דברי גאונים רמה

לעצמך כדין שליח ששינה והפסיד והכי מסתברא וצ"ע עכ"ד. והובא דבריו בשער דעה להרב שער משפט סי' קע"ז ס"ק ז' וציין לעיין בחו"מ ססי' של"ג ובאה"ע בב"ש סי' קי"ד ס"ק ט"ו. וע' בלבושי שרד בלקוטי ה' רבית שכתב דגם על הריוח יכול לומר קי"ל שאני פטור וצ"ע. ועי' בשו"ת אמרי אש חיו"ד סי' נ"ו. וע' באיגרא רמה בשו"ת סי' י"ח לענין ההפסד שאחר זמן הפרעון. ועי' בשו"ת שו"מ מהד"ק ח"ב סימן קנ"ז ובח"ג ססי' קס"א. ובמהד"ב ח"ב סימן ע"ט כתב שהעיקר כהטו"ז ובפרט אם תבעו ולא רצה לשלם לו ודאי חייב בהעיסקא וכן פסק בתשובת בית שלמה חחו"מ סי' ל"ה כהט"ז:

טו אחד לקח מחבירו מעות על צד הית"ע ואחר ימים כשתבע המלוה הקרן עם העיסקא טוען הלוה כמדומה לי שפרעתיך הקרן בזמן פלוני עי' בשו"ת נוב"י מהד"ת חח"מ סי' כ"ג שפסק דהקרן חייב לשלם דהי"ל א"י אם פרעתיך. אבל מהעיסקא פטור מאותו הזמן שמסופק שפרע לו אז הקרן ופסק השותפות. ואף שבועה אינו צריך משום דנגד העיסקא הו"ל א"י אם נתחייבתי דשמא פרע לו אז הקרן ופסק השותפות ולא נתחייב כלל בריוח מאז ולהלאה. וגם התובע אין לו טענת ברי שהרויח במעותיו רק שתובע שבועת השותפות א"כ כיון שטוען א"י אם אני שיתף עמך פטור בלא שבועה כמו אם היה טוען בברי שפסק השותפות דפטור משבועת השותפות כמבואר בסי' צ"ג סעיף ט' דאין נותנים שבועה על שבועה וכעין נדון זה ממש מבואר בשו"ת הר הכרמל חחו"מ סי' י"א לענין שותפים שאחד מהם טען כמדומה לי שכבר החזרתי לך הקרן שלך. ופסק ממש כדברי הנוב"י הנ"ל דעל הריוח הו"ל א"י אם נתחייבתי. הבאתיו בדיני א"י אם נתחייבתי כלל ט' סי' ו':

טז מי שקיבל מעות ע"צ הית"ע ובנה בית על הקרקע שלו בעד המעות שקיבל וטוען הנותן שזה הוי ריוח שבח הקרקע ע"י הבנין עי' באיגרא רמה בשו"ת סי' י"ט דפטור מריוח:

יז אם נאמן הלוה לטעון על הלואה הנעשית עפ"י הית"ע פרעתיך בתוך זמנו. עי' בשו"ת חת"ס חח"מ סימן קמ"ד בפיסקא המתחלת וע"ל השלישי"ת שרב אחד הורה דנאמן דעביד אינש דפרע גו זימני' כדי שלא יצטרך ליתן ריוח. והגאון שם דחה דבריו והוכיח דאינו נאמן ועיי"ש עוד מ"ש בזה:

ועי' בתשו' חסד לאברהם מהד"ת בחחו"מ סי' ח' שהרב השואל רצה לחדש דלא אמרינן בזה חזקה אין אדם פורע תוך זמנו הואיל ואין הלוה יכול לפטור א"ע מן הרוחים עד שישבע שלא הרויח י"ל דפרע תוך זמנו כדי לפטור א"ע משבועה והג' המשיב דחה אותו והביא שכתב בכנה"ג בהדיא בסימן ע"ח בהגהות ב"י בשם הראנ"ח דאין להסתפק דגם בשטר עיסקא שייך חזקה דא"א פורע בתוך זמנו ועי' בשו"ת מהר"ם אלשיך ס' קל"ז. ובתומים סי' ע"ח סק"ט הניח בצ"ע בשטרי עיסקא דידן אי יש בהם חזקה הנ"ל ואין ספיקו מוציא מידי ודאי של המחברים הנ"ל וכן עמא דבר והוא ברור עכ"ד. וכ"פ בתשו' שו"מ שהבאתי לעיל בסי' ז' במקומות הנ"ל ועי' בפ"ת סי' ע"ח סק"ג. ועי' כאן לקמן סי' כ"ה:

יח מי שהוציא שטר עיסקא על חבירו מסך מנה ומודה שקיבל נ' ותובע עוד נ' והמקבל טוען שפרע לו הכל. עי' זה בשער משפט סימן פ"ב סס"ק ב':

יט אחד נתן לחבירו שהיה לו בן חתן מעות שיתן אותם עבור בנו להחברה הנקרא פעראיין עפ"י תקנותיהם שבעת הנישואין יתנו לו נדוניא בכפליים והתנה שבעת שיקבל המעות מהחברה יחלקו ביניהם הריוח לחצאין ולא התנה מהפסד כלל. ואח"כ נתקלקל החברה והופסד כל המעות ותובע הנותן חצי הפסד והמקבל טוען שלא הותנה מהפסד כלל. וגם שותף אינו מחויב לשלם מביתו. עי' במהר"ם שיק חיו"ד סי' שפ"ג דהוי כמו עיסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון וחייב בהפסד. ועי' בכלל צ"ח סי' ל"ד וע"ש במהר"ם שיק בסימן שפ"ד עוד עניני טענות בעסק הנ"ל:

כ מי שנתן לחבירו מעות בעיסקא ונכתב בשטר עיסקא או שהתנו ביניהם בע"פ שכל האחריות מהפסד הקרן חל על המקבל והריוח יחלקו ביניהם. עי' בשו"ת ח"צ סי' קכ"ז שכתב בפשיטות דכיון דכל עיסקא הריוח וההפסד הוא בשוה על הנותן אם נתן שכר עמלה. א"כ זה שהתנה באיסור קרוב לשכר ורחוק מהפסד תנאי בטל ולא שבקינין לי' למעבד איסורא. ואם היה היזק הרשות ביד המקבל לומר טול אתה חצי היזק וכשיהיה ריוח נחלוק בשוה. ועי' בספר שער דעה להרב שער משפט סי' קע"ז ס"ק א' שהשיג עליו והוכיח בראיות דכל מקום שנעשה באיסור אז התנאי של הקרן קיים רק התנאי של הריוח בטל משום איסור רבית ונעשה הלואה גמורה וחל הפסד הקרן על המקבל כדין לוה וכפי תנאו ואם יהיה ריוח לא יתן כלום להמלוה כמבואר בסי' קע"ג סעיף ד' יעו"ש. ועי' א"ש בעובדא זאת בכלל צ"ח סי' ל"ח. ועי' בכלל צ"ג סי' ח' וע"ש באחד שהלוה לחבירו מעות על ג' שנים ברבית קציצה שלא ידעו שהוא אסור ואח"כ נתוודע להמלוה שאסור ותובע מעותיו בחזרה והלוה טוען שיעשה עמו מעתה עפ"י היתר עיסקא יעו"ש מ"ש בשם החוו"ד ותשו' חסד לאברהם:

כא הא דפירש בט"ז דברי המחבר בסי' קע"ז סעיף וא"ו דמיירי שהמקבל קונה מן הנותן חלק ריוח שלו שהוא בספק אם ירויח וקצץ לו דבר ידוע בעד הריוח אף אם לא ירויח ולכך אסור משום דמחזי כרבית עיין בשער דעה להרב שער משפט סי' הנז' ס"ק וא"ו שכתב דהיינו דוקא שקונה ממנו רק הריוח שלו והקרן נשאר על אחריות המקבל והנותן כמו בכל עיסקא. אבל אם המקבל קבל עליו כל האחריות של הפסד הקרן הוי רבית קציצה. ומזה יש לתמוה על הרמ"א בתשו' סי' פ' ע"ש: