דברי גאונים רמג

אביהם. ועל העיסקא שעד מיתת הלוה לא הי' ביניהם סכסוך כלל כאשר יבואר הנדון לקמן יעו"ש. ודעת לנבון נקל להשוות דעתו עם דעת הטור האבן וזכל"א שהבאתי דשם מיירי דהעיסקא נשאר בעין לאחר מיתת הלוה כמבואר בלשונם שהיורשים עסקו בחנות שבה הניח אביהם העיסקא יפה כתב הרב נוה"א. דאף שבטלה ההשואה שהשוה הלוה על דבר קצוב בעד הריוח מ"מ אותו העיסקא שהוא בעין בחנות היא משתעבד להמלוה לחצי ריוח. וכיון שהיורשים עסקו בחנות מחויבים ליתן חצי ריוח או שיקבלו בחרם שלא הרויחו. אבל בנדון החסל"א שהלוה עסק בהמלוה וא"י עסקו וטובו היכן הניח בטלה העיסקא כשמת והיורשים לא נשתעבדו כלל כיון שאין העיסקא בעין. שוב נדפס ס' פ"ת על החו"מ וראיתי בסי' קע"ו ס"ק כ"ה שהאריך בדין זה אם היורשים התעסקו במעות העיסקא אחר מות אביהם אם מחויבים ליתן ריוח להנותן מעות העיסקא לאביהם. וגם בתשו' בית שלמה חחו"מ אמצע סי' ע"א נסתפק בזה וסיים בצ"ע לדינא:

ה מי שנתן מעות לחבירו בעיסקא באופן האסור משום רבית ואח"כ בתוך הזמן אמר לו הנותן שיהא המעות אצלו בתורת ע"צ הית"ע אי מהני. עי' בחו"מ ססי' פ"ח וסי' קע"ו ברמ"א סעיף א' ובשו"ת הרד"ם חו"מ סי' ו' בד"ה ולעני"ן מ"ה שנוע"ן:

ראובן מכר עורות לשמעון וקיבל ממנו ערבון כסף והתנה עמו בתנאי כפול שמותר המעות יתן לו לזמן המוגבל ואם לא יתן לו אז המקח בטל ועבר הזמן ולא נתן המעות ואח"כ בא חותנו של הלוקח ואמר להמוכר שחתנו שמעון יתן לו מעתה עיסקא על חידש שימתין המעות ונתרצה המוכר ונתן לו שכר עמלו על עיסקא זאת וכאשר עבר חודש ימים הביא חותן הלוקח המעות להמוכר ועיכב המוכר מקצת עורות בעד העיסקא וזה טוען שהוא רבית שהרי חתנו הלוקח לא הבטיח לו עיסקא ומה מועיל מה שהוא דיבר מעיסקא עבור חתנו. והמוכר טוען כיון שעתה נתייקרו העורות ממ"נ או תן לי העיסקא ואם לאו הרי הסחורה שלי כי כאשר עבר הזמן פרעון הראשון נתבטל המקח מחמת התנאי. ע' בתשובת בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא בחחו"מ סי' נ"ח שפסק שהדין עם המוכר שכיון שעבר הלוקח על התנאי נתבטל המקח ואף שאח"ז מחל התנאי להמתין עוד חודש המחילה מהני רק קודם שעבר התנאי אבל לאחר הזמן כיון שכבר נתבטל המקח לא מהני מחילת התנאי (עי' בכלל ק' סי' ז' ובכלל קי"ג סי' ג' ד' הבאתי ד' הפוסקים בזה) וא"כ אין כאן קנין העורות ללוקח רק עתה כשקיבלם ועתה לא רצה המוכר ליתנם רק כשיתן לו גם העיסקא ע"כ אין זה רבית והוי כמו שמוכר לו ביוקר כעת:

ו אחד נתן לשנים מעות על עיסקא או למחצה ריוח ונכתב בשטר שהם ערבים קבלנים זה לזה או שמחויבים ברמ"ג ורמ"ג ואחר עבור הזמן תובע הנותן כל הקרן וחלקו ריוח מאחד מהם. עי' בדיני ערב כלל ע"ח סי' ב' וסי' ג':

ז עי' בשו"ת שו"מ מהד"ב ח"ד סי' כ"ב ובמהד"ג ח"א סי' מ"ז בהוציא על היתומים גדולים וקטנים כת"י של עיסקות וחתימתן ניכר ויש מהם שכתוב בהם לא יאוחר זמן פרעון מזמן פלוני ומת בתוך הזמן ויש מהם שאינו כתוב בתוכם זמן פרעון כלל אי גובין מהקטנים:

ח מי שקיבל מחבירו מעות בתורת עיסקא והשכין לו ביתו בעד הקרן וכתבו כת"י על העיסקא ונכתב בו שהתפשרו שבעד חלקו ריוח ידור הנותן בביתו ומה ששוה שכירות הבית יהא בעד חלקי ריוח. ואח"ז מת הלוה ועברו כמה שנים והמלוה דר בביתו ועתה נגשו למשפט המלוה עם יורשי הלוה שיורשי הלוה טוענים שמא פרע לך אבינו המעות. וגם תובעים ממנו שכר דירה מהשנים שדר אחר מיתת אביהם. ע' בשו"ת חסד לאברהם חח"מ סי' כ"א. וזה אשר העלה. מה שטוענים היתומים שמא פרע לו אביהם. יפה הורה השואל דלא ענינין להו פרוע אף שמבואר בסי' ס"ט דנאמן לומר פרעתי על כת"י מ"מ בכת"י במשכנתא הואיל ולא הלוה לו המעות רק על משכון שהוא בטוח יותר משטר בעדים גם הלוה אינו מאמינו להניח הכת"י של המשכנתא אחר הפרעון. וגם בכת"י שנאמן לומר פרעתי כתב שם הרמ"א דאין לדיין בזה אלא מה שעיניו רואות ובשטר משכנתא נראה לכל מבין שאין דרך להניח הכת"י ביד המלוה אחר הפרעון בעוד שהמלוה דר בחצירו. ע"כ אינו נאמן לטעון פרעתי וממילא לא טענינין ליתמי. והביא סייעתא לזה מהרשב"א ז"ל:

אמנם מה שתובעים שכר דירה מעת מיתת הלוה הדין עמהם דכיון שמת בטלה העיסקא ואף שהחוו"ד ביו"ד סי' קע"ב ס"ק ב' נסתפק בנדון כזה ממש רק שהלוה חי ורוצה לשבע לא הרוחתי אם מחויב המלוה לשלם לו שכר דירה (עי' בשו"ת טוב טעם להגאון מהרש"ק מהד"ק סי' קצ"ז) או נימא דהוי כחצר דלא קיימי לאגר' כיון שהלוה לא היה יכול להשכירו לאחר כיון שהוא ממושכן אצל המלוה ופטור משכר דלא הבטיח לו רק הריוח ולא ליתן לו שכר מכיסו. פשיטא לי' להרב המחבר דודאי צריך לשלם לו שכר דירה כשנשבע הלוה על לא הרוחתי יעו"ש הטעמים שכ' בזה. ע"כ בנדון דידן הדין שריר וקיים שחייבים היורשים לסלק הקרן המגיע למלוה רק שינכו לו השכר דירה שדר בהבית אחרי מות הלוה ועמש"ל ססי' ד' ועי' בשו"ת שו"מ מהד"ק ח"ב סי' ק"נ ובח"ג סי' קס"ד שלא פסק כהחסל"א, ועי' בכלל צ"ג סי' ח' ועי' בשו"ת מהר"ח כהן חיו"ד סימן כ"ו וסי' כ"ז נדון כזה:

ט המקבל מעות על עיסקא. ואחר זמן נתן שטר על הריוח. ואח"כ טוען טעיתי וסברתי שהיה ריוח. או שטוען היה לי חובות וחשבתי