דברי גאונים רמד

שיפרעו. וכעת שלא פרעו אינו מגיע לך ריוח. עיין בדיני טעיתי כלל מ"ד סימן ד':

ועי' בשו"ת הב"ח בישנות סי' ס"ז שנשאל באחד שנתן ממר"ם על סך ארבעים זהובים ואח"כ טוען שלא קיבל רק עשרים זהובים ע"צ התע"ס ואחר כל זמן וזמן הוסיף על הקרן הריוח הקצוב ביניהם עד שנעשה ארבעים זהובים וטוען שלא הרויח כלל בהקרן ואינו חייב לשלם רק העשרים זהובים קרן. ופסק שם דאף לפי טענת המקבל. מ"מ מאחר שבכל פעם ופעם בהגיע זמן פרעון קרן וריוח הודה שהיה לו ריוח עד שנתן ממר"ם מחדש על ארבעים זהובים שוב א"י לחזור מהודאתו. וכל זה אם יכול לקיים חתימתו. אבל אם אינו יכול לקיים נאמן בטענתו במגו דמזויף עכת"ד. ועי' בשער משפט סי' פ"א ס"ק י"ט שתמה עליו דמה מהני לי' מגו דמזויף כיון שהודה פ"א שהרויח ונתן כת"י וקיי"ל שם סי"ז דבכת"י אינו נאמן לטעון משטה וכש"כ בממר"ם יעו"ש כי דבריו נכונים וכ"פ בשאלות ותשובות תפארת יוסף חחו"מ סימן ד':

יא מי שהוציא על היתומים שטר עיסקא משני מאות זהובים. ומודה שקיבל מאביהם מנה פסק בשו"ת הרדב"ז ח"א סי' קפ"ג דאינו גובה אלא נ' משום דמנה הנשארת הוי פלגא מלוה ופלגא פקדון. ואינו גובה אלא מחצה כמו בשאר שטר עיסקא היוצא על היתומים כמבואר דינו בחו"מ סי' ק"ח סעיף ד'. ועי' בשער משפט סי' פ"ב ס"ק ב' שהביא דבריו. וכ' דדין זה תלוי בפלוגתא דרבוותא:

יב בדין המבואר ביו"ד סי' קע"ז סעיף ל"א ובחו"מ סי' קע"ו דאם מת המתעסק בטלה העיסקא ויוכל הנותן לחזור מהעיסקא אף בתוך הזמן. כתב הרדב"ז ח"א סי' קל"ב דה"ה אם נתן מעות בתורת עיסקא לשני מתעסקים ומת אחד מהם בתוך הזמן שיכול הנותן לחזור בו ולתבוע מעותיו אף ממי שנשאר בחיים. דיכול לומר לשנים הייתי רוצה ליתן ולא לאחד. יעוין בשער דעה סי' קע"ז ס"ק י"ב:

