קע"ז ס"ק ג' שכ' דמדברי הש"ך שם יש סמך גדול למנהגינו בעיסקות שלנו שכותבים שאם יתן לו עשרה למאה לשנה יפטור מן הריוח ואין מדקדקין עכשיו אם נותן לו שכר עמלה. ולהש"ך והנלוים עמו ניחא דכיון דנפטר בעשרה למאה אף אם ירויח יותר בחלק הפקדון של המלוה המותר הוא שלו הוי זה שכר עמלו כמו מותר שליש בשכרך:

כד המקבל מעות עפ"י הית"ע כנהוג ונותן טראנוע על הקרן והעיסקא ביחד אם יש משום רבית. עי' יו"ד סי' קע"י סעיף כ"ב ועי' בשו"ת הרד"ם חיו"ד סי' ל"ה ובשו"ת שו"מ מהד"ג ח"ב סימן קמ"ז:

כה מי שנתן לחבירו מעות בתורת עיסקא עד שילך המתעסק למצרים ויחזור אח"כ לעירו ומה שירויח יחלקו ביניהם. ומת המקבל במצרים והלכו שם כל סחורותיו לטמיון. ועתה הנותן תובע מהיתומים חצי היזק שחל על אביהם. עיין שו"ת התשב"ץ ח"ד בטור השני סי' י"ט. שפסק דהוי כמת בתוך זמנו דגובין אף מיתומים יעו"ש שהאריך בזה ומכאן סיוע למ"ש לעיל סי' י"ז בשם החת"ס ע"ש. ועי' בשו"ת אבקת רוכל סי' קל"ו שהשיב הב"י בזה תשובה להאר"י זצללה"ה ולכאורה דברי האריז"ל תמוהים. ועי' בשו"ת שו"מ מהד"ק ח"ב סי' קנ"ז שתירץ דעת האר"י שכוון יפה. דכיון שנפסדה הסחורה לאחר מיתת מקבל העיסקא אין שום חיוב על היורשים ליתן חצי הפסד:

כו עובדא בא לפני בשנים שנתעצמו בדין שהמלוה תובע עיסקא מן הלוה בשטע"ס שת"י הנהוג בינינו וכתוב בלשון זה מודה אני הח"מ שקבלתי מראובן סך (פלוני) על חצי ריוח ולהיפוך ח"ו. ואם אתן לו בכל חודש בעד חלקו רייוח כו"כ וכו'. והתנה בינינו שאם אטעון לא הרוחתי לא אהיה נאמן כי אם בשני עדים ובשבועה וכו'. והלוה טוען לא הרוחתי. ויש לדון בזה על שני פנים א' אם הלוה נאמן בשבועה שלא הרויח. ב' אם צריך לשבע דאפשר י"ל שאפילו מודה שהרויח א"צ ליתן ריוח כיון שמבואר בלבוש סי' קס"ז והובא שם בש"ך סק"א דאם התנה המלוה שיברר על הריוח בעדים דוקא הוי רבית דאורייתא ועיין בקונטרס הסמ"ע. א"כ לפי מה דקיי"ל דאם תנאי העיסקא נכתב באיסור אף רק באבק רבית ואף רק קרוב לשכר ורחוק מהפסד. הדין דתנאי הקרן קיים ותנאי העיסקא בטל ואם יש ריוח אסור למלוה לקבל ממנו יעוין ביו"ד סי' קע"ג ס"ד במוכר שט"ח לחברו וסי' קע"ז. סכ"ה ושם בהג"ה ובט"ז סס"ק ל"ג ומ"ש שם בדגול מרבבה על הש"ך ס"ק מ"ט. המעיין בגוף תשובת הרא"ש כלל פ"ח סי' ז' ובכלל פ"ט סי' ט' בפיסקא המתחלת יפ"ה כוונת"ם יראה להדיא דלא כדברי הדגמ"ר וכבר הרגיש בזה בפ"ת שם. ויעו"ש ברא"ש שכתב דאף אם הותנה בע"פ בדרך היתר מ"מ אסור לקבל ממנו הריוח דבתר שטרא אזלינן שנכתב באיסור. והנה לפן הא' יש לפשוט בפשיטות מדין הט"ז בחו"מ סי' ס"ט ס"ב דהיכא דיש לו מגו בעיקר הנאמנות נאמן ואף דהח"צ שם בהגהותיו דחה דבריו. מ"מ דברי הט"ז נכונים לדינא כאשר בארתי בכלל זה סי' ג'. א"כ גם בנ"ד דהוה עובדא שלא נמצא עדים לקיים חתימת הלוה נאמן הלוה בשבועה שלא הרויח במגו דמזויף ולא היה תנאי כלל. ולפן הב' אם הוא מחויב ליתן ריוח מצד שטר הנעשה באיסור. י"ל בנ"ד להיתרא כיון שלא כתוב בהית"ע לברר בעדים לבד אלא שהוסיף לכתוב בעדים ובשבועה יש לדמות להא דכתב הרשב"א בתשו' והובא ביו"ד סי' ט"ז ס"ז ברמ"א וסי' רכ"ח סעיף מ"ם במי שהשביע את בנו שלא ילוה מעותיו כי אם ברשות ראובן ושמעון דמותר להלות ברשות אחד מהם דקיי"ל כר"י וא"ו לחלק. א"כ גם בנ"ד י"ל דדיינין לי' להיתרא ויש במשמעותו בעדים או בשבועה וי"ו לחלק. אולם לדעת הרא"ם שהביא הש"ך בסי' רט"ז ס"ק כ"ב דכאן לא שייך פלוגתא דר"י ורי"ו כיון דבנדרים הולכים אחר לשון ב"א ובלשון ב"א וא"ו להוסיף אתי ולא לחלק. א"כ ה"ה בשטרות דקיי"ל בחו"מ סי' מ"ג סעיף כ"ז וססי' ס"א דבשטרות הולכים אחר לשון ב"א ולפי"ז גם בנ"ד הכוונה דוקא עדים ושבועה ביחד. והארכתי בנדון הנ"ל במכתב שאלה לגיסי הגאון מו"ה שלמה דרומיר נ"י האב"ד דק"ק סקאלא והסכים עמי לדינא דמחויב ליתן הריוח כאשר הוכיח בתשו' ושם נאמר טעמו ונימוקו (והוא בתשו' בית שלמה בחיו"ד ח"ב סי' א') אולם אם ישבע הלוה שלא הרויח נאמן במגו כאשר בארתי לעיל ועמ"ש בענין כזה בדיני משמעות לשונות כלל ס"ה סי' כ"ב. ועי' בענין וא"ו להוסיף או לחלק בשו"ת רמ"ץ חיו"ד סי' ב':