דברי גאונים רמב

הפסדתי כ"א בשני עדים כשרים. שנוהגין לגבות אף מיורשים. ותוהה מאוד בזה משני טעמים. א' דלמא אי היה אבוהון קיים היה מברר בעדים שהפסיד. ב' כיון דקיי"ל בסי' ע"א דסתם נאמנות לא מהני לנגד היורשים משום דלא המני' רק נגדו ולא נגד יורשיו. א"כ ה"נ י"ל דעצמו התחייב לברר בעדים משום דהוא בידו לברר. אבל יורשיו דלא ידעו במילי דאבוה לא המני' נגדם יעו"ש שהאריך בזה וסיים בצ"ע. וכונת קושיתו הוא אליבא הי"א המובא בסי' ק"ח ס"ד דטענינין ליתמי נאנסו אף דלא שכיח גם כאן יש לנו לטעון. דלהי"א שאין טוענין להם רק החזרתי במגו דנאנסו אין התחלה לקושיתו דאם היה אבוהון טוען החזרתי א"כ ודאי לא נאנסו המעות וממילא אין לו עדים ע"ז. שוב אין לו מגו דנאנסו כיון שהוא צריך לברר האונס בעדים והוא פשוט:

ועל קושיתו הב' אני תמה לשיטתו למה לו להקשות על המנהג היה לו להקשות על המחבר גופי' שם בסי' ק"ח לדעה הראשונה שכתב ואם האמין לבעל העיסקא כל זמן שיאמר שלא החזיר לו אין טוענין להם נאנסו. דהא סתם נאמנות לא מהני נגד יורשים. ובאמת הקשה שם התומים כן. ומכח זה יש סיוע לשיטת הט"ז בסי' ס"ט וכן פסק שם בנתיבות בביאורים ס"ק ח' ובחידושים ס"ק י"ז דהא דקיי"ל נאמנות סתם לא מהני נגד יורשים הוא רק לענין אם יגבה המלוה בשטרו בלא שביעה. אבל לענין לגבות הממון עצמו. ודאי דמהני אף נגד יורשיו כיון דכל עיקר זכותם הוא משום דטענינן להו אלו היה אבוהון קיים הוי טעון פרעתי. וכיון דאיהי המני' נגדו ולא מצי לטעון פרעתי ממילא ליתמי לא טענינין להו. ובזה אזדא לי' קושית השעמ"ש. אולם אף לפי דבריו י"ל דאין זה סותר לדברי הרב פמ"א שהבאתי לעיל. דיש לחלק בהתנה מעצמו שלא יהיה נאמן לטעון הפסדתי לנדון הפמ"א שקיבל עליו העיסקא עפ"י תיקון מהר"ם ז"ל בכלל והדבר יובן קצת עפ"י דברי הרב טור האבן שאביא בסמוך:

ועיין בשו"ת טור האבן סי' מ"ה שנשאל באחד שהיה לו שטר עיסקא כתיקון מהר"ם ז"ל. ומת הלוה באמצע הזמן ונשאר העיסקא ביד היורש ועוסק בחנות שנשאר מאביו. ועתה נגשו לפני הדיינים בעסק הריוח שעד מיתת הלוה ושאח"כ. ורצה דיין אחד לפוטרם מן הריוח אף מה שהעלה בחיי הלוה כפי ההשואה שהיה לו עם המלוה. משום דטענינין להו אלו היה אבוהון חי היה טוען לא הרוחתי. והרב המחבר האריך שם והעלה וז"ל אמנם כראה דהתקנה היה מן מהר"ם מקראקא שכל זמן שלא ישבע הלוה שלא הרויח מחויב לשלם כפי ההשואה רק השבועה היא במקום פרעון הריוח וכל זמן שלא נשבע חייב ולכך נוהגין כל בתי דינים שגובין רבית מיתומים ולא טענינין עבורם שמא אבוהון היה טוען לא הרוחתי והיה נשבע ע"ז כמו שטענינין להו נאנסו. שכל זמן שלא נשבע הוא חייב לשלם רק היה תנאי שבשבועה יכול לפטור א"ע וכו'. ולכן עד זמן המיתה חייבים היורשים לשלם העיסקא כפי ההשואה ולא טענינין להו לא הרוחתי כי כל זמן שלא נשבע שלא הרויח חייב לשלם כפי ההשואה וכנ"ל. (ועי' בפ"ת לחו"מ סי' ק"ח סק"ד מה שהביא בשם החת"ס סוסי' קל"ו. וגם הביא בשם תשו' בגדי ישע סי' מ"ז שחולק על הטור האבן בזה ופסק שהיורשים פטורים מכל העיסקא שפסק אביהם יעו"ש):