יג כתב בשו"ת בית יהודה במנהגי שותפים סעי' א' דהא דקיי"ל ביו"ד סי' קע"ז סעיף ל"ו דמקבל עיסקא יכול לחזור בו באמצע הזמן כדין פועל. היינו דוקא אם המתעסק לא הטיל מעותיו כלום בתוך העסק דאז אין השעבוד של הנותן רק על גוף המקבל שנשתעבד לעסוק בגופו והו"ל דין פועל. אבל אם גם הוא הטיל מעות לכיס השותפות אף שהוא לבדו המתעסק לא הוי פועל. כיון שהנותן יש לו שעבוד על המעות שהטיל המקבל להשותפות. (וכה"ג חילק במהרי"ט ח"א סי' ק"מ הובא בשו"מ מהד"ג ח"ב סי' קמ"ז עיי"ש דבריו). עוד כתב שם דהא דיכול המקבל לחזור היינו אם המקבל לבד הוא המתעסק. אבל אם שניהם מתעסקים הנותן והמקבל אין שום אחד מהם יכול לחזור בתוך הזמן. עוד כתב דאף היכא שיכול המקבל לחזור בו באמצע הזמן. מ"מ מחויב ליתן להנותן מעות מזומן כמו שקיבל. ואינו יכול ליתן לו סחורות או חובות. כן קיבל ממורו ז"ל יעו"ש. ועי' בסמ"ע סי' ק"א ס"ק יו"ד. ועי' בשבות יעקב ח"ב סי' קפ"ד שפסק דבעיסקות שלנו אינו יכול המקבל לחזור בו באמצע הזמן כיון שאינו משתעבד לעסוק וליתן חצי ריוח לפי חשבון. רק שיכול למשתי בי' שיכרא. והוא נותן דבר קצוב לחודש או לשנה בין יעסוק בין לא יעסוק לא הו"ל פועל. ובזה תירץ דלא יסתרו ההלכות מסי' קע"ו סעיף כ"ג דמקבל עיסקא יכול לחזור באמצע הזמן. למ"ש הסמ"ע בסי' ע"ד ס"ק ז' בשם הש"ג. דאם הוקבע הזמן גם לטובת המלוה א"י להחזיר לו באמצע הזמן יעו"ש באורך. ועי' בנתיבות סי' ע"ד בביאורים ס"ק ד' שגם הוא ירד לחלק בין עיסקות שלנו מכח קושיא הנ"ל. אבל לא מטעמי' וכתב וז"ל ונראה דמיירי כעין העיסקא שלנו שמפשרין עצמם עם המקבל ליתן עשרה למאה לשנה. וכשחוזר בו נהי דיכול לחזור מלהתעסק. מ"מ מחויב ליתן כל דמי הפשר מכל השנה. וכשאינו רוצה ליתן לו כך. מחויב לשבע כמה הרויח בזמן הזה וליתן החצי ריוח. וא"י לומר אתן ריוח לפי ערך הזמן כיון שהזמן איקבע לטובת המלוה יכול המלוה לומר לא נתפשרתי בסך זה רק משום טובת קביעת זמן. ובשו"ת טור האבן סי' מ"ה הביא דבריו וכתב עליו ודפח"ח. שוב ראיתי בבית אפרים חחו"מ סי' י"ז בפיסקא המתחלת ואש"ר כתב"ת שגם הוא כתב כן. וביאר שם דיש חילוק דאם נכתב בהעיסקא זמן פרעון על שנה. והרווחים כתוב בו לשלם כו"כ לחודש או לרבע שנה אזי יוכל לחזור בו אף בתוך שנה. ואינו צריך ליתן הרווחים רק עד הפרעון או רבע שנה או חודש. וחזה הוית להרב שער דעה שבסוף ס' שער משפט בסי' קע"ז ס"ק ט"ו שפסק דאף בעיסקות שלנו יכול המקבל לחזור בו באמצע הזמן ולשלם רק הריוח לפי ערך אותו הזמן יעו"ש. ולדינא נלפע"ד שיש לפסוק כדעת כל גדולי האחרונים שהבאתי שהם דברים של טעם וכן פסק בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"ב סי' קמ"ז שאינו יכול לחזור בשום אופן בתוך הזמן כלל. ועי' בפ"ת סי' קע"ו ס"ק כ"ז:

יד המקבל עיסקא מחבירו לזמן קצוב עפ"י היתר. ונתעכב המעות ביד המקבל אחר זמן הפרעון ועסק בו. אם מחויב ליתן ריוח להמלוה אף ממה שהרויח אחר זמן הפרעון. פסק הט"ז ביו"ד סי' קע"ז ס"ק ל"א דכיון דעסק בסתם אדעתא דעיסקא עסק וחייב ליתן ריוח. וכן הסכים שם ביד אפרים. ועי' בזכור לאברהם חו"מ ח"ג ערך שטר שציין בזה לס' ברכות המים ועוד לאחרונים. ועיינתי בספר ברכות המים דף נ"ח ע"ב וראיתי שהאריך בשאלה זו הרבה ומסיק לדינא כהט"ז. ועיין בקונטרס הסמ"ע שפסק ג"כ כן לענין אם הרויח. אך אם הפסיד אחר זמן הקצוב כתב שצ"ע אם חל על הנותן חצי הפסד כמו בריוח. או נאמר דשאני ריוח דמסתמא זה שעסק עם המונות בלי רשות הנותן דעתו היה ליתן לו ריוח. אבל בהפסד יכול הנותן לומר מה לי כוונתך כיון דאחר הזמן שלא ברשותי עסקת ההפסד