ולכן הנשבע שבועת לא הרוחתי א"צ המלוה לקבל בחרם שאינו משביעו בחנם. וכן אין יכול הלוה להפוך ולומר השבע לי שאתה חושד אותי שהרווחתי. כי כל זמן שאינו נשבע שלא הרויח חייב לשלם. (וכעת נדפס שו"ת בית שלמה מגיסי הגאון אבד"ק סקאלא זלה"ה וראיתי בחיו"ד ח"א ססי' קס"ו שהשיב ע"ד הט"א שכן שמע מפי השמועה שפסק בט"א שאין הכוהן מחויב לקבל בח' קודם שביעת לא הרוחתי ומשיג עליו מטעם כי בלא"ה שבועת לא הרוחתי אינה מצד הדין רק מתקנת מהר"ם כמ"ש בנתיבות סי' צ"ג בביאורים ס"ק ג' עכ"פ אין להחמיר על הנתבע שישבע בלי קב"ח של תובע עכ"ד. והמעיין שם בנתיבות יראה שכ"ז אם לא נתחייב בפירוש בהית"ע שצריך לישבע לא הרוחתי אז השבועה רק מצד תקנת מהר"ם כמבואר בלשונו שם אבל אם נתחייב בהית"ע לישבע על לא הרוחתי ודאי חייב מדינא. וכן אם כתב בהית"ע שהוא מחויב לישבע בלי קב"ח שקודם השבועה ודאי פטור הנותן מקב"ח כיון שמתחלה נתן לו המעות על תנאי זה וכל תנאי שבממון קיים אם אינו בדרך איסור:

) אולם מעת מיתת הלוה בטלה העיסקא היינו השוואה על הריוח שהיה לו עם המלוה ומה שעסקו בהמעות לאחר מיתת אביהם אם טוענים לא הרוחנו פטורים משבועה כיון שהם לא נשתעבדו להמלוה ולא היה לו תנאי עמהם שישבעו אם כן נגדם הוא טענת ספק ויכול להטיל עליהם חרם שלא הרויחו ואם הפסידו אין להמלוה בהפסד כלום כיון שאינם מקבלים השוואת אביהם עכ"ד. ועיין בזכור לאברהם חו"מ ח"ג ערך שטר שכתב וז"ל שטר עיסקא שמת הלוה. אם גובה המלוה ריוח מיום המיתה ואילך או לאו. אמר לי הרב מו"ה חיים מוצירי דכתוב אצלו דאם היתומים או אפוטרופס של לוה מתעסקים בחנותו עדיין. גובה המלוה הריוח אף לאחר מיתה וכו'. ויש לעיין ברשב"ש סימן ר"ב שציין הרב פאת נגב חיו"ד סי' ט"ז דמדבריו אין נראה כן עכ"ל. ועי' בשו"ת חתם סופר חו"מ סי' קל"ו שפסק בשטר עיסקא היוצא על היתומים דאין מחויבים לשלם רק הקרן ולא הריוח דטענינין להו שמא לא הרויח אביהם ופטורים מהריוח. ולע"ע דבריו צריכים לימוד. ועי' כאן סי' ח' מ"ש בשם הרב חס"ל ומכלל דבריו נלמד דכיון שמת הלוה בטל העיסקא והיורשים פטורים מהעיסקא שעלה אחר מיתת